"הצבא שלנו מוכן להגיע לעזה": ההצהרה של נשיא אלג'יריה שחוללה סערה

"אנחנו נשבעים באללה, לו היו עוזרים לנו ופותחים את הגבול בין מצרים לעזה, הצבא מוכן (להיכנס לרצועה). רק אם יפתחו לנו את הגבול, בתוך 20 יום היינו בונים שלושה בתי חולים עם מאות רופאים, ומסייעים לבנות מחדש את מה שהרסו הציונים", כך אמר הנשיא האלג'יראי, עבד אל־מג'יד תבון בתחילת השבוע.

אלא שההצהרה הספק לוחמנית בכנס בחירות התקבלה בגל של ביקורת ולגלוג במדינה הערבית, ותוארה בתור פופוליזם. אחד הפרשנים האלג'יראים אמר כי מדובר ב"הצהרות חסרות אחריות של המועמד, עבד אל־מג'יד תבון, שאינן אלא ניסיון לדגדג את רגשותיהם של ההמונים. יהיו לכך בוודאי השלכות על הקשרים בין מצרים לאלג'יריה, בעקבות הטלת האשמה על קהיר באופן עקיף בשיבוש כניסת האספקה לרצועת עזה".

פרשן נוסף תהה בסרקזם אם הנשיא התכוון לצבא של לוחמים או למשלחת של פועלי בניין. עוד נאמר כי "האלג'יראים כבר לא מאמינים לדברי המשטר. המשטר הזה סוחר בסוגיה הפלשתינית בחיפוש אחר לגיטימציה שאבדה".

באלג'יריה מתכוננים בימים אלה לבחירות לנשיאות שייערכו ב־7 בספטמבר. מדובר בסבב השני במדינה, זאת לאחר התפטרותו של הנשיא עבד אל־עזיז בותפליקה בשנת 2019, שמת כשנתיים לאחר מכן. בשבוע שעבר, יצאו לדרך הקמפיינים של המועמדים, כאשר המרכזי בהם הוא הנשיא המכהן תבון.

בית המשפט החוקתי אישר ב־31 ביולי את ריצתם של שלושה מועמדים: תבון, שבעבר כיהן בתפקידים בכירים בממשלה; יוסף אוושיש ממפלגת "חזית הכוחות הסוציאליסטים"; וחסאני שריף עבד אל־עאלי, מ"תנועת הקהילה למען שלום", המזוהה עם הגורמים האסלאמיסטים במדינה.

כל מועמד שמעוניין להתמודד מחויב בגיוס 600 חתימות לפחות מנבחרי המועצות המקומיות או הפרלמנט ב-29 מחוזות מתוך 58 הקיימים באלג'יריה. אפשרות אחרת היא להשיג 50 אלף חתימות של אזרחים הרשומים כבעלי זכות בחירה, ובתנאי שמכל מחוז יושגו 1,200 חתימות. כאמור, מתוך 16 מועמדים אושרו לבסוף שלושה: תבון, אוושיש ואל־עאלי.

כהונתו של עבד אל־מג'יד תבון היתה עדה להתקרבות לאיראן ולמגמת התייצבות מסויימת אחרי המחאות שבאו בעקבות האביב הערבי ב-2011. בה בעת, המדינה היתה עדה לשורה של כישלונות דיפלומטיים מול השכנה מרוקו, בכל הנוגע לסוגיית הסהרה המערבית.

בגזרה זו, שורה של מדינות באירופה - ביניהן צרפת וספרד - קיבלו את התוכנית המדינית של מרוקו לאוטונומיה תחת ריבונות הממלכה. מנגד, הדרישה של ארגון הפוליסריו למשאל עם על הקמת מדינה עצמאית, נדחקה לשוליים. בשלטון האלג'יראי, התומך המרכזי של הארגון, הגיבו בהחזרת השגרירים בתור מחאה.