אסד נפל ואיתו תדמיתה של רוסיה: פוטין מסמן "הפסד" על ההרפתקה הסורית הכושלת

הנטישה הרוסית את אסד ומשטרו היא לא פחות ממדהימה. בימים הראשונים של ההתלקחות עוד ניסה חיל האוויר הרוסי לתקוף את המורדים באזור חאלב, אבל לא הועיל במיוחד.

עכשיו יש דיווחים על פינוי הכוחות הרוסים מהנמל בטרטוס (במוסקבה טוענים שמדובר באימונים; עוד נראה), מוקדם יותר שר החוץ סרגי לברוב החל לפתע ("לפתע") לכנות את המורדים "אופוזיציה לגיטימית" (ולא טרוריסטים; אגב, בדומה לשינוי הרטוריקה באיראן), ומוקדם אף יותר גורם במוסקבה אמר במפורש לסוכנות הידיעות "בלומברג": אין לרוסיה תוכניות להציל את אסד.

כל זה מעניין מכמה סיבות. ראשית - ההתקפלות הרוסית המהירה מלמדת על מגבלות הכוח של מוסקבה. בעקבות השלכת הכוחות לחזית באוקראינה, נוצר רושם נקודתי שהיא כמעט לא מוגבלת בכוחה. לא הייתי נסחף כעת גם לקיצוניות השנייה, אבל חשוב לזכור את המגבלות כאשר חשים שרוסיה רק מזרימה ומזרימה כוחות לתוך אוקראינה.

שנית, הנפילה של משטר אסד - פירושה שמאות מיליארדי רובלים שהושקעו בהצלת אסד בפרט וההיאחזות בסוריה ירדו לטמיון, פשוטו כמשמעו. יש אומדנים שונים באיזה סכומים מדובר בפועל: פוטין אמר במארס 2016 שהמבצע בסוריה עלה 33 מיליארד רובל. ב-2018 חישובים של "רדיו ליברטי" אמדו את הסכום ב-245 מיליארד רובל (2.45 מיליארד דולר לפי השער היום). מאז, חלפו עוד שש שנים.

שלישית, ובקשר ישיר לסעיף הקודם, אי אפשר שלא לחגוג ולו מעט לאידם של הקרמלין ותועמלניו, שב-2021 לא חסכו ולו טיפת ארס אחת כדי ללגלג על ממשל האמריקני עקב הנסיגה הכושלת מאפגניסטן.

רביעית, וזה אולי חשוב מכל במושגים של רוסיה עצמה: המכה הכואבת מכל היא זו התדמיתית. אל תשכחו לרגע: תרבות הממשל הרוסית מבוססת ברובה על יצירת רושם, על יחסי ציבור, שנועדו הן להגדיל את כוחה מעבר לפרופורציה והן להסתיר כשלים או חסרים פנימיים.

אם תרצו, לא רק כפרים יכולים להיות כפרי פוטיומקין. וזה כואב במיוחד דווקא בסוריה מכיוון שהגעתה של רוסיה לשם ב-2015 נחגגה בקול תרועה כחזרת מוסקבה למזרח התיכון בפרט ולשורה הראשונה של המעצמות בכלל. בואו נאמר בעדינות שאחת היא איזה הסדר יושג בסוריה, רוסיה חוזרת – לפחות בזירה הזו – לגודלה האמיתי. כן, גם אחרי הנחת המלחמה באוקראינה.

לפני שעות אחדות, וכאילו כדי להוסיף מלח על פצעיה, "בלומברג" דיווחה שאסד, בייאושו כי רב, פנה בעקיפין למערב והציע לנתק קשרים עם איראן בתמורה להצלת עורו. בהנחה שזה נכון: היש סטירה גדולה יותר לפוטין מאשר עזיבת הקליינט?

מילה אחרונה עלינו: בזהירות הנדרשת אפשר לשער שהמצב החדש מייצר הזדמנות גם עבור ישראל. אם סוריה תתפרק כמדינה ליישויות מדיניות עדתיות, ייתכן שהשקעה בדרוזים ובכורדים יכולה ליצור לנו בעלי ברית חשובים במזרח התיכון החדש באמת.