באיראן מלקקים פצעים: כלי תקשורת המזוהים עם המשטר החלו לפרסם קולות ביקורת נדירים

ניתוח עדכני על הנעשה באיראן מאת ה"מרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון" שהתפרסם היום (שלישי) מגלה כי הסיקור האיראני של הלחימה עבר תפנית דרמטית. לראשונה מאז תחילת מלחמת איראן-ישראל, התקשורת הממלכתית לא הסתפקה בכותרות תעמולה קצרות, אלא הקדישה סיקור נרחב שהציג את תגובת הנגד האיראנית כניצחון אסטרטגי.

אלא שמאחורי סיפור ה"ניצחון", החלו לעלות גם קולות ביקורת נדירים - חלקם אף מתוך כלי תקשורת המזוהים עם המשטר - שהעידו על סערה פנימית וחוסר שקט גובר בציבור האיראני.

בעיתונות ובסוכנויות הידיעות הרשמיות הוצגה איראן כמדינה נחושה שנקמה את נקמתה. לפי סוכנות הידיעותתסנים, ישראל "הותקפה קשות", ובבאר שבע דווח על "הריסת בניין". ערוצי התעמולה האיראניים הוסיפו תיאורים על עומס חסר תקדים בבתי החולים הישראליים, וטענו כי ישראל "שקועה בשריפה של עצמה".

עם זאת, ברשתות החברתיות ובתחנות רדיו עצמאיות הופיעו סימנים ברורים לשסע פנימי. מבט קרוב על ניתוחי התקשורת מצביע על נרטיב כפול: מחד, משטר לוחמני שמקדש את ההישגים הצבאיים, ומאידך, אי נוחות גוברת בציבור, חששות כלכליים והעמקת חוסר האמון בשלטון.

אחת הדוגמאות הסמליות לכך היא הפצת שיר סאטירי בשם "בום בום תל אביב" שזכה לתהודה רבה ברשתות החברתיות. לפי אתר 7sobh האיראני, מדובר ביצירה שנועדה "לעורר שאלות על התנהגותה הלא-אנושית של ישראל", אך הפופולריות שלה דווקא ממחישה את ההסתייגות מהשיח הרשמי ואת הצמא הציבורי למסרים אלטרנטיביים, במיוחד כשהשיר מבוצע באמצעות קול מלאכותי של זמר אמריקאי-איטלקי שנוצר בבינה מלאכותית.

באתר Radio Zamaneh נכתב כי בניסיון למנוע פאניקה, הרשויות באיראן מטילות הגבלות חמורות על פרסום תמונות של הרוגים ופצועים ומנסות לשלוט בזרימת המידע. אלא שדווקא ניסיונות ההסתרה הללו, לצד הפצת הצהרות ישראליות בערוצים רשמיים, העצימו את המלחמה הפסיכולוגית וחשפו את עומק חוסר האמון הציבורי כלפי המדיה הממלכתית.

שלושה קולות – שלושה כיוונים

הניתוח התקשורתי חושף משולש של מגמות מתוחות: ראשית, נרטיב לוחמני רהוט מטעם המשטר, הרואה את איראן כחזקה, יוזמת ובלתי ניתנת להכנעה, במסגרת "מבצע הבטחת האמת". שנית, מבוי סתום מדיני: ניסיונות גישור להפסקת אש נדחו, והמשטר מקדם קו של "תגובה לכל תוקפנות", תוך האשמת המערב בהתחמקות. ושלישית ואחרונה, קרעים פנימיים וחשש ציבורי: עיתונאים עצמאיים, פוסטים ברשתות וכתבים בערוצי טלגרם מדווחים על מציאות של מצוקה גדולה, כאשר נכתב כי "אנשים לא מצליחים לקנות פסטה או תרופות בסיסיות".

כך לדוגמה, כתב עצמאי שהסיר מאמר בהוראה מלמעלה, פרסם פוסט שבו נכתב: "השלטון עסוק בהקרנת סרטוני ניצחון, אבל מתעלם מהאמת בשטח".

רגע סמלי נוסף למתח הגובר בין המשטר לציבור נרשם כאשר העיתונאי הרפורמיסט אחמד זידאבאדי תקף בחריפות את דבריו של עלי מטהרי, סגן יו"ר המג'לס (הפרלמנט האיראני) לשעבר, שקרא להטלת עונשי מוות ללא משפט לפושעים חמורים.

"בכל פעם שמתרחש פשע מזעזע, מטהרי דורש מיידית לתלות את הרוצח – בלי חקירה, בלי משפט", כתב זידאבאדי בטור שפורסם הבוקר באתר "זיתון". "אם עד כה לא מנענו פשעים עם ענישה פומבית, מה הטעם להמשיך במדיניות של נקמה ציבורית?". כתבים ופעילים במדיה האלטרנטיבית הביעו חשש מהתקרבות לימים של "משפטי רחוב ופופוליזם נקמני", והזהירו מפני השימוש ברגשות הציבור ככלי שליטה פוליטי.