עד לפני משבר הקורונה, העיר לביב נחשבה לעיר רומנטית ולמוקד משיכה עבור תיירים שהגיעו לראות את כנסיות הבארוק ואת בתי הקפה התוססים שבעיר, הנמצאת למרגלות הקרפטים. כעת, העיר הפכה למוקד משבר הפליטים באירופה, לאחר שמאות אלפים הגיעו אליה מכל רחבי אוקראינה כתחנת מעבר לפני הבריחה מהמדינה.
העיר, שנוסדה במאה ה-13, ניצבת לפני אחד האתגרים הגדולים ביותר שלה – מציאת פתרון להאכלתם ולאכלוסם של אותם מאות אלפי פליטים. בעירייה אומרים כי הם הגיעו כמעט לקצה גבול היכולת שלהם, אחרי שכל בתי המלון התמלאו בשילוב לא שגרתי – מצד אחד עיתונאים ודיפלומטים, מצד שני בפליטים. האוניברסיטאות ובתי הספר מתמלאים גם הם בפליטים הרבים, אולם הבעיה האמיתית מתחילה לצוץ מכיוון המזון, שמתחיל להסתיים.
מקסים בביצקי, סגן ראש העיר ראשון לציון, הגיע ללביב על מנת לעזור לפליטים. הוא סיפר ל'ישראל היום'' כי הוא החל להרגיש במחסור במזון ובדלק לקראת סוף השבוע. "המצב באוקראינה הולך ומסתבך", אמר. "אם עד לפני יומיים היה חסר דלק ואוכל בקייב ובחרקוב, התחלנו להרגיש זאת גם בלביב. אם קודם אישרו למכור רק עד 20 ליטר דלק, היום כמה שלא היה דלק לרכישה. בכל זאת, אנחנו ממשיכים בכל הכוח".
מעט לפני תחילת הלחימה, סימנו הנציגויות הזרות באוקראינה את לביב כמי שתהיה העיר הבטוחה ביותר עבורן, מכיוון שהיא נמצאת כ-100 קילומטרים בלבד מהגבול הפולני. ישראל ומדינות רבות נוספות, בהן ארה"ב, סין, גרמניה והולנד, העבירו מקייב אליה את רוב הדיפלומטים שלהן.
גם בלביב עושים הכנות למתקפה רוסית. בשערי העיר בני נוער מכינים מחסומים בשקי חול ומתנדבים עומדים בתור להצטרפות לצבא. מפעל מתכות, המתמחה בכבלי נחושת, מייצר מכשולים נגד טנקים. סטודנטים באוניברסיטה תופרים רשתות הסוואה לצבא.
ויטליק, תושב העיר שמתנדב בעזרה לפליטים, סיפר כי הוא כבר מרגיש את הלחץ, בין השאר בכבישים העמוסים וברחבי העיר, שכאמור מלאה בתושבים רבים מקייב ומערים אחרות. "רואים אנשים מסתובבים עם מזוודות. תחנת הרכב הפכה לתחנה של עשרות אלפי פליטים שמנסים לעזוב את המדינה", הוא סיפר. "אני מקווה שהמלחמה תיגמר במהרה, שהעיר תוכל לחזור לשגרה ושכל הפליטים ישובו לביתם".
בה בעת, ההפצצות הרוסיות מתחילות להתקרב ללביב. לאחר הפוגה של מספר ימים, מאז שעות הבוקר של יום שישי החלו להישמע בעיר אזעקות, לאחר שהצבא הרוסי השתלט על בסיס אוקראיני שנמצא במרחק של כ-100 קילומטרים מהעיר. החשש הגדול הוא שהרוסים, שעד כה "הניחו" לאזור, יגיעו גם אליו אחרי שיסיימו את המלאכה בקייב ובחרקוב – ומשם יפנו את כוח האש שלהם לעבר מערב המדינה בכלל וללביב בפרט.
גם אנשי עסקים מקייב ומחרקוב, שעברו לעבוד מלביב כי לא היו מעוניינים לעזוב את המדינה, אומרים כי קשה היה להמשיך ולעבוד בין קולות האזעקות, הירי וההפצצות. יורי, איש עסקים שאיבד את כל רכושו, שלו זה קורה בפעם השנייה לאחר שאיבד אותו כבר בשנת 2014 במהלך הסכסוך הרוסי-אוקראיני שהתרחש באותה שנה, מנסה לבדוק מה נשאר מהמפעל שלו.
"לאחר 2014, החלטתי לעבור לקיים כדי לשקים את העסק שלי", אמר. "כשהצבא הרוסי התקדם לקייב, החלטתי שוב להימלט – ואני עומד לאבד את העסק שלי פעם נוספת בתוך שמונה שנים, כשהפעם ההפסדים הרבה יותר גדולים כי כלום לא עובד. אין שום הכנסות, אני חי מהחסכונות שלי ומקווה שלא אפשוט את הרגל".