לא רק גרעין: לסלול את הדרך לקריסת המשטר באיראן

מבצע "עם כלביא" נפתח ביום שישי עם מטרה מוצהרת: להשמיד את תוכנית הגרעין האיראנית. בתוך ארבעה ימים חוסלו לפחות 13 מראשי הצמרת הביטחונית של הרפובליקה האסלאמית לצד שורה ארוכה של מדעני אטום ותיקים. יתר הבכירים והמחליפים בהנהגה הצבאית נמצאים גם הם על הכוונת. בראשם – מוחמד פאכפור שמפקד על משמרות המהפכה ועבד אל־רחים מוסווי, שמפקד על הכוחות המזוינים. רק השבוע חוסל המחליף של ראש מטה המלחמה החדש, עלי שאדמאני. כולם היו מעורבים בפרויקט להשמדת ישראל בהנחיית המנהיג העליון במדינה, האייתוללה עלי חמינאי. הסרתם מהמשוואה בהחלט תעכב את התוכנית לזמן מה, אבל לא תבטל את השאיפה האידיאולוגית של חמינאי ויורשיו לקדם אותה בעתיד.

העובדה הזו מציבה בפני ישראל דילמה: האם לחתור להסכם מדיני שיניב הון עתק לאיראן ויאפשר לה לחזור לסורה בטווח הארוך, או לפנות לניסיון היומרני להפיל את המשטר. מה שישראל למדה בלחימה מול חמאס וחיזבאללה, נכון פי כמה במקרה של הרפובליקה האסלאמית. ראשית, הבנות והסכמים עם ארגוני ג'יהאד או תנועות אסלאמיסטיות חוסים תחת סימן שאלה מתמיד. גורמים כאלה בהכרח ימתינו לשעת כושר בעתיד כדי לפגע בנו. ושנית, מיטוט של משטר טרור לא מתחיל ונגמר בהרג של מנהיגיו, אלא קשור לא פחות לאלטרנטיבה ולמידת ההיטמעות והתמיכה שלו באוכלוסייה.

כך, לדוגמה, מותו הפוטנציאלי של חמינאי בן ה־86 יטלטל את הרפובליקה האסלאמית, אבל ספק רב אם ישנה את אופיו של המשטר מהיסוד. הוא עצמו מונה לתפקיד על ידי "מועצת המומחים" לפני כ-35 שנה. רק בגוף הזה מכהנים 88 חכמי דת שיעים, שעל הנייר יכולים לבוא במקומו. בכל מקרה, מותו צפוי בשנים הקרובות לאור גילו המתקדם. לכל היותר, מותו עשוי להוביל לשיתוק שלטוני לפרק זמן קצר, שבסופו יקום מנהיג חדש למשטר. לא נראה שהמחליף יהיה "מתון יותר" מקודמו, ויזנח את השאיפה להשמיד את ישראל.

אפוא מוטב לשאוף לשני יעדים אסטרטגיים "צנועים יותר". היעד הראשון הוא כמובן להשמיד את תוכנית הגרעין ולעכב את הפרויקט האיראני לשנים ארוכות. אפילו אם טהרן תנסה לחדש את מאמציה, היא תידרש לזמן רב ולמשאבים גדולים שיהפכו לנטל כבד מנשוא.

להקל על התנאים להמונים לצאת לרחובות

בהקשר זה, היעד השני, שפחות מדובר עליו, הוא להחליש את המשטר המהפכני ככל האפשר. אכן, הפלת השלטון האיראני איננה תלויה בישראל אלא בגורמים גדולים ומורכבים יותר. נכון לעכשיו, אזרחי הרפובליקה האסלאמית לא ששים לצאת לרחובות ולהיתפס כ"בוגדים במדינה". לא נראה שיש להם הנהגה מגובשת שיכולה להוביל למהפכה חדשה. מעבר לכך, אפילו אם ממשל טראמפ יצטרף לישראל להשמדת מתקני הגרעין, עושה רושם שבבית הלבן לא מעוניינים במהלך נרחב יותר בסגנון מלחמת עיראק.

אף על פי כן, טוב תיעשה ישראל אם תקל על התנאים עד כמה שניתן. חיסול הצמרת הצבאית בהחלט מהווה את אחד היעדים. בארבעת הימים האחרונים חוסלה הצמרת המודיעין, שכללה את ראש האגף ר'לאם רדא מרחאב, ראש המטה מוחמד כאזמי, ראש המודיעין של כוח קודס מוחסן באקרי, ובכירים נוספים. דמויות אלה לא היו אחראיות רק על תכנון פיגועים ותמיכה בארגוני טרור במזרח התיכון, אלא עסקו ברדיפתם של אזרחים.

את הפגיעה הזו יש להרחיב למנגנוני שיטור ואכיפה נוספים. בצפון טהרן, למשל, פועל כיום כלא אווין שבו מוחזקים אלפי אסירים פוליטיים. פריצת מתקן הכליאה יכולה לחולל כאוס בבירה. מוקד נוסף הוא הפיקוד של הבסיג', המיליציה שאחראית בעיקר לדיכוי מחאות ומתנגדי שלטון. אמנם מדובר בארגון התנדבותי של מיליוני תומכי משטר, אבל בראש עומד קצין בדרגה מקבילה לתא"ל ששמו רו'למזא סולימאני. פגיעה בו ובצמרת הבסיג' עשויה לנטרל את המיליציה, ולסלול את הדרך להמונים לצאת לרחובות. במקביל, קיימות לא מעט מחתרות של מיעוטים ערבים, בלוצ'ים ואזרים שישמחו לגיבוי חיצוני.

ככל שהמשטר ייחלש ויעסוק בניסיונות שיקום ובדיכוי מרידות, כך הוא יורחק עוד ועוד מתוכנית הגרעין. נוסף על כך, בטהרן יתקשו יותר ויותר לתמוך בשלוחות ובבעלי הברית במזרח התיכון כמו חמאס, חיזבאללה, החות'ים והמיליציות השיעיות.

ומעבר לכל אלה, פגיעה ביציבות של המשטר תתרום לקריסת תפיסת הלוחמה שלו. בכירים במשמרות המהפכה הצביעו בימים האחרונים על יכולתה של איראן לנהל מלחמה לאורך זמן. ייתכן שהם נשאבים לנוסטלגיה כוזבת על ימי מלחמת איראן־עיראק, כשהמשטר היה בראשית דרכו. אך ככל שחמינאי יחשוש להישרדות המשטר, הקונספציה הזאת תעמוד למבחן.