מטוס קרב נוסף מסוג F/A-18 "סופר הורנט", שהוצב על סיפון נושאת המטוסים האמריקנית "הארי ס. טרומן" אבד אתמול בים סוף. זהו המטוס השני מדגם זה, שאבד מנושאת המטוסים תוך קצת יותר משבוע, והשלישי בחצי השנה האחרונה. שני טייסיו הספיקו לנטוש את המטוס לפני שצלל לים, חולצו על ידי מסוק חילוץ ונותרו בחיים. על פי נתוני הצי האמריקני עלות מטוס קרב מסוג F/A-18 עומדת על יותר מ-60 מיליון דולר. נשאלת השאלה, למה נפלו המטוסים לים: האם מדובר בבעיה מערכתית – במטוס, בנושאת המטוסים, או אולי בתפעול המערכת ובגורם האנושי?
עדיין לא ברור לחלוטין מה קרה, מכיוון שהחקירה נמשכת, אך עדי ראייה סיפרו, כי ככל הנראה הייתה תקלה במערכת העצירה של נושאת המטוסים בזמן שהמטוס ניסה לנחות. הוא לא הצליח לעצור ופשוט המשיך לגלוש על הסיפון, עד שנפל לים. אובדן מטוס הקרב מגיע שבוע לאחר שמטוס F/A-18 נוסף, כאמור, נפל מסיפון ה"טרומן". בתקרית ההיא, נראה שה"טרומן" ביצעה פנייה חדה כדי להתחמק מירי של החות'ים, מה שתרם לנפילת המטוס, שהיה רתום לגורר, לים. החות'ים שבו וירו לעבר הטרומן שלשום (שלישי), שעות ספורות לאחר שהנשיא טראמפ הכריז כי הם נכנעו, וארה"ב מפסיקה לתקוף בתימן לאור זאת.
מאז נפרס הצי האמריקני מול חופי תימן, כלי השיט שלו ספגו שוב ושוב ירי מצד החות'ים. בתחילת 2024, משחתת אמריקנית נאלצה להשתמש במערכת ה"פלנקס", מערכת הגנה אקטיבית מפני טילים מבוססת תותחים שעל סיפונה, כאשר טיל שיוט ששוגר על ידי החות'ים התקרב אליה למרחק של מייל אחד בלבד – והיה שניות מפגיעה.
נראה שבמיוחד לא שפר גורלה של נושאת המטוסים "טרומן" במשימתה הנוכחית באזורנו, והיא סבלה מבעיות מאז הגעתה. בדצמבר האחרון, מטוס F/A-18 נוסף שהופעל מה"טרומן" נורה בטעות על-ידי המשחתת האמריקנית "גטיסבורג" והתרסק; שני הטייסים נטשו את המטוס בשלום. בפברואר השנה, ה"טרומן" הייתה מעורבת בהתנגשות עם ספינת סוחר סמוך לחופי מצרים בים התיכון.
נושאות מטוסים הן התגלמות שיא היכולת של תעופה ימית, ומהוות בסיסי אוויר צפים שיכולים לקרב את הכוח הלוחם שעל סיפונן לכל אזור לחימה ברחבי העולם. יחד עם זאת, הפעלת מטוסי קרב מהירים כמו ה-F-18 הורנט וסופר הורנט ממסלולים קצרים וצרים שכאלה כרוכה במורכבות עצומה.
כדי לנסות לענות על השאלה מה גרם להתרסקויות המטוסים, חשוב להבין את רמת הקושי של נחיתה על נושאת מטוסים. סיפון נושאת מטוסים מודרנית הוא באורך של קצת יותר מ-90 מטרים ורוחב של כ-20 מטרים; מדובר בנחיתה על "בול עץ" בלב ים סוער. על הטייסים להתיישר בצורה מושלמת עם משטח שנע, מיטלטל ומתנודד ולנחות עליו בדיוק מושלם. כדי להגיע לדיוק הנדרש, הטייסים נעזרים במערכת נחיתה אופטית שמכונה OLS.
אבל, זה לא הכל. ככל שהטייס יאט את מהירות המטוס למינימום – הוא עדיין יידרש לעזרה חיצונית כדי לעצור את תנופת המטוס – אחרת הוא "יגמור מסלול" ויעוף לים (כפי שקרה בתקרית האחרונה, אתמול). לכן מותקנים על המסלול שעל הסיפון 4 כבלי עצירה; וו שמותקן על המטוס מורד בזמן נחיתה והוא אמור להיתפס בכבלי העצירה הללו ולעצור פיזית את המטוס המתגלגל. מדובר בעצירה תוך 2–3 שניות, בדיוק מרבי.
כמובן שאין כמעט שוליים לתיקון טעות. כניסה נמוכה מדי תוביל לפגיעת זנב בסיפון; כניסה גבוהה מדי תביא להחמצת כבל. ולא לשכוח את מצב הים ומזג האוויר: גלים, ראות לקויה ופעילות לילית – כולם מגבירים את הסיכון. תורם נוסף לסיכון המוגבר הוא הגורם האנושי: המתח המבצעי וקצב הפעילות התובעני מובילים לעייפות פיזית ומנטלית.
האם מדובר בבעיה במטוס עצמו? ה- F/A-18 היא פלטפורמה מוכחת שפועלת בהצלחה מזה עשורים. עם זאת, ככל שהמטוסים מתבגרים – בייחוד דגמים ישנים יותר – מופיעות תקלות, כמו עייפות מבנית, שנגרמת בשל נחיתות קשוחות ופעולות בלימה תכופות באמצעות כבל העצירה שגורמות לשחיקה, סדקים ומאמצים מבניים. בדגמים הישנים של המטוסים מתגלות לעתים גם בעיות במערכות האלקטרוניקה, עם זאת, שיעורי התקלות של ה־F/A-18 יציבים ואינם גבוהים מהרגיל, ואין סימנים מובהקים לבעיה מערכתית.
מה באשר ל"טרומן"? זוהי נושאת מטוסים מדגם "נימיץ", שנכנסה לשירות בשנת 1998. היא עברה שדרוגים ומתוחזקת באופן שוטף. ועדיין, תקלות נקודתיות, כמו צפיפות על הסיפון, מצב הציוד או אפילו מיומנות הצוותים יכולות להשפיע.
מבחינת התקריות והאירועים נראה כי מרביתם התרחשו בתנאים קשים – ים סוער, ראות נמוכה, ובעת פעילות לילית.
המציאות היא, שתעופה ימית נותרת אחת מצורות הטיסה הקשות והמסוכנות ביותר בעולם. כל המראה ונחיתה הן בלט מתוזמן בקפידה בין אדם, מכונה וים. אף על פי שהתקריות האחרונות על סיפון ההארי ס. טרומן בהן היו מעורבים מטוסי F/A-18 מצריכות בחינה וניתוח, אין הן מעידות בהכרח על כשל מערכתי.
להפך – הן מדגישות את החשיבות של ערנות מתמשכת, השקעה בכלי אימון מודרניים, משמעת תחזוקתית ומודעות תפעולית. כל תקלה מספקת שיעורים חשובים – חלקם על המערכות והציוד, אחרים על שיקול הדעת האנושי. אך אולי הלקח החשוב והעמוק ביותר הוא זה: המחיר של עליונות אווירית ימית הוא דריכות מתמדת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו