ההזמנה המקורית ל"דיון ואחריו ארוחת בוקר" היתה ל־9 בדצמבר 1941, אך מסיבה לא ברורה היא בוטלה והדיון נדחה בחודש וחצי, ל־20 בינואר 1942. בפגישה זו, שהתקיימה בווילה ואנזה, דנו הנאצים בפתרון השאלה היהודית באירופה.
בהזמנה כתב מארגן הדיון, ראש "המשרד הראשי לביטחון הרייך" - גוף ביון הפנים המרכזי של המשטר הנאצי - ריינהרד היידריך: "ב־31 ביולי 1941, מינה אותי הרייכסמרשל של הרייך הגרמני הגדול (הרמן גרינג) לגבש עם הרשויות המרכזיות האחרות הנוגעות בדבר את כל ההכנות הארגוניות, העובדתיות והחומריות לפתרון כולל של השאלה היהודית באירופה, ולהגיש לו בהקדם הצעה כוללת בעניין".
מיקום הדיון לא השתנה: הווילה ברחוב "על אגם ואנזה הגדול" מספר 56-58, באחד מפרבריה העשירים של בירת גרמניה. הווילה המפוארת - שנבנתה ב־1915 על ידי יצרן התרופות ארנסט מארלייר, ונמכרה ב־1921 לתעשיין פרידריך מינו, שהיה ממממניה הראשונים של המפלגה הנאצית בתחילת דרכה - עברה ב־1940 לידי קרן שמטרתה היתה להקים בתי נופש לאנשי האס.אס.
בסתיו 1941 נפתח בווילה בית הארחה לאס.אס ולמשטרה הנאצית. בהודעה על חנוכת המקום, שפרסם ראש משטרת הביטחון בנובמבר של אותה שנה, הודגשו מעלותיה הרבות של הווילה המחודשת: חדרים ואולמות מרווחים ומחוממים, חדר מוזיקה וחדר ביליארד, מרפסת שמשקיפה על האגם ומטבח טוב שמגיש גם יין, בירה ומוצרי עישון.
באווירה אידילית זו, התכנסו לפני 80 שנה ויום 15 פקידים בכירים של הרייך הנאצי, נציגי מנגנוני הביטחון והמשטרה, משרדי הפנים, המשפטים והחוץ, המשרד לענייני השטחים הכבושים במזרח, לשכת הקנצלר, מושל ה"גנרלגוברנמן" (הממשל בשטחי דרום פולין) וצמרת המפלגה הנאצית, לדיון טכני במימושו של "הפתרון הסופי" - שואת יהודי אירופה. בשלב זה כבר החל חיסולן ההמוני של קהילות יהודיות בשטחי ברית המועצות והמדינות הבלטיות, שנכבשו ע"י הצבא הגרמני ב"מבצע ברברוסה", שהחל ביוני 1941.
רשימת החיסול
ב־3 בספטמבר 1941 בוצע ניסוי ראשון בהמתה בגז של אסירי מלחמה רוסים במחנה אושוויץ. ב־8 בדצמבר 1941, יום לפני מועד כינוסו הראשוני של "הדיון בווילה ואנזה", הוקם מחנה ההשמדה הראשון ליהודים בעיר חלמנו שבפולין, שבו בוצע תחילה הרצח באמצעות משאיות גז. עוד לפני כן כבר החלו שיגורים של "טרנספורטים" (משלוחים) של יהודים משטחי הרייך הגרמני, צ'כוסלובקיה וצרפת הכבושה ל"מזרח". חלק מהנשלחים הוצאו להורג מייד לאחר הגיעם אל "היעד". אחרים הושארו זמנית בחיים בגטאות שיושביהם היהודים "פונו". כוונת "הדיון" היתה לייעל, להרחיב ולזרז את השמדת יהדות אירופה.
עותק אחד של פרוטוקול "הדיון בוואנזה", שהוכן ע"י ראש המדור לענייני יהודים במשרד הראשי לביטחון הרייך - אדולף אייכמן, שרד את מלחמת העולם השנייה ונחשף במקרה בשנת 1947. המסמך מכיל רק פעם אחת את המונח "פתרון סופי", ומתייחס להשמדה המתוכננת באופן מעורפל, כמו כאן: "חלק גדול מהם (מהיהודים - א"ב) יאבד ללא ספק בתהליך ההתמעטות הטבעית. אין ספק כי השארית שתיוותר לבסוף (מקשיי עבודת הכפייה) היא החלק שיש לו את כושר ההתנגדות הגדול ביותר, ויהיה צורך לטפל בה בהתאם".
אך "רשימת החיסול" הנכללת בפרוטוקול - הכוללת 11 מיליון יהודים באנגליה, אירלנד, שווייץ, שבדיה, ספרד, פורטוגל וטורקיה הניטרליות; ובדנמרק, אלבניה, רומניה, בולגריה וצרפת שהגנו "על היהודים שלהן" - אינה מותירה ספק לגבי כוונתם המעשית של משתתפי הדיון: גזר דין מוות לכל היהודים באירופה.
"הפתרון הסופי" נקשר בדרך כלל לאושוויץ־בירקנאו, מכלול מחנות ההשמדה הגדול ביותר. מוקד מרכזי אחר של תוכנית הרצח "התעשייתי" של הגרמנים היה מחנות ההשמדה שהופעלו בשטחי פולין במסגרת "מבצע ריינהרד", שנקרא על שם מארגן "דיון ואנזה". הלה נרצח בפראג על ידי פעילי מחתרת צ'כוסלובקים, כארבעה חודשים לאחר הכינוס בווילה.
במחנות בלז'ץ, סוביבור וטרבלינקה החלה השמדת יהודים בגז כבר באביב 1942, שבועות ספורים לאחר המפגש בוואנזה. כ־1.8 מיליון יהודים נרצחו בהם, רובם פולנים, אך גם יהודים שהועברו למחנות אלה ממרכז אירופה וממערבה. טרבלינקה וסוביבור נסגרו ב־1943, לאחר שפרצו בהם מרידות של אסירים יהודים שהושארו בחיים כדי לסייע במלאכת ההשמדה.
ההעמדה לדין
נגד ארבעה ממשתתפי הדיון בוואנזה כלל לא הוגש כתב אישום לאחר המלחמה. חמישה הועמדו לדין. שלושה - בהם אדולף אייכמן - הוצאו להורג. שני האחרים יצאו מהכלא לאחר זמן קצר. השאר מצאו את מותם בנסיבות שונות לפני או בסמוך לתום המלחמה. מייד לאחריה, שימשה "וילה ואנזה" אכסניה לחיילים רוסים ואמריקנים. אחר כך הוסבה למרכז חינוך של המפלגה הסוציאל־דמוקרטית הגרמנית, ומאוחר יותר - לאתר הבראה לתלמידי תיכון.
המאבק הארוך להפוך את הווילה לאתר זיכרון לאירוע ההיסטורי הנורא שהתרחש בה צלח רק בתחילת שנות ה־90. נשיא גרמניה דאז, ריכרד פון ווייצזקר (שאביו היה מבכירי משרד החוץ הנאצי), והקנצלר דאז, הלמוט קוהל, נעדרו מטקס הפתיחה. היום משמשת הווילה אתר זיכרון ומרכז לימוד, שאותה פוקדים בזמנים רגילים אלפי מבקרים ותלמידים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו