ריגול וניסיון התנקשות: הקשר האיראני בסקנדינביה הולך ונחשף

בבוקר ה-11 באוקטובר 1993 עזב המוציא לאור הנורווגי וילהלם ניגאארד את ביתו בשכונה צפון-מערבית של אוסלו ועמד לנסוע במכוניתו למשרדיו. מיד כשיצא מהחניה הרגיש ניגאארד, שאחד הגלגלים ברכב אינו תקין. הוא עצר את המכונית וניגש לראות מה הבעיה. מבלי ששם ליבו לכך, התקרב אליו אלמוני בעל חזות מזרחית, ראשו מכוסה בקפוצ׳ון, וירה בו מטווח קצר למדי בגבו שלושה כדורים. מחסל מקצועי היה שם בתנאים אלו קץ לחייו של ניגאארד. אך, המוציא לאור הצליח לשרוד, למרות פציעתו הקשה, את ניסיון ההתנקשות. האם היורה לא התכונן היטב למשימה אליה נשלח? או שמא ניסיון ההתנקשות נועד מלכתחילה להוות רק התראה? 28 שנים לאחר האירוע, שזעזע בשעתו קשות את דעת הקהל הנורווגית, לחוקרי המשטרה הנורווגית עדיין אין תשובות ודאיות לשאלות אלו ורבות אחרות סביב ניסיון ההתנקשות הזה. בשלב מסויים הוחלט לסגור את תיק החקירה בשל היעדר ראיות כלשהן. עם זאת, בימים האחרונים נראה שהושגה פריצת דרך: כלי תקשורת נורווגיים מדווחים על שני חשודים בביצוע ניסיון ההתנקשות: לבנוני שהוא בן דודו של עבאס מוסאווי - מזכ״ל ארגון הטרור הלבנוני ״חזבאללה״, שחוסל ע״י צה״ל ב-1992, ודיפלומט איראני - שזהותו עדיין לא נחשפה. כמעט שלושה עשורים לאחר ניסיון ההתנקשות באחת מאושיות עולם הספרות הנורווגי, מוכנות הרשויות בנורווגיה להתעמת - סופסוף - עם היישות שעמדה כמעט מעל לכל ספק מאחורי פעולת הטרור: משטר האייתולות בטהרן.

הרקע לפרשה הוא פרסום ספרו של הסופר הבריטי ממוצא הודי, סלמאן רושדי, ״פסוקי השטן״. הספר בעל התוכן הביקורתי כלפי האסלאם ודתות אחרות שיצא לאור ב-1988 עורר הפגנות אלימות בעולם המוסלמי. הוא הוחרם, נאסר להפצה ולהדפסה ונשרף. מחברו נאשם בכפירה. ב-14 בפברואר 1989 הוציא מנהיגה הרוחני הראשון של הרפובליקה האסלאמית באיראן, האייתוללה רוחאללה ח׳ומייני, פתווה המורה לכל המוסלמים לרצוח את רושדי וכל אדם אחר שהיה מעורב בהוצאתו לאור של הספר. בכל שפה שהיא. ח׳ומייני הציע גם פרס של שלושה מיליון דולר למי שיוציא להורג את רושדי, פרס שהועלה מאוחר יותר ל-6 מיליון דולרים. נשיא איראן דאז, עלי ח׳מינאי - כיום המנהיג הרוחני של איראן, הצהיר שאם רושדי יתנצל, הוא יזכה לחנינה. בתיאום עם משרד החוץ האיראני פרסם רושדי הצהרה ובה התנצלות עמוקה על פרסום הספר. עם זאת, למחרת הודיע ח׳ומייני שגם אם רושדי יהפוך למוסלמי האדוק ביותר בעולם, חובה על כל מוסלמי לשלוח אותו לגהינום. רושדי נאלץ לחיות שנים במסתור ותחת אבטחה משטרתית כבדה.

ב-3 ביולי 1991 נדקר בביתו במילאנו המתרגם האיטלקי של הספר, אטורה קאפריולו, ונפצע באורח קשה. עשרה ימים לאחר מכן נמצאה בקמפוס אוניברסיטאי בטוקיו גופתו של המתרגם ליפנית של הספר, היטושי איגארשי, שנדקר למוות. ב-2 ביולי 1993 תקף המון זועם בית מלון בעיר סיוואס בטורקיה, בו שהה המתרגם הטורקי של ״פסוקי השטן״, עזיז נסים. המתפרעים העלו את המלון באש. 37 אנשים, בהם אנשי אקדמיה, משוררים ומוזיקאים שהשתתפו בכנס תרבותי, מצאו את מותם בתקיפה. נסים ניצל ממוות, כי ההמון האלים לא הצליח לזהות אותו. ואז, הגיע תורו של וילהלם ניגאארד, המוציא לאור של ״פסוקי השטן״ בנורווגית. ניגאארד, היום 78, הוא בן לשושלת מוציאים לאור נורווגית ידועה. בין השנים 1987 ו-1990 הוא כיהן כיו״ר אגודת המוציאים לאור הנורווגית. מאז 2010 הוא משמש כיו״ר רשות השידור הנורווגית וגם כחבר האקדמיה הנורווגית ללשון ולספרות. המתנקש, שנשלח קרוב לודאי ע״י המשטר האיראני, אמור היה אם כן לחסל אישיות ציבורית ידועה ביותר. למרות זאת, חקירת ההתנקשות לא מוצתה עד היום.

שבועות לאחר הירי לא הגיע לידי חוקרי משטרת אוסלו כל רסיס מידע, שיכול היה לסייע בזיהוי המתנקש. החוקרים גיששו באפילה מוחלטת. לכאורה, היה ברור לכולם מה המניע לניסיון הרצח, אך לא הייתה כל ראיה שיכלה לבסס האשמה כלשהי. מידע מודיעיני, שהגיע עוד קודם לכן משירותי ביטחון גרמניים ושוודיים על כוונה של ארגון החזבאללה להקים זרוע מבצעית במדינות סקנדינביה, בכלל זה בנורווגיה, לא קידם את החקירה. גם לא המעקב ששירותי ביטחון הפנים הנורווגים החלו לקיים בעקבות מידע זה על המסגד השיעי הראשי באוסלו ועל השגרירות האיראנית בעיר. חמישה שבועות לאחר הירי בניגאארד הגיעה למשטרת אוסלו צעירה בת 17, שעבדה אצל אחת המשפחות המתגוררות בשכנות לניגאארד וסיפקה את הראיה הראשונה. הצעירה סיפרה ששמעה את שלוש היריות וראתה מהחלון את היורה נמלט מזירת האירוע. היא כה נבהלה מהמעמד, שלא אמרה דבר לשוטרים שהגיעו למקום, ויום למחרת התפטרה מעבודתה וחזרה למשפחתה, החיה בכפר. הצעירה סיפקה לשוטרים תיאור, שאפשר להרכיב פרופיל מצוייר של היורה. הפרופיל פורסם בכלי התקשורת הנורווגים, ואז הוצפו החוקרים בפניות זיהוי. אחת מהן הוליכה לצעיר לבנוני שיעי, ח׳אלד מוסאווי, שהיגר לנורווגיה ב-1989, וחי באוסלו בעת ביצוע הירי בניגאארד. מוסאווי נחקר, בביתו בוצעו חיפושים נרחבים, אך משטרת אוסלו לא מצאה כל ראיה שתקשור אותו לרצח. עם זאת, הוא נשאר על הרדאר של הרשויות המקומיות, ושלוש שנים לאחר מכן גורש יחד עם אשתו ובנו, לאחר שהתברר שהבריח את אשתו לנורווגיה עם דרכון לא לה.

שנה וחצי לאחר ניסיון הרצח הגיעה החקירה למבוי סתום. ב-2007, 14 שנה לאחר הירי בניגאארד, תיק החקירה נסגר מבלי שתימסר על כך הודעה רשמית. שנה לאחר מכן, שידרה אחת מתחנות הטלוויזיה הנורווגית תחקיר על הפרשה וחשפה את סגירת החקירה. בעקבות השידור החליט התובע הכללי לחדש את החקירה ולהעביר אותה מידי משטרת אוסלו לידי המשטרה הפלילית הנורווגית. שישה מטובי החוקרים במשטרת נורווגיה קיבלו לידיהם את התיק, עברו מחדש על כל הראיות, העדויות והחקירות, הגיעו ב-2012 עד לבקעת הלבנון - שם גר אז ח׳אלד מוסאווי, ביצעו חקירה נוספת, אך לא הצליחו לבסס כתב האשמה ודאי. לפני שלוש שנים הכריזו התביעה והמשטרה על כתב אישום נגד שני אלמונים בגין ביצוע הרצח ושותפות לביצוע הרצח. אי פרסום שמות הנאשמים הוסבר ברצון לא לפגוע בחקירה הנמשכת. כעת נחשף שמו של מוסאווי כחשוד בביצוע הרצח. זהותו של הדיפלומט האיראני עדיין חסויה, אם כי נודע שהוא כיהן כמזכיר ראשון בשגרירות האיראנית באוסלו, הגיע לנורווגיה זמן קצר לאחר פרסום ״פסוקי השטן״ ועזב את המדינה ארבעה ימים לפני ניסיון ההתנקשות.

כתב של רשות השידור הנורווגית, NRK, הצליח לאתר את מוסאווי בביירות ולהוציא ממנו הכחשה גורפת למעורבותו בניסיון הרצח. מוסאווי אינו רק קרוב משפחה של עבאס מוסאווי אלא גם של נוואף מוסאווי, ציר מטעם החזבאללה בפרלמנט הלבנוני וראש אגף קשרי החוץ של ארגון הטרור. ״אין זו אשמתי, שקרובי משפחתי הם בעלי תפקידים בכירים בחזבאללה״, אמר מוסאווי בן ה-56 לכתב הנורווגי, והכחיש כל מעורבות - פוליטית, חברתית או דתית בארגון. ״אני מתקשה לפרנס את משפחתי״, הוסיף, ״לו הייתי מעורב במה שמייחסים לי הייתי היום איש עשיר. אפילו סירבו להעסיק אותי כמאבטח בבית חולים של החזבאללה״. לדבריו, הוא מועסק כיום כמאבטח בנמל ביירות, הנתון לשליטה כמעט בלעדית של החזבאללה. חלק מהראיות, המחזקות את החשדות נגדו, היו ביקוריו התכופים במסגד השיעי של אוסלו, הנחשב למרכז פעילות איראני, ובשגרירות האיראנית בבירת נורווגיה. מוסאווי טוען, שהוא הלך למסגד כמאמין רגיל והגיע לשגרירות רק להשתתף בציון חגים מוסלמיים. ״הייתה שם אווירה נעימה, שבה לבנונים, פקיסטנים ואיראנים נפגשו. אבל, לא הייתה פעילות פוליטית בשגרירות״, טוען מוסאווי, ״שתינו תה, אכלנו וקראנו מהקוראן. השגריר היה אדם נחמד בעל השכלה דתית רחבה״. לדברי מוסאווי, הוא כלל לא ידע על ניסיון ההתנקשות בניגאארד, או מי היה האיש, מאחר שהידע המצומצם שלו בנורווגית לא אפשר לו לעקוב אחר החדשות. אי ידיעת הנורווגית גם מנעה ממנו למצוא עבודה. זמן מה היה דוור, אחר כך עבד בבתי קפה ומסעדות, אך במהלך רוב שש שנותיו בנורווגיה - עד הגירוש, היה תלוי בעזרה סוציאלית מהמדינה.

הראיה החזקה ביותר נגד מוסאווי קשורה לתנועותיו בימים שקדמו לירי בניגאארד: לחוקרי המשטרה הנורווגית התברר שיומיים לפני הרצח הוא חזר לאוסלו במעבורת מהעיר הגרמנית קיל, ומהנמל לא שב מיד לביתו אלא הלך לבקר ידיד לבנוני, שעבד כנהג בשגרירות איראן, ושדירתו ממוקמת במרחק קצר ברגל מזירת הירי בניגאארד. בחקירתו הסתבך מוסאווי בשקרים, וכשנודע לו שלמשטרה הנורווגית ידוע בדיוק מה עשה בימים לפני אירוע הירי הפך לאגרסיבי. מאוחר יותר הסביר את התוקפנות שלו, בכך שחשש שהרשויות הנורווגיות יעלו על כך, שהבריח את אשתו למדינה עם דרכון מזוייף. לכאורה, מוסאווי יוכל לטעון שכל הראיות נגדו הן צירופי מקרים. אך במקרה שלו, יש יותר מדי צירופים כאלו.

החשיפות החדשות על פרשת ניסיון ההתנקשות בניגאארד מצטרפות לידיעות אחרות על פעילות ריגול איראנית מסועפת למדי במדינות סקנדינביה: ב-2018 עצרו הרשויות בשוודיה איראני, מוחמד דוודזאדה לולוי, הנאשם בעבודה למען משרד המודיעין האיראני (MOIS) ובמעורבות בפעילות נגד ערבים-איראנים, שחיים בדנמרק. לולוי הגיע לנורווגיה כפליט וקיבל אזרחות נורווגית. הוא היה בקשר הדוק עם השגרירות האיראנית באוסלו. התקשורת הנורווגית פרסמה צילום שלו באירוע שערכה השגרירות האיראנית לרגל השנה המוסלמית החדשה 1397. בצילום נראה לולוי יושב בשורה הראשונה של המוזמנים לצד השגריר האיראני, שר הדייג הנורווגי - פר סאנדרברג ואשת עסקית נורווגית-איראנית צעירה, המואשמת על ידי האופוזיציה האיראנית בהיותה סוכנת בכירה של משרד המודיעין האיראני. לולוי נידון בדנמרק לשבע שנות מאסר בגין חלקו בניסיון כושל לרצוח מנהיג אופוזיציה ערבי-איראני. השר סאנדברג אולץ להתפטר, לאחר שהתברר שנסע לחופשה באיראן בניגוד מוחלט לכל כללי הפרוטוקול הנהוגים בממשלת נורווגיה, מסר מידע שקרי לגבי התנהלותו באותה נסיעה ועשה יחסי ציבור חיוביים למשטר האיראני.

לפני חודשיים דיווחו עיתונים מובילים בשוודיה על מעצרו של אחד מבכירי המשטרה המקומית לשעבר, מהגר איראני שקיבל אזרחות שוודית, בגין ריגול לאיראן. האיש, פיימאן קיא, שכיהן כמפקד משטרת הביטחון השוודית והיה גם פעיל בארגון צבאי שוודי, מואשם שריגל עבור האיראנים בין השנים 2011-2015. זמן קצר לפני כן עצרו השוודים זוג מרגלים איראנים נוספים, שהגיעו לשוודיה כשהם מתחזים לפליטים מאפגניסטן. מכל הפרשות הללו עולה שהמשטר האיראני מנצל כבר שנים את חולשות מדיניות הענקת המקלט לפליטים של מדינות אירופה כדי לבסס בהן רשת ריגול וטרור רחבה. והאירופים ממשיכים לחזר אחר המשטר האיראני, כאילו דבר אינו קורה.