כל ישראל מסייעים: שמעו על המצוקה באוקראינה ולא עמדו מנגד

בצל המלחמה באוקראינה, נרתמו ישראלים רבים לעזור לפליטים ולאנשים שאיבדו את יקיריהם. חלקם עלו ארצה, חלקם רוצים להביע הזדהות. פרויקט מיוחד.

עשרות פסיכולוגים ועובדים סוציאליים:

טיפולים נפשיים מרחוק

ז'ניה פוקשנסקי הקימה מיזם ייחודי, שבו כ־150 פסיכולוגים ועובדים סוציאליים ישראלים דוברי רוסית מעניקים תמיכה נפשית לאוקראינים הנמצאים בשטח האש, לפליטים וגם לאנשים שנמצאים בחרדה.

"אני ילידת קייב, ומשנת 1990 בארץ. 30 שנה אני עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית, וב־12 השנים האחרונות אני עובדת ב'מכבי'. בזמן הזה צברתי הרבה ניסיון בתמיכה נפשית, בעיקר בגלל מצבי החירום אצלנו בארץ", מספרת פוקשנסקי.

"אחרי מה שהחל באוקראינה, שאלתי את עצמי מה אני יכולה לעשות. החלטתי שהניסיון שלי יכול לעזור, ושאפשר לעשות את זה באופן מקוון. יש לנו קבוצת ווטסאפ של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים ישראלים דוברים רוסית, ולאחר פוסט שפרסמתי ברשתות החברתיות החלו להגיע השיחות", היא אומרת. בכל יום מגיעות 400-500 פניות, והקצב רק עולה. "כל הזמן מצטרפים אלינו עוד ועוד אנשים. נכון לעכשיו יש 150-160 פסיכולוגים דוברי רוסית במיזם.

"המקרים מאוד קשים. אנו מדברים עם אנשים שנהרגו להם בני משפחה, אנשים שנשארו ללא קורת גג, אנשים ששואלים איך אפשר להרגיע את הילדים". פוקשנסקי גאה מאוד במיזם, ובעיקר בעובדה שהוא עוזר לאנשים, והכי חשוב - ללא עלות.

תלמידי ביה"ס בכפר הנוער עתיד ע"ש רזיאל:

שמיכות חמות ומזון לתינוקות

זרם הפליטים מאזור המלחמה לא פוסק, ותלמידי בית הספר בכפר הנוער עתיד ע"ש רזיאל בהרצליה, בשיתוף ועד ההורים והמורים, עמלו על איסוף של כ־50 ארגזים הכוללים בגדים תרמיים, תרופות, מוצרי היגיינה וטואלטיקה, ציוד לתינוקות, מזון יבש ועוד - לטובת סיוע הומניטרי לתושבי אוקראינה. החבילות הוטסו למעבר הגבול שבין אוקראינה לפולין, בעזרת ארגון "חברים ישראלים של אוקראינה", וחולקו לפליטים הרבים במחנות הארעיים.

התלמידה אסתר טר־אבנסיאן (17), שלומדת בפנימייה בכפר הנוער, משתפת: "עליתי לארץ מאוקראינה בגיל 12 וחצי. חברים שלי וקרובי משפחה שלי סובלים מאוד. בכל פעם שאני צופה בחדשות קשה לי, וגם להורים. אמא שלי מדברת עם סבתא מתי שמתאפשר. בבית הספר ובפנימייה לומדים איתי חבר'ה מנעל"ה מאוקראינה, שמאוד לא פשוט להם עכשיו. כולם לחוצים, ואני משתדלת לחזק אותם ולא להשאיר אותם לבד".

מאיה מילשטיין־יונה, נציגת ועד ההורים ומיוזמות האיסוף: "אנחנו כפר נוער עם קשר מיוחד לאוקראינה. לומדים פה תלמידי נעל"ה שהוריהם מתגוררים שם, ובקהילה יש הורים וילדים רבים שעלו ממדינות ברית המועצות לשעבר. אחת מהאימהות שנולדו באוקראינה חיברה אותנו לעמותה שמעבירה לשם ציוד - ומייד הפצנו את ההודעה בקרב ההורים, התלמידים והמורים, שנרתמו מכל הלב".

תושבי המועצה המקומית אפרת:

צעצועים לפליטים

ארי הבר, תושב המועצה המקומית אפרת שבגוש עציון, יזם מחווה מרגשת למען ילדים פליטים מאוקראינה ואסף עשרות צעצועים למענם.

"שאלתי את עצמי מה אני יכול לעשות למען יהודי אוקראינה", סיפר הבר, "ונזכרתי בסיפור של אחי הגדול מתקופת העלייה הגדולה של יהודי אתיופיה, כשההורים שלי ביקשו ממנו לבחור צעצוע שהוא יכול לתרום להם". עוד הוסיף הבר: "המשפט 'כל ישראל ערבים זה לזה' הוא משפט שבא לבטא אהבה ברמה הגבוהה ביותר. ההירתמות הגבוהה מוכיחה שלכולנו, בישראל ובאפרת, אכפת".

בעזרת משרד התפוצות הועמסו הצעצועים על מטוס לקישינב, והועברו למרכז שבו מרוכזים הפליטים היהודים שממתינים לעלות לישראל.

עודד רביבי, ראש המועצה המקומית, פנה לתושבים: "אנחנו בנקודת זמן שבה אנו מחפשים קצת אור בחושך הגדול, משהו שנוכל לדעת שעשינו. היוזמה של ארי הפכה מהר מאוד למשהו שכל אחד רצה לקחת בו חלק".

ארגון "ידידי אוקראינה בישראל"

מטוסים של ציוד רפואי

בזכות תרומות של אזרחים מכל רחבי הארץ, כ־100 טונות של ציוד הומניטרי, בעיקר של ציוד רפואי, נאספו על ידי ארגון "ידידי אוקראינה בישראל" והוטסו למדינה המדממת.

בארגון ממשיכים לגבש רשימת ציוד, שמשתנה כל העת בהתאם לצרכים מהשטח. אחת המתנדבות שמרכזות את הפרויקט היא טאיסיה שכטר (29) מבית יהושע. שכטר עלתה לארץ מדונייצק בשנת 2011. "נשארה לי משפחה באוקראינה, סבא וסבתא שנמצאים במקום שקט ובטוחים. אבא שלי עבר לגבול רוסיה ב־2014, והוא עדיין שם. המצב לא טוב ויש פינוי של אנשים, אך קשה לפנות אותם כי יש ירי כל הזמן.

"הצטרפתי עם עוד אנשים לקבוצה שעובדת תחת שגרירות אוקראינה בישראל. יש לנו נקודות איסוף כמעט בכל עיר. אנחנו מקבלים עדכונים שיש מחסור גדול בציוד רפואי, מתרופות ועד מכשירים שאנשים רגילים לא יכולים לקנות, ולכן אנחנו גם אוספים כסף למכשירים".

תלמידי כפר הנוער עיינות - נעמת:

מכתבים מלב אל לב

תלמידי שכבת י"א ממגמת דיפלומטיה בכפר הנוער עיינות - נעמת החליטו גם הם לעשות מעשה, ולכתוב מכתבי תמיכה ועידוד לתלמידים מחרקיב שבאוקראינה. התלמידים ומרכזת המגמה, עדי בר, העבירו תחילה את המכתבים לנאדיה קוטליאר, מורה אהובה למתמטיקה זה 17 שנים בכפר הנוער.
נאדיה עצמה עלתה מרוסיה לפני 24 שנים, ואחותה ומשפחתה נמצאות בחרקיב. נאדיה העבירה את המכתבים לנכדתה של אחותה, מאשה, שהיא תלמידת כיתה ט' בחרקיב. מאשה עירבה את צוות בית הספר שבו היא לומדת, ויחד הם הפיצו את המכתבים בקרב כלל תלמידי בית הספר.
התלמיד דרור יצחקי: "מבחינתי זו מחווה של הזדהות ואחווה. אנחנו, הישראלים, יודעים מה זו מלחמה וכמה חשובה תמיכה ברגעים כאלה, וחשוב שאנו, כבני נוער, נהיה מעורבים במה שקורה".
התלמידים האוקראינים כל כך התרגשו מהתמיכה, שכבר ביום שלמחרת קיבלו תלמידי המגמה מכתבי תשובה מרגשים. באחד מהם נכתב: "שמי ורוניקה, ואני מודה לכם על תמיכתם בימים קשים אלו בארצי ובי. כשאני רואה את ישראל ומדינות נוספות מארגנות מחוות כאלה עבורנו, הלב שלי הולם בהתרגשות".

תלמידי ביה"ס "נצח ישראל" מבית שמש

משחקים לילדי בית היתומים

פופיט, פלסטלינה ומדבקות: בבית שמש שלחו תלמידי בית הספר "נצח ישראל" בנים חבילות ומכתבים לילדי בית היתומים "תקווה" באודסה שבאוקראינה, לאחר שאלו נמלטו למקום בטוח יותר. המשלוח הצבעוני כולל דפים צבעוניים, פלסטלינה, טושים, מדבקות ועוד - ציוד יצירה שכל ילד היה רוצה לקבל.
לדברי הרב שאול מילר, מנהל בית הספר, "צוותי החינוך תיווכו את האירועים לילדים ושוחחו בכיתות מה אפשר לעשות מכאן כדי להרגיש ערבות עם היהודים שם. היוזמה ליצור חבילות לילדים יתומים הגיעה מהילדים, והם שמחו להתגייס למשימה".

ראשת עיריית בית שמש, ד"ר עליזה בלוך, הוסיפה: "שוחחתי עם שרת הקליטה ואמרתי לה ששערי העיר בית שמש פתוחים לקליטה של עולים ככל שצריך. מרגש לראות את צוותי החינוך שלנו ואת התלמידים יוזמים, מקבלים אחריות ומבקשים לתמוך אפילו תמיכה קטנה מרחוק בילדים שממש דומים להם ושנקלעו לימים קשים".

בהכנת הכתבה השתתפו: נועם (דבול) דביר, איליה יגורוב, אפרת פורשר ומיטל יסעור בית-אור.