חזרתם של המוני העזתים אתמול לצפון רצועת עזה אפשרה לחמאס לשווק ניצחון מזויף. הישג, שמבוסס על ההימור שבתום חודש וחצי או יותר ישראל לא תחדש את המלחמה ותאפשר את שיקום האזור לאורך זמן. אכן, החזרה לצפון הרצועה תהווה קושי נוסף. בתנועת הטרור ינצלו את ההתפתחות לטובת המשך מאמצי השיקום באזור זה. גם הפסקת האש הממושכת תסייע למטרה הזאת. ואף על פי כן, שני המשתנים האלה לבדם לא יכולים למנוע מערכה נוספת בתנאים מדיניים נוחים יותר לישראל. עיקרם הוא איפוס המצב ולא בשינוי שלו מהיסוד.

קל לשכוח, אבל בימים הראשונים למערכה בחמאס דיברו על "הלבנת" קירות בתי הכלא. כלומר, שחרור כלל המחבלים והאסירים הביטחוניים למיניהם. 16 חודשים לאחר מכן, ולמרות שני הסכמים לשחרור חטופים, ישראל דווקא מתמודדת עם קשיים להכיל את אלפי העצורים. כמו כן, בנאומים שנשאו לפני ובתחילת המלחמה, יחיא סינוואר ומוחמד דף הדגישו את סוגיית מתחם אל־אקצא ואת "חילול" הר הבית בעקבות עלייתם של יהודים למקום הקדוש ביותר עבורם. התוצאה: המספר רק גדל. המחסור הניכר הזה בהישגים קיבל ביטוי נוסף השבוע בערוץ "אל־ערביה". בשיחה עם מוסא אבו מרזוק, בכיר הארגון בחו"ל, המנחה ראשה נביל תהתה מה בעצם היו המטרות של מתקפת 7 באוקטובר, ואם הוא סבור שחלק מהן הושגו.

תמונות ההספד

אבו מרזוק גמגם, ובצדק. מה שהחל כמלחמת שמד נגד ישראל, שבמהלך התכנון שלה יחיא סינוואר ומוחמד דף פנטזו על כיבוש אשקלון ויפו, נגמר בחזרה של המוני חסרי בית למקום שבו שהו מלכתחילה - העיר עזה וצפון הרצועה. כאמור, את ההישג הזה חמאס התאמץ לנפח אתמול דרך השופרות שלו. חלק ניכר מהעזתים קנו בחפץ לב את הסיפור, והביעו תמיכה פומבית בתנועת הטרור, זו שהביאה עליהם יותר מ־45 אלף הרוגים וחיי פליטות ומצוקה לשנים ארוכות קדימה. אחרים, שהגיעו לג'באליה החרבה, קיללו את חמאס וייחלו ש"יישרף בלהבות של אללה".

הדרישה שישראל הסכימה לה שלשום, בדבר העברת רשימת עצורים מאז 7 באוקטובר, רומזת על רצון של הארגון לדרוש את שחרורם של מחבלי הנוחבה שנלכדו ביום הטבח ולאחר מכן

"ברור ש...היו מטרות שהושגו ומטרות שלא הושגו. וגם לצד השני (ישראל) יש מטרות שלא הושגו. המלחמה הזאת, בסופו של דבר, לא היתה מלחמה בין צדדים עם כוחות צבאיים (שווים). המטרה שלנו היתה להשיג מדינה פלשתינית או לשבור את המצור על רצועת עזה, וזה לא הושג. לא הושגה גם עצירה של ההתנחלויות בגדה המערבית", אמר אבו מרזוק, והתנחם בכך ש"הסוגיה הפלשתינית עלתה לסדר היום העולמי". לצד זאת, הוא טען כי למרות האבידות הגדולות, ישראל לכאורה לא השיגה אף אחת מהמטרות שלה.

המציאות שונה, כמובן, ויעדים רבים דווקא כן הושגו: ישראל אמנם לא החזירה את כל החטופים, אבל עד כה השיבה את רובם (165 ישראלים ואזרחים זרים מתוך 251 שנחטפו ב־7 באוקטובר). יתרה מזאת, הכוח הצבאי של חמאס, גם אם לא פורק לחלוטין  - ספג מכה משמעותית ו־20 אלף מחבלים בעזה חוסלו. כך רוב חברי ההנהגה בזרוע הצבאית ובלשכה המדינית בעזה - נהרגו או ברחו מהרצועה: בראשם יחיא סינוואר ומוחמד דף. מעבר לזה, הציר האיראני חווה מכה משמעותית עם קריסת משטר אסד והיחלשות חיזבאללה.

גם המגישה התפלאה: "כבוד הדוקטור, המשא ומתן מתנהל עכשיו על יציאה שלהם (הישראלים) מציר נצרים או יציאתם מציר פילדלפי. הם כבשו את הרצועה". אבו מרזוק הסכים איתה, אך הסתייג: "כן, הם כבשו את הרצועה, והוסכם שהם ייסוגו". נביל הקשתה: "האם הם נסוגו? יעני, אתה אופטימי שהפסקת האש תחזיק מעמד בשלבים השני והשלישי?". אבו מרזוק השיב בחיוב, אך שם את מבטחו בסקרי דעת קהל בישראל שבהם הרוב תמך בסיום המלחמה בתמורה לעסקת חטופים.

חמאס בהחלט משליך את יהבו על השלמת ההסכם על כל שלביו. מועצת ההנהגה שלו, "הדירקטוריון" שהוקם אחרי שישראל חיסלה את שני ראשיו הקודמים - איסמעיל הנייה ויחיא סינוואר - הגיעה אתמול לקהיר. החמישייה, שמורכבת ממוחמד דרוויש, חאלד משעל, חליל אל־חיה, זאהר ג'בארין וניזאר עוודאללה, הגיעה כדי להיפגש עם בכירי המודיעין המצרי ולדון איתם ביישום ההסכם על שלושת שלביו. ארגון הטרור מקווה שהמתווכות - ארה"ב, מצרים וקטאר - ידאגו להפיל את ישראל בחורים של הסכם הפסקת האש. המרכזי שבהם הוא הסעיף המדבר על המשך ההפוגה מעבר ל־42 יום - אם המשא ומתן על השלב השני נמשך.

לפי מקורות מצריים, המגעים האלה יחלו השבוע במקום ביום שני הבא. כביכול, אם תושג הסכמה על השלב השני, ישראל אמורה להשלים ביום ה־50 להפסקת האש נסיגה מציר פילדלפי. יתר על כן, חמאס דורש ששלב זה יכלול הכרזה על סיום המלחמה ושחרור של שורת אסירי עולם נוספים, שכל אחד מהם הוא בגדר פצצה מתקתקת. כך, הדרישה שישראל הסכימה לה שלשום, בדבר העברת רשימת עצורים מאז 7 באוקטובר, רומזת על רצון של הארגון לדרוש את שחרורם של מחבלי הנוחבה שנלכדו ביום הטבח ולאחר מכן. במקרה כזה, ארגון הטרור בהחלט יוכל לרשום לעצמו הישג. השאלה היא אם ישראל תסכים לכך. בכל מקרה, על הישגים כאלה נאמר: "עוד ניצחון כזה - ואבדנו".