דודו סלמה, ישראלי שנתקע במדינה עם אישתו המקומית, הצליח בעור שיניו להגיע ללביב שבמערב המדינה, היכן שממוקמת הנציגות הישראלית, אלא שגם שם נשמעות אזעקות. בהמשך, הם הצליחו לעלות על אוטובוס של השגרירות שהעביר אותם אל מעבר הגבול לפולין.
בראיון ל"ישראל היום" סלמה סיפר על המצוקה והרגעים הקשים: "בחמש בבוקר היו אזעקות, יצאנו מחוץ לבתים ועמדנו בכניסה למרתפים היכן שמאחסנים את הירקות. אחרי שעה של המתנה חזרנו לשגרה. בלבוב אין מטרו או מקום אחר מוגן".
סלמה סיפר: "עד עכשיו היינו מאוד שאננים, אבל גם בלביב התושבים דרוכים. אחד ישן ואחד ער בתורניות להעיר את המשפחה אם יש עדכונים או אזעקות. העיר ריקה לחלוטין אין כמעט מכוניות או אנשים ברחוב". עוד אמר: "אני מתכוון לעבור את הגבול לפולין היום בכל מקרה. לנוח שם מעט ולהגיע משם לארץ".
דודו מוסיף: "גרנו בקמנייץ פודילצקי הנמצאת ב-250 קילומטר מזרחה ללביב. הגענו ללביב שלשום בלילה עם התגברות הדיווחים על פלישה קרובה. אנו ישנים אצל קרובי משפחה של אשתי. הרבה מקומיים הולכים לבתי קיץ שלהם בכפרים הקטנים. לכמעט כל משפחה יש בתי קיץ כאלה. ההנחה היא שאין סיבה אסטרטגית להפציץ בכפרים הקטנים וההפצצות יתרכזו יותר בערים. הרבה מסרבים לעזוב את המדינה מטעמים פטריוטים".
"הבחור שאני מתארח אצלו הוא פנסיונר של הצבא הסובייטי ושלשום היה יום הצבא הסובייטי והוא קיבל טלפונים מחבריו לנשק לשעבר", סיפר סלמה, "הוא אמר לי איזה פרדוקס, האנשים שהקזתי איתם דם בעבר כובשים לי היום את המדינה".
סלמה העביר מסר לישראלים נוספים באוקראינה: "הייתי באמת שאנן. הגיעה השעה לצאת מהשאננות ולהציל את עצמכם פשוט. כמו שזה נראה עכשיו אף אחד לא עוזר לאוקרינה באמת. הייתה לי תקווה שמישהו יתערב, אך אני רואה שזה לא הולך לקרות. הצבא האוקראיני יכול לעכב אבל הוא לא יכול לעמוד מול הצבא הרוסי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו