המתקפה הרוסית על הבירה האוקראינית הובילה הבוקר (שבת) לגל של תמונות וסרטונים קשים לצפייה של לוחמת רחוב ומבנים מופצצים. עבור מי שעזב את העיר לפני פחות מ-24 שעות, התיעוד הקשה מהרחובות הבוערים הוא כמו דקירות סכין בלב.
"בעלי נמצא שם יחד עם ההורים שלי", משתפת טניה, שעושה את דרכה למערב המדינה יחד עם בנה בן ה-3. "אני יודעת שהוא עושה כל שביכולתו לסייע לצבא שלנו ולשכנים. הוא טיפוס כזה שלא מפספס הזדמנות לסייע".
אוקסנה, שנוסעת איתי לעבר הגבול הרומני, מספרת כי אמה, שנותרה בעיר ז'פוריז'ה שבדרום-מזרח המדינה, חזרה להפעיל את הדוכן הקטן שלה בשוק המקומי. "היא מסרבת לקבל את השינוי שהמלחמה מביאה. היא מספרת לי על ההפצצות בעיר ומה נפגע, אבל כאילו זה לא נוגע אליה. אולי זו הדרך שלה להיות פטריוטית", אומרת הבת המודאגת.
השיחות שנשמעות מקו הטלפון של שותפי למסע מטרידות ומעלות את מפלס החרדה בקרב העקורים שעימם אני נמצא. אולגה, המתגוררת סמוך לגן החיות בעיר, סיפרה לחברתה: "תושבים הכינו בקבוקי מולוטוב והצבא נפרס ליד תחנת המטרו. כל הלילה היו הפגזות ואחד המבנים בשכונה שלי נפגע". כשהחברה שואלת אותה אם היא מעוניינת לעזוב אולגה עונה בשלילה: "זה הבית שלי, לאן אלך מפה?".
רגעים של אופטימיות נרשמים כשאיוון, מנהיג הקבוצה, מודיע חגיגית כי כל החברים שהתגייסו לכוחות הלוחמים בריאים ושלמים. "כולם יצרו קשר. הם משתמשים במשרד שלי כנקודה למנוחה כשהם לא נמצאים במשימות. זו הקלה ענקית", הוא אומר לי.
לאחר מכן, הוא מסייע לי לתרגם נאום של הנשיא זלנסקי - ומחייך. "אין ספק שהמלחמה עושה לו שירות גדול. הוא ללא ספק שחקן יוצא מהכלל, משחק נשיא נהדר", אומר איוון בקריצה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו