רגשות מעורבים: מיד עם סיום הטקס בבית החולים הישראלי כוכב מאיר, בעיירה מוסטיסקה הסמוכה לגבול הפולני, הצוות הישראלי קיבל תזכורת להיכן הוא נמצא והחלה להישמע אזעקה וצוות אנשי הביטחון הישראלים לחוצים מתמיד, מיד פתחו בדירבון אנשי הצוות הישראלי לרוץ לחדר פנימי ואילו האוקראינים המורגלים לאזעקות, נשארו בחוץ. פרט לכך לבית החולים הגיעו כבר מספר מקומיים לטיפולים רפואיים.
בית החולים עצמו הוקם בהשקעה של כ-21 מיליון שקלים והוא צפוי לספק מענים רפואיים לעשרות חולים מדי יום. בשלב הראשוני בית החולים מתוכנן להישאר לפחות כחודש כאשר לאחר כשבועיים הצוותים יתחלפו. ייתכן גם ובית החולים ישאר זמן רב יותר, זאת על פי הצורך. הרופאים עצמם גם יכשירו את הצוותים המקומיים. "אנחנו פה כדי לעזור. אנחנו ערוכים ל-150 מאושפזים ביום. הייתה פה ראשת המחוז, הם יודעים שאנחנו פה והם מחכים שאנחנו נתניע והם ישלחו לפה את המטופלים", אמר ראש המשלחת ד"ר דודו דגן.
חלק מהמטופלים, ישלחו לבתי החולים שלהם וחלק ישירות לפה", אמר דגן שהוסיף: "אנחנו מצפים שיבואו לפה גם מכל המחוז כולו באנו מראש להגיע מהר ובזמן עם רפואה פנימית יותר. הם לא אמורים לנתח אלא שהבאנו עימנו כירוגים אורטופדים מרדים, אנחנו אמורים לנתח עימם בבית החולים שלהם יש להם שלושה חדרי ניתוח. רמת הרפואה כאן היא רמה טובה, היא רמה של רפואה בפריפריה אבל רמה טובה. צריך לזכור שהמחוז ענק אנחנו באים ממדינה שאולי היא בגודל כל המחוז אז המחוז הזה יש לו בתי חולים מרכזיים כולל בלבוב".
"מצפים לעזור לכל מי שיצטרך"
מיד בתום הטקס כאמור נשמעה האזעקה כאשר אנשי הביטחון הישראלים באמצעות מגאפונים מנסים להסביר לאנשי הצוות לגשת למסתור כי זאת אזעקת אמת. אחת מהאחיות, אשר מתגוררת באשקלון אמרה: "כאן האזעקה לכל המחוז שהוא ענק. באשקלון שומעים אזעקה וכעבר חצי דקה פיצוץ, אז אני די מורגלת".
האוקראינים שגם כבר מכירים את האזעקות שבאזור הזה מסתיימות כמעט תמיד בלא כלום, אפילו לא נכנסו לתוך בניין בית הספר היסודי בו מוקם הבית חולים ועמדו בסמוך לאוהלים. תזכורת נוספת ללחץ הביטחוני הישראלי הייתה שיירת של אוטובוסים שנמצאת מחוץ לבית הספר ועליהם מצוין "רכבי מילוט" והנהגים מחכים רק לרגע פקודה, לצאת במהירות לגבול הסמוך עם כל הצוות הישראלי, השאלה האם הטיל ההיפר-סוני הרוסי לא יהיה מהיר יותר.
בינתיים החלו להגיע מטופלים ראשונים לבית החולים תושבים מקומיים שלמרות שבעיר יש שני בתי חולים האחד לילדים ואחד למבוגרים העדיפו להגיע לטיפול בבית חולים הישראלי. לאנה חן, אחות אחראית מרפאות בית חולים השדה, נציגת מאוחדת במשלחת אמרה: "אנחנו מכינים את האוהלים את הציוד כדי שנהיה מוכנים לקבל את המטופלים אנחנו מצפים לעזור לכל מי שיצטרך. טיפול בחולים יותר מורכבים וחולים כרוניים שיצאו מאיזון". יוליה בואיקיס אחות ראשית של המשלחת הוסיפה ואמרה: "אנחנו פתחנו מיון מבוגרים, מיון ילדים יש לנו יכולת אישפוז בדיקות מעבדה ואנו מצפים לפליטים שעוברים את הגבול וגם לאוכלוסייה המקומית שסובלת ממחלות כרוניות".
רוב המשלחת הינה דוברי רוסית חלקם דוברי אוקראינית, האחות ריטה בראשי ילידת אוקראינה סיפרה: "אני באה לפה אחרי 30 שנה שלא הייתי בארץ הזאת ועליתי מאוקראינה מעיר שנקראת צ'רנוביץ', לא הייתה לי התלבטות ברגע ששמעתי מה קורה באוקראינה הלב שלי פשוט יצא ולא יכולתי לחשוב על משהו אחר ולא להגיע לכאן למולדת שלי בעצם. אני רואה בזה שליחות לעזור לכל אחד מהאזרחים שיצטרך את העזרה והתמיכה שלנו", האחות בלה מונסטרסקי סיפרה: "בעלי יליד קייב מכירה את הארץ הזאת כתיירת נהנתי כמה פעמים לטייל פה ולצערי שמעתי מה מתחולל פה לא יכולתי לא להגיב ולא להתנדב בגלל שאנחנו רואים את הסבל הקשה של האוכלוסייה ואנחנו מחוייבים מקצועית ואנושית".