עד מתי העולם הערבי ישתוק על פשעי המין של חמאס?

מבחינה מקצועת, על הכותב להניח את רגשותיו בצד. עליו לכתוב באופן קר ומרוחק, כדי לייצר טקסט נייטרלי. עליי להתוודות בפניכם כי נכשלתי בכך כישלון חרוץ, כשניסיתי להדחיק את רגשותיי במהלך כתיבת המאמר הזה.

הכעס משתלט עליי. על "השתיקה הערבית" לנוכח פשעי האלימות המינית, שביצעו ועדיין ממשיכים לבצע מחבלי חמאס נגד נשים ישראליות מהשבת השחורה ב־7 באוקטובר ועד היום.

דומה כי אנחנו חיים בסיוט מהעבר הרחוק של כיבושי האסלאם, או של מעשי דאעש נגד הנשים היזידיות בעיראק. זוהי "האלימות המינית המקודשת", שמוגנת על ידי עקרונות קוראניים, ציטוטים של נביאים, סיפורי עם ופתווות.

ארגונים בינלאומיים, ארגוני זכויות אדם, איגודי נשים, עיתונות ותקשורת ממספר מדינות בעולם - כולם מדברים על תקיפות מיניות ומעשי אונס קבוצותיים. עדויותיהן של הניצולות שוברות את הלב. למרות זאת, בעולם הערבי לא אומרים על כך מילה. כאילו כולם הסכימו על שתיקה מבישה, כשאף אחד לא להתנגש עם הדת האסלאמית.

ייתכן שמישהו מכם ישאל אם יש רקע היסטורי ודתי לשתיקה הזו, או מדוע מתמידים בה. אני אענה על כך באופן כן ובהיר: כאשר תנועה טרוריסטית מציבה את הסיסמה "מהנהר עד הים", אז זה מעיד על מה שהיא עשתה ומה שתעשה. האמנה או הברית של חמאס עוסקת בהכחדת ישראל מעל פני האדמה. ובכך היא מתירה את דמן של הנשים הישראליות.

אבל למעשים האלה יש גם על מה להסתמך בקוראן ובחדית' (הסיפורים על חייו של נביא האסלאם מוחמד). בקוראן יש למשל 15 פסוקים שמדברים על חקיקה הנוגעת לבעלות על עבדים ושפחות. בחדית' מסופר על הכיבוש של העיר היהודית ח'ייבר בחצי האי ערב, שבה הנביא מוחמד לקח לעצמו אישה יהודית אחרי שבעלה נהרג. ואם זה המודל לחיקוי ולאידיאל, אז מה מצבם של חסידיו בחמאס ובג'יהאד האסלאמי בעזה, בחיזבאללה בלבנון, בדאעש בעיראק ובקרב החות'ים בתימן?

לסיכום, הפעולות הברבריות האלו לא יסתיימו לעולם, כל עוד יש פסוקים, טקסטים, סיפורים ודרך אשר מתירים ומעודדים אותם. הנשים הראשונות שנפלו קורבן לכך בימינו הן היזידיות. אחריהן זה נעשה לישראליות. מי הן הבאות שיפלו קורבן לברבריות הזאת?