המראות מעזה יכולים לשטות בנו. הזעם על חמאס, אירועי הביזה ברחובות, ההמונים בחלוקת המזון של החברה אמריקנית - כולם נותנים לנו את הרושם שהכרעת ארגון הטרור קרובה מתמיד. לישראל, השבעה מקונספציות ומשאלות לב שהתבדו, מוטב לא ללכת שולל אחר האשליה החדשה.
ישראל מוכרחה להתמקד במשימה הדחופה מכולן - הצלת החטופים. מי שאומר כי מעבר לפינה מחכה לנו כניעה טוטאלית של חמאס ומסירת כל אחינו ללא תנאי, זורה חול בעיני הציבור.
ישראל אכן התקדמה כברת דרך בהשמדת חמאס - חמשת ראשי הזרוע הצבאית בעזה חוסלו. חברי ההנהגה בעזה נהרגו או גלו לחו"ל ברובם. צבא הטרור המאומן (הרבה יותר מ"מחבלים בכפכפים") הושמד בחלקו הגדול. תוכנית חלוקת המזון של החברה האמריקנית ביטלה את המונופול על הסיוע ההומניטרי. למרות החריקות ופריצת המחסום באחד המרכזים השבוע, עזתים רבים סיפרו על קבלת חבילות המזון, וחלקם אפילו הודו פומבית לארה"ב. לכך מצטרף המשבר הכלכלי בחמאס והאנמיות של הנהגתו בחו"ל, שמאותתת על מוכנות להפסקת אש זמנית.
לנצל את נקודת החולשה
אבל את נקודת החולשה הזו יש לנצל כדי להגיע לעסקת חטופים. בשטח, דרג הביניים בפיקוד של חמאס עדיין מחזיק באלפי מחבלים. הלחימה מולו ומול יתר ארגוני הג'יהאדיסטים ברצועה עלולה להימשך חודשים ארוכים, אם לא שנים. לחטופים אין את הזמן הזה. ניסיון העבר מלמד שאת ההבטחות של מערכת הביטחון שהם לא ייפגעו בתקיפות יש לקחת בעירבון מוגבל.
המלכוד הזה, בין החובה לא להפקיר פצועים בשטח לבין החובה להכריע את איום הטרור מעזה, הוא המחיר שישראל משלמת על המחדל ההיסטורי של 7 באוקטובר. לולא מערכת הביטחון וממשלות ישראל - רובן בהובלת נתניהו - היו מזלזלות באויב ומלהגות את עצמן לדעת על "הרתעה" ו"הסדרה כלכלית" עם ג'יהאדיסטים מטורפים, המצב היה שונה בתכלית.
הלקח מלבנון
לעסקת חטופים עשוי להיות יתרון נוסף. בשבועות האחרונים מתגבר הלחץ הבינלאומי על ישראל בעקבות המשבר בעזה. הטבח ההמוני שביצעו ב־7 באוקטובר חמאס ועוזריו הוביל לקטסטרופה, גם אם המלחמה מוצדקת: עשרות אלפי הרוגים (ביניהם כ־20 אלף פעילי טרור), תשתיות הרוסות, עוני מחפיר, מחלות וכ־2 מיליון עקורים. הפסקת אש זמנית תאפשר לבלום את הלחץ ולהרחיב את תוכנית חלוקת המזון האמריקנית. הצביעות של המקרונים למיניהם תימשך, אך בווליום נמוך יותר.
מעבר לכך, הפסקת אש אינה אומרת שהמאמץ הצבאי־מדיני ייעצר, כפי שניתן לראות בלבנון. מאז הפסקת האש חוסלו שם עשרות מחבלים, והממשלה החלה לפרק את חיזבאללה מנשקו. את הלקח הזה יש לשכפל ולנצל את ההסכם להכנסת כוח ערבי־פלשתיני, שיהווה מרכיב נוסף באלטרנטיבה לשלטון חמאס.
מתווה וויטקוף החדש כמובן אינו אידיאלי. נכון לאתמול לא ידוע אילו הערות ימסור חמאס בתגובתו ואם יסכים להצעה. מדובר בהחזרה של תשעה או עשרה חטופים בלבד, 60 ימים של הפוגה יאפשרו לחמאס להשתקם חלקית, ומחבלים שישוחררו יחזרו לטרור. אולם, שתי החלופות האחרות לא נראות עדיפות: קבלה מלאה של תנאי חמאס לסיום קבוע של המלחמה ונסיגה מלאה לא תביא לשחרור כל החטופים, חרף השקרים של דוברי הארגון. האופציה הזאת תאפשר לחמאס להשתקם באופן מלא ולחזור לאיים על הדרום. מנגד, המשך הלחימה בעת הזאת צופן סיכון לחיי החטופים, וכלל לא בטוח שיביא להכרעת חמאס בטווח הנראה לעין.