היום, כאשר חיזבאללה איבד את הנהגתו ואלפים מלוחמיו, חגיגותיו לפני 25 שנה עם נסיגת ישראל מדרום לבנון נראות כאילו התרחשו על פלנטה אחרת.
"כשישראל יצאה בצורה לא טובה זה היה הישג אדיר לחיזבאללה", מזכיר ד"ר דן נאור, חוקר של לבנון ומרצה באוניברסיטת אריאל. "הארגון נתפס כמי שהצליח להוציא את ישראל בכוח הזרוע ולא בהסכמים, והמסרים שעלו אז היו שישראל היא 'חברת קורי עכביש' וכי רק 'דרך ההתנגדות' עובדת".
תזכורת: המעורבות הצבאית של ישראל בלבנון החלה ב־1978, אז יצא צה"ל למבצע ליטני, וכארבע שנים לאחר מכן גם למלחמת שלום הגליל. היתה זו תגובה לארגוני הטרור הפלשתיניים בארץ הארזים, שהוציאו משטחה פיגועים קטלניים ושיגרו קטיושות לצפון. בסופו של דבר אולצה הנהגת אש"ף לגלות לתוניסיה, אבל הניצחון על הטרור הפלשתיני התחלף בשהות צבאית ממושכת בבוץ הלבנוני. חיזבאללה, שהוקם על ידי איראן, ביצע עוד ועוד פיגועים נגד צה"ל, ומניין הקורבנות עלה מדי שבוע.
ב־1999 התמודד אהוד ברק על ראשות הממשלה עם הבטחה מרכזית לסגת מרצועת הביטחון בדרום לבנון, ואכן מימש אותה, במה שנתפס עבור רוב הציבור בישראל כהישג.
בחיזבאללה חגגו, אבל המצב בלבנון לא נעשה מורכב פחות. "צריך לעשות הבחנה בין הדרך שבה ישראל נסוגה לבין עצם העובדה שישראל אינה בלבנון", אומר ד"ר נאור. "הנסיגה יצרה כדור שלג שהתחיל להתגלגל, ואז העיניים עברו לסוריה, שהתרעומת כלפיה הלכה והתחזקה".
דמשק, נזכיר, היתה כוח כובש בלבנון מאז 1976, ולאחר שראש הממשלה הסוני רפיק אל־חרירי נרצח על ידי מתנקשי חיזבאללה פרצה מהפכת הארזים, שדרשה בין השאר את סיום הנוכחות הסורית מהמדינה.
"ביירות הכשירה את חיזבאללה"
בלי או עם קשר, שאלות הופנו גם כלפי חיזבאללה עצמו והלגיטימציה שלו. "הממשלה בלבנון מיהרה למהלך של חנינה כללית בעסקה עם חיזבאללה, שהכשירה אותו בתור 'התנגדות'", אומרת ג'ומנה ג'בר, חוקרת לבנונית המתגוררת באירופה, "אך חיזבאללה אינו מפלגה פוליטית או צבא לגיטימי בלבנון. הוא מעולם לא הציג את כתבי האמנה שלו, והמבנה שלו מפר את חוקי המפלגות".
"אחרי הנסיגה, בלבנון התחילו לתהות למה חיזבאללה צריך להישאר חמוש, ומאז הוא נאבק על הצורך להתקיים ועל ההחזקה ולהצדיק את זה", אומר ד"ר נאור. "באותו זמן נאמר שישראל לא נסוגה מכל המקומות וצריך להילחם בישראל בחוות שבעא. אחר כך זה הגיע להצדקות שחיזבאללה נלחם באסלאם הקיצוני בסוריה (עם פרוץ מלחמת האזרחים בשנת 2011; ש"ק). אבל מבחינת לבנון, חיזבאללה איבד את סיבת הקיום שלו. מבחינת חיזבאללה עצמו, כמובן, הסיבה היא להילחם עד שישראל תימחק מהמפה והוא רצה שגם בלבנון יחשבו ככה".
המטוטלת של המפרציות
ב־2006 פרצה מלחמת לבנון השנייה בעקבות פיגוע חטיפה של חיזבאללה. עם סיומה נשמר השקט המתעתע בגבול ישראל־לבנון - עד 2023 כשהחליט מזכ"ל חיזבאללה לפתוח חזית כדי לסייע לחמאס בתום טבח 7 באוקטובר. הפעם זה היה צעד אחד יותר מדי, והמטוטלת נעה שוב לרעת ארגון הטרור: בשנה וחצי האחרונות חוסלה כמעט כל צמרת חיזבאללה והוא ספג תבוסה מהדהדת.
ועדיין, גם כיום ניטש ויכוח עז בישראל לגבי היציאה מלבנון. "אני חושב שאי אפשר היה להתעלם מהאווירה הציבורית וזאת היתה גם הבטחת בחירות של אהוד ברק", מחדד את ד"ר נאור. "האם אפשר היה לעשות דברים אחרת? אני לא איש צבא, אבל היו דיונים במטכ"ל כיצד כדאי לסגת, ועלתה אופציה לפעולה נרחבת נגד חיזבאללה. כלומר, לתת לו מכה קשה ואז לסגת, שלא יצטייר שהוא מזנב בנו".
דרך אגב, הנסיגות מלבנון בתחילת המאה הדהדו גם בשנים האחרונות בהיבט הכלכלי. לאור היחלשותה של סוריה ונסיגתה, ניסו מדינות המפרץ הסוניות לשמור על השפעתן בביירות, אולם התעצמותו של חיזבאללה והגברת מעורבותו במלחמת האזרחים בסוריה הביאו את המפרציות למשוך את ההשקעות.
לפי מומחים, המהלך הזה היה בין הגורמים המרכזיים לקטסטרופה הכלכלית שפקדה את ארץ הארזים בשנים האחרונות. אלא שגם כאן המטוטלת התהפכה לאחרונה, כשמדינות המפרץ, ובראשן סעודיה, הצליחו לקדם את המועמדים שלהן - את מפקד הצבא לשעבר ג'וזף עאון לנשיא, ואת שופט בית הדין הבינלאומי נוואף סלאם לראש ממשלה.
ג'ומנה ג'בר, חוקרת מארונית המתגוררת באירופה: "אי אפשר לשכוח את מאי 2000, הנוצרים חשו נבגדים"
"מי יכול לשכוח את 24 במאי 2000? כשהטנקים של צה"ל נסוגו לישראל, צבא דרום לבנון (צד"ל) ואזרחים נוצרים פחדו על חייהם מנקמה של חיזבאללה. אני אישית לא יכולה לשכוח", כך אומרת ל"ישראל היום" החוקרת המארונית ג'ומנה ג'בר, המתגוררת בימים אלה באירופה.
"אחרי שהעות'מאנים השמידו את רובם ב־1914, הנוצרים בדרום עמדו תחת איום נוסף של השמדה. בעוד שחלקם נמלטו על חייהם לכיוון ישראל, חיזבאללה הכריז על ניצחון בכל פעם שישראל נסוגה.
החוקרת מציינת כי עד שנת 2000 צד"ל הורכב מרוב נוצרי, מספר גדול של שיעים ומספר קטן של דרוזים. "הצבא הזה אומן על ידי ישראל ככוח ובעל ברית ששמר על צפון ישראל מפני הפלשתינים ומאוחר יותר מפני חיזבאללה", אומרת ג'בר. "כשישראל עזבה, הנוצרים הדרומיים האשימו אותה, אבל לא היה במה. ב־1989 הפסדנו במלחמה, וישראל נאלצה לעזוב אחרי הסכם טאיף. זה היה פשוט לא מציאותי ורגשני מצד הנוצרים לחשוב שזאת בגידה.
הם היו מפולגים ולא היתה להם מנהיגות בשנת 2000. כל זה כשסוריה כבשה 80% מהמדינה. ישראל עשתה את מה שהיתה צריכה: לחתום עסקה עם אסד. בשנת 2000 ישראל לא משלה בלבנון, דבר שהנוצרים בלבנון לא מבינים. אנחנו הנוצרים פשוט לא היינו מספיק בוגרים פוליטית בשנת 2000".
לצד התחושות הקשות של הבגידה בקרב הלבנונים שקיימו ברית עם ישראל, היחס אליה עדיין מורכב. "יש המון זיכרונות טובים של נוצרים. מלבד שברון הלב, הם עדיין מחשיבים את חיילי צה"ל כאחים שלהם. חלק חושבים שכל זה היה טעות של סעד חדאד (מייסד צבא דרום לבנון; ש"ק), מפני שהוא עזב לפריז. אחרים האשימו את ישראל. הנוצרים שנמלטו לישראל איבדו הכל. זה היה קשה, אבל היו גם ימים טובים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו