ההסכם הימי: בשורה כלכלית, בעיקר ללבנון

אנחנו חייבים לדבר על ההסכם גם מבחינה כלכלית. היעדר הסכם היה יכול להיות דבר שלילי מכל הבחינות ולכל הצדדים. עצם ההגעה להסכם, בין אם הוא טוב או פחות טוב, היא דבר חיובי כי זה מביא שקט כשלעצמו.

חברות תעשייתיות צריכות שקט כדי לעבוד. המזרח התיכון הוא אזור די חדש בכל הנוגע לגז טבעי, והעולם, בגלל היעדר הגז הרוסי, צמא כעת לגז חדש. אם יסתכלו עלינו ויראו שאפשר להגיע להסכם, אפילו בין שתי מדינות אויב, זה ייצור איתות חיובי על האזור כולו. אירופה תוכל לראות כי באמצעות משא ומתן אפשר להגיע להסכמים במהירות.

מבחינה כלכלית, ודאי שההסכם משמעותי בעיקר ללבנון. בעוד לישראל יש 1,000 מיליארד קוב גז מורכב המספיקים לצרכים שלנו ואף מאפשרים יצוא, הרי שללבנון, הנהנית מחשמל רק ב־20% מהזמן, אין גז מפותח כלל. לכן עבורם מדובר בהסכם משמעותי. בשורה התחתונה - היתרונות הגיאופוליטיים הם של כולנו, אך היתרונות הכלכליים הם קודם כל של לבנון.

נכון להיום, לבנון תלויה ביבוא אנרגיה מאיראן בגלל המחסור הקיים בה בחשמל ובגז. למרות שהם מייבאים מהאיראנים כ־600 אלף טון נפט בשנה, ללבנון התלות הזו אינה מועילה. לכן ההסכם עם ישראל מהווה בשורה טובה עבורם. לפי ההערכות, יידרשו 8-5 שנים עד שימצאו ויפתחו שם גז, אם בכלל ימצאו. עם זאת, ההסכם עדיין מעניק תקווה ללבנון, וזה דבר חשוב, שכן בלי תקווה אין כלום.

מבחינת ישראל ההסכם עשוי לייצר שקט מדיני שיאפשר למשרד האנרגיה לפתוח את הים לקידוחים נוספים. כל מה שאומרים על רווחים מהירים של עשרות מיליארדי שקלים איננו מדויק - במקרה הטוב יהיו רווחים רק בעוד שנים רבות.

כמדינה עשירה, מעט הגז שעשוי להימצא באזור לא ישנה את המצב הכלכלי בצורה משמעותית, אבל בלי ההסכם אף אחד לא היה קודח שם כלל. כך, ההסכם פותח לישראל את האפשרות האסטרטגית־כלכלית למצוא גז בגבולות המוסכמים החדשים בעתיד.