השקט בסמטאותיה הציוריים של העיר העתיקה של זאמושץ' מטעה. העיר הפולנית הקטנה, בעלת ההיסטוריה היהודית העשירה שחרבה בשואה, נמצאת אמנם במרחק 100 ק"מ מהגבול עם אוקראינה, אך הפכה לאחד ממוקדי הסיוע המרכזיים באזור הגבול בשל קרבתה לעיר לביב, שממנה החלה ביומיים האחרונים מנוסה של אזרחים אוקראינים ועזיבה של דיפלומטים.
כשהגעתי לפנות בוקר לזאמושץ' וחיפשתי חדר מלון, נאמר לי פעם אחר פעם: "כל החדרים תפוסים. אנחנו מלאים באנשים שהגיעו מאוקראינה ומבלארוס וכן באנשי שגרירויות". זאמושץ', השלווה בדרך כלל, הפכה לעיר חזית.
הלילה (שישי) החליטה עיריית זאמושץ' להסב את לשכת התיירות העירונית ללשכת סיוע חירום לפליטים המגיעים לעיר מאוקראינה. העירייה התחילה גם במבצע גיוס נרחב של תושבים מקומיים שיתנדבו להגיש עזרה למגיעים. שלושה בתי עץ הוקמו בפאתי העיר כדי להעניק מקלט זמני, אוכל ועזרה ראשונית למגיעים. במקביל, התבקשו תושבי העיר וסביבתה לפתוח את בתיהם בפני פליטים שמחפשים מקום לינה. במשרדי לשכת התיירות מכינים כבר מדבקות בצבעי דגל אוקראינה - כחול וצהוב - כדי שניתן יהיה לזהות בקלות מגישי הסיוע. קו טלפון מיוחד שיפעל 24 שעות יעניק מידע לזקוקים לעזרה. בקרוב יימצא גם מתורגמן לאוקראינית. הכל מתבצע כאן בתנועה, בהתאם להתפתחויות. גם הפולנים לא ציפו למלחמה שתתרחש על מפתן ביתם.
והם חוששים, הפולנים. הם לא שכחו את שנות הכיבוש הקומוניסטי הארוכות, ולא חדלו לרגע לחשוש שהרוסים עוד יעזרו. ההצטרפות לנאט"ו ולאיחוד האירופי הייתה אמורה לשמש ערובה נגד חזרה רוסית לפולין, אבל הפולנים הם עם שידע כבר בגידות של המערב בעברו. "אנשים כאן בפאניקה", אומרת לי אגניישקה, ממרכז הסיוע החדש לפליטים, "הם אוגרים אוכל בבתים, ממלאים ג'ריקנים בדלק, נערכים למצב קשה. אין לדעת מה יקרה".
"קשה לדעת מה פוטין יעשה", אומר לי דניאל, האחראי על המוזיאון הפעיל בבית הכנסת הישן בעיר העתיקה של זאמושץ', "גאורגיה, אוקראינה, מי תהיה הבאה בתור?"
פולין?
"לא", הוא מניד את ראשו, "אולי ליטא. לפולין פוטין קרוב לוודאי לא יפלוש".
אם כך, מדוע אנשים אוגרים אוכל?
"כי הם פוחדים מההשפעות הכלכליות של עימות כולל עם רוסיה. אנחנו מייבאים הרבה מאוד דברים מרוסיה. העימות יכול לגרור עליית מחירים משמעותית, והאזור כאן הוא אזור לא עשיר. אנחנו עוקבים בחרדה אחרי מה שקורה באוקראינה. זה נורא. יש לנו חברים שם. הראשונים שהגיעו היו אלו שיש להם קרובי משפחה בפולין. מהלילה החלו להגיע אלינו הפליטים. אנחנו והדור של ההורים שלנו לא חווינו מלחמה בחיינו. המלחמה האחרונה כאן הייתה מלחמת העולם. לחשוב שמלחמה מתרחשת ממש מעבר לגבול שלנו, זה נורא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו