ללא הסכם בסוגיית הגרעין - איראן תהפוך לצפון קוריאה

שורשי מערכת "עם כלביא" נטועים עמוק בהחלטה של הנשיא דונלד טראמפ בכהונתו הראשונה לצאת מהסכם הגרעין (JCPOA) שהושג ב־2015. אמנם לא היה מדובר בהסכם מושלם, אבל הוא אפשר את גלגולה של תוכנית הגרעין האיראנית לאחור, והרחיק משמעותית (לפחות בשנה) את הרפובליקה האסלאמית מהיכולת להשיג חומר מועשר לפצצה (ברמה של 90%).

היציאה של ממשל טראמפ מההסכם בעידוד ישראל, שמסורתית התנגדה לכל הסדרה עם איראן, וזאת ללא אסטרטגיה חלופית, הובילה את טהרן לקדם בצורה משמעותית את תוכנית הגרעין.

לצד העלייה הדרמטית ברמת ההעשרה (60%), הצליחה איראן לפתח דורות מתקדמים של צנטריפוגות (עד ה־IR6) באופן שאפשר לה תיאורטית להעשיר לרמת 90% במהירות אפילו במתקן קטן באופן יחסי. העובדה שאיראן הפכה להיות מדינת סף בהעשרה, וצברה חומר מועשר בצורה חסר תקדים, נעוצה באופן ישיר בהחלטה לעזוב את ההסכם.

אמנם למערכת "עם כלביא" יש הישגים דרמטיים בתחום הגרעין, מחיסול המדענים שעסקו בהנשקה, דרך הפגיעה הקשה באתרי ההעשרה בנתנז ובפורדו, עבור בהריסת מתקן ההמרה באיספהאן, וכלה בהריסת המפעל לייצור צנטריפוגות בכראג'; ועדיין, הידע האיראני קיים וכנראה גם חלק מהיכולות נשארו, כולל צנטריפוגות שלא הותקנו וחומר מועשר בכמות של יותר מ־400 ק"ג ברמה של 60%. עובדה זו משאירה באופן תיאורטי (ואולי אף מעשי כתלות בכוונות האיראניות) את היכולת של טהרן להעשיר לרמה צבאית.

ספק אם סיום המלחמה "הכפוי" מאפשר לישראל לשמר את הישגיה במערכה ללא סכנה לגלישה למלחמת התשה עם איראן, ובמקביל להתעמת עם הממשל האמריקני שספק אם מעוניין לראות את המערכה בין ישראל לאיראן מתחדשת, בעיקר כאשר לטענת הנשיא טראמפ היכולות האיראניות "הושמדו לחלוטין".

במקביל, איראן עדיין לא עזבה את האמנה לאי־הפצת נשק גרעיני (NPT), אבל לפקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית אין אישור להגיע לאתרי ההעשרה "מחשש לביטחונם". אובדן הפיקוח על מערך ההעשרה באיראן מקשה מאוד על הבנת המתרחש באתרי המערך, ולראיה - במהלך הימים האחרונים אותרה פעילות חשודה באתרים שספק אם מטרתה ידועה.

כדי להגביר את הוודאות באשר למתרחש בתוכנית הגרעין של איראן, נותרה האופציה של הסכם בסוגיית הגרעין בין איראן לארה"ב. נראה שעדיין אפשר לקדם אותה, למרות המערכה בין ישראל לאיראן, ובתנאי שאפשר יהיה למצוא פתרון ביחס לסוגיית ההעשרה על אדמת איראן שכרגע טהרן, גם לאחר המלחמה, מסרבת לוותר עליה.

ברור שהסכם מדיני יחייב את הסרת הסנקציות מעל איראן ויחזק את המשטר, אבל מנגד הוא ימנע את הפיכתה של תוכנית הגרעין ל"מודל צפון קוריאה", שבמסגרתו הקהילה הבינלאומית וסבא"א "איבדו מגע" עם כלל התוכנית של פיונגיאנג (חומר בקיע והנשקה). תזכורת: צפון קוריאה הגיעה למתקן גרעיני כמה שנים לאחר נטישתה את ה־NPT.

לאור המוטיבציה הבסיסית באיראן לשקם את יכולותיה בתחום הגרעין; הידע הקיים ברשותה גם כיום; וההבנה כי ישראל מבקשת להפיל את המשטר, הסכנה שטהרן תבקש לחצות את הרוביקון בהקשר הגרעיני עולה באופן משמעותי. עובדה זו, והיכולות שנשארו לה (ואולי גם עם עזרה מבחוץ), מסוגלות לקדם אותה לעבר יכולת גרעין צבאית גם לאחר המלחמה.

האופציה היחידה למנוע זאת היא לחזור ולפקח על מערך ההעשרה (כולל החומר המועשר לרמה של 60%), באופן שירחיק את הרפובליקה האסלאמית מהיכולת להגיע לרמת העשרה צבאית 90%, ובכך לשמר את הישגי המלחמה הישראליים.

המחבר הוא חוקר בכיר בתוכנית "איראן והציר השיעי" במכון למחקרי ביטחון לאומי. לשעבר ראש ענף איראן בחטיבת המחקר של אמ"ן