אם ניסיון החיסול של מוחמד סינוואר אכן צלח – הרי שישראל התקדמה בצעד נוסף במשימה הקדושה של השמדת חמאס. הלכה למעשה, צמרת ארגון הטרור בעזה כבר כמעט נמחקה. מי ששרדו הם מפקדים של הזרוע הצבאית והשלוחה השלטונית שמשתייכים לדרג הביניים.
תיעוד ממצלמות הגוףבהתקלות בו חוסל מנהיג חמאס, יחיא סינוואר // דובר צה"ל
הבכירים ביותר הם מפקדי החטיבות של עזה ורפיח, עז א־דין אל־חדאד ומוחמד שבאנה, ששרדו עד כה את ניסיונות החיסול. שני גורמים שחשיבותם נוגעת בעיקר למאמץ שיקום היכולות של הזרוע הצבאית.
לעומתם, מוחמד סינוואר היה גם בעל ההחלטה הסופית במגעים לעסקת חטופים. אפילו אם מקורות בחמאס סיפרו על "קבלת החלטות משותפת", בכיר אחר בארגון כבר הודה כי התהליך הסתבך.
הסיבה לכך היתה שמנוסתו המתמדת של סינוואר מאתר מסתור אחד למשנהו, וניסיונות יצירת הקשר איתו, עיכבו את חילופי המסרים בתוך חמאס. כעת נשאלת השאלה מי יחליף אותו, אם בכלל, בתור נציג הזרוע הצבאית במידה שנהרג.
האם יהיה זה מפקד צפון רצועת עזה, אל-חדאד או דמות אחרת. כך או כך, מסתמן חיזוק נוסף במעמדה של הלשכה המדינית בקטאר, שממילא השפעתה גדלה עם מותם של יחיא סינוואר ומרבית חברי הלשכה בעזה, שלא עזבו לחו"ל.
ההתפתחות הזו מזכירה שלישראל עדיין יש כברת דרך בהשמדת חמאס ושלוחותיו. בקטאר, בטורקיה ובמדינות נוספות, חיים שורה של בכירים שאחראים על גיוס התקציבים, על קשרי החוץ ועל הכוונת פיגועי טרור בארץ ובחו"ל.
רק השבוע נפגשה בדוחא מועצת ההנהגה עם בכיר איראני מהמועצה האסטרטגית לקשרי חוץ. מסמכים של חמאס מעידים שבפגישות האלה עולות הבקשות לסיוע כספי ארוך טווח. אף שישראל קטעה חלק ממקורות המימון של חמאס, ואף עצרה את הסיוע ההומניטארי, שממנו הופק רווח כלכלי, עליה לנתק גם את הצינור הראשי בחו"ל: הלשכה המדינית.
חברי הלשכה לא מסתובבים רק במדינות שבהן מסובך יחסית לפעול כמו קטאר וטורקיה, אלא גם במדינות אפריקה. כל עוד הארגון לא נענה למתווים השונים לשחרור חטופים ועומד בסירובו, אין סיבה שבכיריו בחו"ל ימשיכו לשבת בנינוחות בטרקלינים עם חליפות מהודרות.
כפי שישראל חיסלה את איסמעיל הנייה בטהרן, ידה צריכה להגיע גם לח'אלד משעל, ח'ליל אל־חיה, זאהר ג'בארין, מוחמד דרוויש וניזאר עוודאללה – חברי מועצת הנהגה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו