המתיחות באוקראינה: מזרח אירופה נערכת לפיצוץ

האם שנת 2022 שרק נפתחה תהיה עדה למלחמה המשמעותית ביותר על אדמתה של אירופה אז שנות ה-90? נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין קיימו שיחה מתוחה בת שעה וחצי ביום חמישי במהלכה נידונה השאל הזו ממש.  הרקע לשיחת הטלפון בין המנהיגים הוא המשבר המעמיק במזרח אוקראינה והחשש ההולך וגובל מפני פעולה רוסית בשכנה ממערב.

נשיאי המעצמות החליפו הזהרות מנומסות, כשביידן מתריע מפני סנקציות כלכליות במקרה של פעולה צבאית ופוטין קורא למקבילו להיענות לרשימת הדרישות חסרת התקדים שהציבה מוסקבה בפני מדינות אירופה וברית נאט"ו, מי שנותר מחוץ לשיחה על גורלה של ארצו היה נשיא אוקראינה עצמו, ולודימיר זלנסקי.

על אף שביידן שוחח עם זלנסקי שעו תספורות לאחר השיחה, התחושה שאוקראינה שקועה בסכסוך בינלאומי הגדול ממידותיה ברורה היטב. זלנסקי נשא נאום לוחמני ומתריס לכבוד השנה החדשה ואמר לבני ארצו: "שום צבא בצדו האחר של הגבול איננו מפחיד אותנו, משום שצבא אדיר מגן עלינו מהצד שלנו של הגבול".

אך מעברו השני של הגבול יותר ממאה וחמישים אלף חיילים רוסים כבר פרושים, לצד כמות אדירה של משוריינים וטנקים, לפעולה בתוך שטחה של אוקראינה. בעוד באירופה, במיוחד במדינות הבלטיות ובפולין השכנה מגנים בתקיפות את הרטוריקה הרוסית המסלימה, ככל שהחורף מעמיק את אחיזתו והנהרות והדרכים קופאים, הסיכוי לפעולה רוסית  הולך וגדל.

המלחמה מעולם לא נגמרה

אלא שהחשש מפעולה צבאית רוסית הוא רק חלק מהסיפור במזרח אוקראינה, שם מתרחשת לחימה בעצימות נמוכה כבר יותר משבע שנים. שני מחוזות בדלניים, דונצק ולוגנסק, התנתקו מאוקראינה לאחר סיפוח חצי האי קרים ונמצאים במצב מתמשך של מרד נגד כוחות הצבא האוקראיני. לבדלנים, רוסים אתניים שמהווים רוב במחוזות המורדים, הצטרפו לאורך השנים "מתנדבים" שכירי חרב רוסים שנשלחו על ידי מוסקבה לחזק את הרפובליקות המורדות ולהשאיר את הצבא האוקראיני במצב של מלחמת התשה מתמדת.

ביום שבת נהרג חייל אוקראיני בהפגזה של הבדלנים וחילופי אש לאורך קו החזית, שהפך לשרשרת חפירות וביצורים בסגנון מלחמת העולם הראשונה, הפכו למאורע יומיומי שגובה את חייהם של לוחמים ואזרחים משני הצדדים.  קווי החזית לא הוסכמו והם עוברים דרך כפרים, יערות, שדות ועיירות, פעמים רבות בתוך אזורים בהם מתגוררים אזרחים.

הצבא האוקראיני עצמו השתנה מאוד לאורך שבעת שנות העימות וזכה לאימון טוב יותר, נשק מתקדם שנקנה מארצות הברית ולוחמים מנוסים רבים, שחושלו במערכה הבלתי נגמרת במזרח המדינה הפכו אותו מצבא על הנייר לכוח לחימה שיש להתחשב בו.

למרות השינוי הזה, האפשרות שהצבא האוקראיני ייאלץ להתמודד עם פלישה רוסית בהיקף גדול, מדיר שינה מעיני קברניטי המדינה ומפקדי הצבא. הצור להציב כוחות שיעמדו מול טורי שריון רוסיים בחיפוי חיל האוויר השני בגודלו בעולם, הביא את מקבלי ההחלטות בקייב לצעדים שנראים ממש כייאוש. בשנה שעברה הוקמו "יחידות הגנה אזוריות" המרכזות מתנדבים אזרחיים, גברים ונשים, שמתאמנים מידי שבוע בכלי נשק עשויים מעץ ונערכים להגן על הערים מפני מתקפה רוסית. אולהה, מתנדבת ביחידה כזו סיפרה לרדיו אירופה החופשית: "מדובר ברעיון טוב עבור מי שאינו כשיר לשרת ביחידות הצבא או שעבודתו חיונית למשק".

אך למרות המוטיבציה הגבוהה של רוב המתנדבים ליחידות הללו, הציוד שברשותם דל והתחמושת שסופקה להם, בעיקר לנשק קל, תספיק לשעות בודדות של לחימה מול כוחות צבא רוסי מאומנות ומצוידות היטב. בנוסף, מתוך מאה אלף המתנדבים שקיוו לגייס בשנה החולפת באוקראינה גויסו רק קצת מעל 8,000.

"מחכים בפחד לטילים"

בבירה קייב, מאות קילומטרים מערבה מהגבול הרוסי נשמרת שגרת חיים האופיינית לכל מטרופולין גדול במזרח אירופה בעונת חגי החורף. הרחובות מקושטים, מרכזי הקניות הומים והמסעדות ומועדוני הלילה מלאים חוגגים, על אף מגפת הקורונה.

אך השגרה עלולה להיות מטעה. "אנחנו כולנו פה חיים את חיינו, שומרים על שגרה בזמן שאנחנו ממתינים להתקפה. התקפת טילים, התקפה של טנקים. אנחנו לא יודעים. קשה לחיות לצד שכן מסוכן כל כך", אומר רסטיסלב פריאקוב, סוחר מכשירים סלולריים בבירה קייב, לאתר החדשות הצבאיות האמריקני "coffee or die".

"חווינו מלחמה בלתי פוסקת במשך כמה שנים. התרגלנו לחיות עם המחשבות על הסלמה כמעט כל הזמן. כרגע אנחנו חיים בפחד כי אנחנו פשוט לא יודעים מה יביא איתו המחר", מספרת לאתר החדשות האמריקני אירינה קוזר, תושבת קייב גם היא.

קשה לדעת כיצד ייגמר סבב המתיחות הנוכחי בין רוסיה ואוקראינה והסיכוי שגם הפעם, כמו באביב שעבר, הכוחות הרוסיים ישובו לבסיסיהם במזרח והמתיחות תרד, הוא אפשרות סבירה. אך בעוד הרטורקיה הרוסית מסלימה מצד אחד, והמערב מתבצר באיומי הסנקציות והסיוע לאוקראינה, הסבירות של פעולה צבאית רוסית שתביא למלחמה בעצימות שלא נראתה כמותה ביבשת זה זמן רב הופכת למוחשית יותר מיום ליום.