ההנהגה הישראלית ציפתה שבחירת טראמפ תאפשר לה לנצל את חולשת איראן לאחר קריסת "ציר ההתנגדות" והמתקפה האווירית של 26 באוקטובר 2024. אולם היא הופתעה כשטראמפ דווקא שאף לקדם עסקת גרעין עם טהראן. ראש הממשלה וצוותו פעלו ללא לאות כדי לסכל את ההסכם המסתמן, מתוך חשש שיחסום כל אופציה צבאית נגד תוכנית הגרעין האיראנית. אתמול טראמפ בלם זאת פומבית כשדרש מנתניהו להימנע מפעולות שיפגעו במשא ומתן.
לנשיא בוושינגטון יש תוכניות אחרות. נדמה כי ארה"ב מעריכה כי בשל החולשה האיראנית ניתן להגיע להסכם גרעין שהוא טוב יותר מהסכם הגרעין הקודם (JCPOA), ולהוביל מצב שבו ניתן יהיה למנוע מאיראן לייצר נשק גרעיני. בניגוד להנהגה בישראל שמייחלת לנפילת המשטר בטהראן וסבורה שהלחץ הצבאי והכלכלי הוא מפתח לכך, בוושינגטון המוקד כרגע הוא למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני, גם במחיר של הסרת הסנקציות מעל המשטר בטהראן.
יודגש כי כרגע סיכויי ההגעה להסכם אינם ברורים. אמנם גם איראן, שמעוניינת להסיר את הסנקציות מעליה וחוששת עמוקות מתקיפה צבאית אמריקנית, מעוניינת בהסכם או לכל הפחות בהתמשכות המו"מ באופן שימנע אסקלציה צבאית, אבל האיראנים מגיעים למו"מ עם שורה של קווים אדומים שהחשוב שבהם הוא הדרישה להמשיך להעשיר אורניום על אדמת איראן. במקביל האיראנים מוכנים להתפשר ביחס לרמה, להיקף ולכמות שתועשר בטהראן תוך מתן הסכמה להרחבה משמעותית של הפיקוח המוטל היום על אתריה הגרעיניים.
בינתיים עושה רושם שהממשל האמריקני, שמיוצג שיחות עם איראן על-ידי השליח המיוחד סטיב וויטקוף, עודנו מתעקש שאיראן תעצור את ההעשרה באיראן. לאור לוח הזמנים הדוחק ברור כי רק אם הצדדים יוכלו למצוא פתרון קסם שיגשר בין העמדות הללו, או שוושינגטון תשנה את עמדתה ותהיה מוכנה לאשר "העשרה סמלית על אדמת איראן", הצדדים יוכלו להגיע להסכם שבשלב הראשון יהיה לא יותר מהסכם עקרונות שיהווה את הבסיס להסכם רחב בין הצדדים.
ברקע הדברים ראוי לזכור כי אם לא יושג הסכם אזי סביר להניח שמדינות ה-E3 יפעילו את מנגנון ה"סנאפבק" שאמור להחזיר את כלל הסנקציות על איראן, באופן שיחייב את האיראנים לנקוט פעולות דרמטיות (כדוגמת יציאה מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעינית). אם וכאשר איראן תנקוט בפעולה מסוג זה, היא תקטין את הסבירות להסכם עתידי ותוביל להסלמה כמעט בלתי נמנעת בין המערב לאיראן, ועובדה זו מכניסה ממד נוסף של לחץ בתהליך קבלת ההחלטות בטהראן
הלחץ על ההנהגה האיראנית - שילוב של איום צבאי אמין ומשבר כלכלי חריף - עשוי להוביל לוויתורים משמעותיים בתחום הגרעין: הגבלת ההעשרה מ-60% ל-3.67%, קבלת פיקוח הדוק על המתקנים, הוצאת החומר המועשר מאיראן (אולי לרוסיה), ופירוק הצנטריפוגות המתקדמות המקרבות את איראן לרמת העשרה צבאית (90%). צעדים אלה ירחיקו את איראן חודשים רבים מיכולת ייצור פצצה. אולם המחיר כבד: הקלות כלכליות דרמטיות שיחזקו את המשטר, יעניקו לו לגיטימציה בינלאומית ויאפשרו התחזקות צבאית בתחומים לא-גרעיניים.
מנגד, צריך לזכור כי גם תקיפה באיראן איננה פתרון קסם. מערך הגרעין באיראן הינו מבוזר וממוגן (האיראנים למדו היטב את הלקחים מסוריה ומעיראק בהקשר הזה) ומציב אתגר אופרטיבי משמעותי, מה גם שכל תקיפה תוביל בהכרח לתגובה איראנית מאסיבית. בנוסף, עלינו לזכור כי תוכנית הגרעין באיראן מבוססת על ידע איראני ואותו לא ניתו יהיה למחוק בשום תקיפה שסביר ותדחוף את איראן לחצות את הרוביקון ולבקש לייצר נשק גרעיני לאחריה.
אנחנו נכנסים לשבועות מכריעים, ושאלת הסכם, או תקיפה, תהיה מכרעת לא רק לעתידה של תוכנית הגרעין האיראנית, אלא תשליך על עתיד המשטר האיראני ואף על היציבות האזורית. ימים קריטים לפנינו.
הכותב לשעבר ראש ענף איראן בחטיבת המחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי - INSS.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו