הטבח במג'דל שמס: נסראללה מימש את האיום, אבל השאיר פתח לשימור משוואת המוות

אם נסראללה היה יכול לתזמן לעתיד את המלחמה הכוללת עם ישראל, הוא היה בוחר בעת הנוכחית. שלושה חודשים לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב, שעשויות להעלות לשלטון ממשל אוהד לישראל, בחיזבאללה יודעים שהמצב לא ישתפר.

על הניתוק של סביבת הבית הלבן הנוכחית מההוויה המזרח-תיכונית לימד במוצ"ש השליח עמוס הוכשטיין, שעסק שוב בשיחות טלפון עם בכירים לבנונים. המטרה, כתמיד - למנוע הידרדרות למלחמה, שמזמן כבר מתקיימת. כאילו לא נרצחו 12 ילדים במג'דל שמס, ומחבלים לא שיגרו טיל פאלאק 1 למגרש משחקים.

רק לפני כעשרה ימים נסראללה איים בנאום כי המשך הפגיעה בלבנונים יוביל להרחבת טווח השיגורים של חיזבאללה ליישובים חדשים. ואכן, הוא הגדיל את רף הסיכון שלו.

מבחינתו, צבא הטרור שהקים בעשורים האחרונים מוכן למלחמה הזאת, וסובל מפחות אבידות לעומת צה"ל, שנמצא עדיין במערכה ארוכה בעזה. נסראללה סבור שהמצב הזה יקשה עלינו מלחמה בצפון, מתוך הנחה שהחברה הישראלית לא מסוגלת לעמוד בנופלים נוספים.

ועדיין, בחיזבאללה בחרו להכחיש את המעורבות שלהם בתקיפה. הודאה ברצח ילדים דרוזים היא לא דבר חכם, במיוחד כשחלק לא מבוטל מבעלי בריתם הם דרוזים בעצמם. שני פוליטיקאים דרוזים בלבנון התנדבו בשבת לטייח את הטבח של חיזבאללה בבני עדתם.

הראשון היה וויאם ווהאב, שקרא להקמת ועדת חקירה של האו"ם, כאילו לגורם אחר בלבנון יש רקטה מתוצרת איראנית. השני היה ווליד ג'ונבלאט, שביקש מהציבור בארצו למנוע מישראל "לקדם מלחמת אחים".

שניהם מונעים מפחד. אפילו בארץ המיעוטים של לבנון, הדרוזים היא עדה קטנה במיוחד. אחוזים בודדים מהאוכלוסייה שמתרכזים בעיקר ברכס הרי השוף. כרבע מיליון בני אדם שחוששים מהכוח הצבאי של חיזבאללה ומדרכו הג'יהאדיסטית. רובם, אגב, מיוצגים על ידי מפלגת שמאל חילונית בהובלת בני משפחת ג'ונבלאט.

כמי שמייצג עדה קטנה בפוליטיקה הלבנונית, ווליד ג'ונבלאט החליף בריתות במהלך השנים בהתאם למאזן הכוחות. הוא תמך בגירוש הכוחות הסוריים מלבנון במהפכת הארזים, ולאחר מכן כרת ברית עם חיזבאללה. בקיצור, לדרוזים בלבנון יש אינטרסים משלהם, ואין סיבה שההתנהלות זאת תשתנה באופן משמעותי.

סיבה אחרת להכחשה של חיזבאללה יכולה לנבוע מטעות מבצעית. חלק לא מבוטל מהשיגורים בחודשים האחרונים נפלו בלבנון, או פספסו את היעד שעליו הצהיר ארגון הטרור בהודעה לתקשורת. אתמול הארגון הודיע שרקטת הפאלאק היתה מכוונת בכלל למעלה גולני, הקרוב יחסית למג'דל שמס.

כך או אחרת, ההכחשה נועדה להשאיר פתח לתגובה ישראלית "מדודה", שתאפשר לארגון הטרור להנציח את משוואת המוות שלו. משוואה שמשמעותה האמיתית היא שישראל מורתעת.

אך בנקודת זמן זאת, גם לישראל יש כמה יתרונות שתוכל לנצל במקרה שתחליט על מלחמה כוללת.

קודם כל, ברצועת עזה צה"ל קרוב מאוד להכרעה של חטיבת רפיח בחמאס ולמעבר מלא לשלב ג', שיצריך פחות כוחות ומשאבים. עסקת חטופים עם הפסקת אש זמנית תאפשר עוד יותר להתמקד לחלוטין בשינוי המצב בצפון.

מעבר לכך, כ-90 אלף לבנונים עזבו את דרום לבנון, מה שמקל את חופש הפעולה של צה''ל מבחינה בינלאומית. ולבסוף, הממשל הדמוקרטי בוושינגטון אמנם ממשיך במדיניות החוץ המבולבלת שלו, אך אנשיו גם עסוקים עד צוואר בקמפיין הבחירות לנשיאות, מה שמגביל את יכולתם ללחוץ על ישראל.