חודש לבחירות בגרמניה: ריח של מהפך באוויר

אם להאמין לסקר דעת הקהל, שפרסם באמצע השבוע המכון הגרמני ״פורסה״, גרמניה עומדת בפני מהפך פוליטי. לאחר כ-16 שנות כהונה רצופות של מנהיגת הנוצרים-דמוקרטים השמרנים, אנגלה מרקל, כקנצלרית גרמניה מצביע הסקר הטרי על כך, שבבחירות הכלליות הקרובות שייערכו ב-26 בספטמבר, תהפוך המפלגה הסוציאל-דמוקרטית למפלגה הגדולה ביותר בבונדסטאג. לאחר שהפסידו את השלטון ב-2005 (אם כי היו חברים בשלוש מארבע הממשלות שהרכיבה מרקל), עשויה מלאכת הרכבת הקואליציה הבאה ליפול על מועמד הסוציאל-דמוקרטים למשרת הקנצלר - אולאף שוֹלץ, כיום סגן הקנצלרית ושר האוצר ובעבר ראש עיריית המבורג. לפי תוצאות הסקר, יוכל שוֹלץ לבחור בין מגוון של שותפים. הוא יוכל להקים ממשלת מרכז עם השמרנים ועם הליברלים, אך הוא יוכל גם להקים ממשלת ״שמאל נוקשה״ עם הירוקים ועם מפלגת השמאל הרדיקלי, ״די לינקה״. תהיה בחירתו אשר תהיה, לימין הגרמני אין ככל הנראה יותר רוב בשל החרם שמטילות מפלגות הימין הממסדיות על מפלגת הימין הפופוליסטית ״אלטרנטיבה לגרמניה״, הנתפסת בעיניהן כמפלגת ימין קיצוני.

לפי הסקר של ״פורסה״, צפוייה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית לקבל 23% מקולות הבוחרים, השמרנים 22%, ״הירוקים״ 18%, הליברלים יתחזקו ל-12%, אלטרנטיבה לגרמניה נחלשת קמעא ל-10%, וה״די לינקה״ מקבלים 7.5%. סקרים נוספים שהתפרסמו במקביל צופים שוויון בין שתי המפלגות הגדולות, השמרנים והסוציאליסטים-דמוקרטים, או יתרון קל לשמרנים. אך, אם נוסיף לסקר של ״פורסה״ תוצאות של משאלים אחרים שפורסמו לאחרונה, המצביעים על כך שהציבור הגרמני מעוניין בהתחלה פוליטית חדשה, הרי שגם אם מערכת הבחירות הנוכחית ידעה אין קץ תהפוכות, נראה שגרמניה מעוניינת להשתחרר מ״עייפות מרקל״ שהשתלטה עליה בשנים האחרונות, ותבחר בשינוי. רמז ברור לרצונם הגובר של הבוחרים הגרמנים בממשלה אחרת ניתן היה לראות כבר לפני כמה חודשים, כשסקרי דעת הקהל הציבו את מפלגת ״הירוקים״ כמפלגה השנייה ואף הראשונה בגודלה. אך, סדרת שערוריות שנקשרו למועמדת ״הירוקים״ למשרת הקנצלר, אנאלנה ברבוק, והחששות מפני השלכות הגעתם לשלטון של ״הירוקים״ על הכלכלה הגרמנית המקרטעת הפכו את הסוציאל-דמוקרטים למובילי מהפך מציאותיים יותר. מה גם, שלא יהיה מדובר במהפך מוחלט, שכן - כאמור, הסוציאל-דמוקרטים יושבים וישבו בממשלות מרקל והשפיעו מאוד על מדיניותן בתחומים רבים.

דימיון צבעוני יסייע להבנת הקונסטלציות הפוליטיות בגרמניה שלאחר הבחירות: לכל מפלגה בגרמניה יש צבע משלה, וצירוף הצבעים מעניק שמות יצירתיים לקואליציות האפשריות. צבעם של הסוציאל-דמוקרטים הוא, כמובן, אדום. צבעם של השמרנים - שחור. ״הירוקים״ - ירוק. הליברלים - צהוב. אלטרנטיבה לגרמניה - תכלת. ״די לינקה״ - אדום עמוק, או סגול. לפי נתוני סקר ״פורסה״ יוכל שוֹלץ להרכיב ״קואליציית גרמניה״, שבה יהיו חברים השחורים, האדומים והצהובים, כצבעי דגל גרמניה; ״קואליציית רמזור״, בה ישבו האדומים, הצהובים והירוקים; או ״קואליציית שמאל״ בה ישבו האדומים, עם הסגולים והירוקים. קואליציה כזו נחשבה עד כה לבלתי אפשרית במישור הלאומי, בגלל הרגישות ההיסטורית, הפוליטית והרגשית הרבה לעברם הקומוניסטי של חלקים נרחבים ממפלגת ה״די לינקה״. עם זאת היא כבר הוקמה במישור המחוזי - בין היתר בעיר הבירה ברלין, שגם בה ייערכו בחירות ב-26 בספטמבר. האם יסכימו הסוציאל-דמוקרטים לשבור את הטאבו שהיה קיים עד כה סביב הכנסתם של נציגי ה״די לינקה״ לממשלה פדרלית? התשובה לכך תהיה תלויה לא רק בתוצאות הסופיות של הבחירות, אלא גם בשני נתונים קריטיים אחרים.

הראשון בהם הוא הנכונות לשבת עם השמרנים בממשלה אחת, ולו תחת קנצלר סוציאל-דמוקרטי, מיצתה את עצמה. כבר לאחר הבחירות הכלליות הקודמות, ב-2017, היה צורך בהתערבות של נשיא גרמניה, כדי לשכנע את הסוציאל-דמוקרטים לחבור שוב לשמרנים. מרקל - שהחלישה את הסוציאל-דמוקרטים, בכך שאימצה את רעיונותיהם, אמנם תצא מהמשוואה, ביוזמתה. השמרנים, כנראה, ישלמו מחיר כבד על התנהלותה של מרקל בשנים האחרונות. מרקל מותירה לא רק את גרמניה במצב קשה. המפלגה שלה נראית כיום במצב נואש. ועדיין, אם הסוציאל-דמוקרטים רוצים לייצר לעצמם פרופיל פוליטי ברור מחדש, יהיה עליהם להתרחק מהשמרנים ולשלוח אותם לאופוזיציה.

בנוסף, לפני ארבע שנים כשל ניסיון של מרקל להכניס לממשלה אחת את הליברלים ואת ״הירוקים״. עבור הליברלים, שותפות כזו הצריכה מבחינתם ויתורים אידיאולוגיים להם לא היו מוכנים. הליברלים, מבחינה כלכלית, הפכו ל״ימין ימני יותר מהשמרנים״. וזו גם הגישה שאפשרה להם לאחרונה להתחזק, הודות ל״מאוכזבי מרקל״, שאינם מוצאים עוד את מקומם בשורות ״אלטרנטיבה לגרמניה״. האם הפעם יסכימו הליברלים להיכנס לממשלה, שעל הנייר תהיה שמאלית יותר מזו אותה דחו לפני ארבע שנים?

מה גרם להתחזקותם הפתאומית של הסוציאל-דמוקרטים ושל מועמדם למשרת הקנצלר, שוֹלץ? בראש ובראשונה, חולשותיהם של שני המועמדים האחרים, המתמודדים גם הם על תפקיד ראש הרשות המבצעת בגרמניה. מועמדם של השמרנים, ארמין לאשט, עיתונאי לשעבר ופוליטיקאי ״מקצועי״, נתפס בעיני הציבור הרחב כחסר כריזמה וכממשיך דרכה המאוסה של מרקל. ההצפות הקטלניות שפקדו את גרמניה הקיץ היו יכולות לשמש עבורו הזדמנות פז לשנות את תדמיתו ולתפוס הנהגה: מדינת המחוז בה הוא מכהן כראש ממשלה, נורדריין-ווסטפליה, הייתה מהמקומות שנפגעו ביותר מההצפות. לאשט אמנם מיהר לנעול מגפיים ולצאת לשטח, אך שם קלטו אותו מצלמות הטלוויזיה צוחק בעוד נשיא גרמניה מביע השתתפות באבלם ובסבלם של קרובי קורבנות האסון. מלכתחילה הייתה מועמדותו של לאשט שנויה במחלוקת בתוך מפלגתו.

האגף הימני יותר של השמרנים קיווה לשגר למירוץ ללשכת הקנצלר את ראש ממשלת בוואריה ומנהיג המפלגה הנוצרית-סוציאלית, מרקוס זודר, בעל העמדות השמרניות יותר, שיכול היה להחזיר הביתה רבים מאלה שעברו להצביע ל״אלטרנטיבה לגרמניה״, כי סלדו מהנטיה שמאלה של מרקל. הצניחה החופשית של השמרנים בסקרי דעת הקהל בחודשים האחרונים רק מגבירה את הביקורת מבית כלפי לאשט, שגורמת מצדה להיחלשות נוספת של השמרנים.

לכך נוסף עניין אחר: לאשט ומועמדת ״הירוקים״ למשרת הקנצלר, מצאו את עצמם תחת ביקורת ציבורית ותקשורתית לאחר שנחשף כי ״ייפו״ את קורות חייהם, הוסיפו פרטים לא נכונים או גרעו פרטים אחרים והעתיקו תכנים שפורסמו ע״י אחרים בספרים שפרסמו בעצמם. מועמדת מפלגת ״הירוקים״ למשרת הקנצלר, אנאלנה ברבוק, שהיא המועמדת הראשונה מטעם ״הירוקים״ לתפקיד הבכיר ושרק לפני חודשיים-שלושה נחשבה כמועמדת המובילה במירוץ, נתפסה כשבקורות חייה בפרסומים רשמיים התפארה בתארים אקדמיים אותם לא השלימה ובחברות בארגונים בינלאומיים, בהם היא אינה חברה. תחילה נחשף, שברבוק לא השלימה תארים במדעי המדינה ובחוק הבינלאומי באוניברסיטת המבורג וב-London School of Economics, בהם התפארה. לאחר מכן נחשף, שטענותיה בדבר חברות בארגון הפליטים הבינלאומי של האו״ם, ״קרן מרשל הגרמנית״ והוועדה לענייני אירופה והקשרים הטרנס-אטלנטיים של ״קרן היינריך בל״ (הקרן הפוליטית של ״הירוקים״) גם הן אינן נכונות. ברבוק התנצלה על פרסום הפרטים הלא נכונים, והסבירה שהיא רצתה לפרסם את קורות חייה באופן ״קצר ומתומצת, שעורר בלא כוונה תחילה רושם מטעה״. אך, נראה שהציבור הגרמני לא השתכנע: הפופולריות של ברבוק צנחה מ-43% בחודש מאי ל-28% ביוני

לאשט הואשם בכך, ש״ייפה״ את קורות חייו בפרסומים רשמיים של מדינת המחוז ריינלאנד-ווסטפליה, כה הוא מכהן כרמ״מ, ובפרסומים רשמיים של מפלגתו, כשהוריד מהם התייחסות לתפקיד בכיר במערכת החינוך, עליו נאלץ לוותר לאחר שנחשף כי שחזר מזכרונו נתונים שהלכו לאיבוד. מנגד, לאשט המשיך לטעון שהוא חבר בוועדה להענקת פרס בינלאומי יוקרתי מטעם העיר אאכן, לאחר שפרש מתפקיד זה. לאחר חשיפות אלו, התברר שפסקאות שלמות מספר שפרסם מועמד השמרנים הועתקו ממקורות אחרים מבלי שהדבר יצויין. גם בספר שפרסמה מועמדת ״הירוקים״ לקרת הבחירות נמצאו קטעים שהועתקו ממקורות אחרים.

״גנבות ספרותיות״ הן עניין רגיש מאוד בפוליטיקה הגרמנית: רשימה ארוכה של שרים גרמניים פרשו מתפקידיהם לאחר שנחשף כי בעבודות הדוקטורט שלהם הם העתיקו פרסומים של אנשים אחרים מבלי לציין זאת. שרת המשפחה בממשלת גרמניה הנוכחית, פרנציסקה גיפי, חברת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, התפטרה מתפקידה על רקע זה לפני פחות מחודש. שר ההגנה ואחד המועמדים המובילים לרשת את אנגלה מרקל בראשות השמרנים, קרל-תאודור צו גוטנברג, פרש מתפקידו ומכל פעילות פוליטית לפני כעשור ועזב את גרמניה. שרת החינוך וידידתה הקרובה של הקנצלרית אנגלה מרקל, אנט שאוואן, התפטרה מתפקידה ב-2014 לאחר שנמצא כי העתיקה עבודות של אחרים בעבודת הדוקטורט שלה. גם נשיאת הנציבות האירופית ושרת ההגנה הגרמנית לשעבר, אורסולה פון דר לאיין, התמודדה עם האשמות שהיא השתמשה תחת שמה במידע שפרסמו אחרים, אך הגוף שהעניק לה תואר דוקטור, בית הספר הגבוה לרפואה בהאנובר, קבע שהדבר לא נעשה בכוונת מרמה ולא השפיע על הממצאים המדעיים של העבודה. אי לכך, התואר לא נשלל, ופון דר לאיין ממשיכה לכהן כנשיאת אירופה.

שוֹלץ, בן ה-63, איש האגף הימני במפלגה הסוציאל-דמוקרטית, השכיל לא להסתבך בכל שערוריה שהיא מאז מונה כמועמד מפלגתו למשרת הקנצלר. והוא מונה לתפקיד זה כבר בקיץ אשתקד, הרבה לפני שני מועמדי המפלגות האחרונות. גם מחדליה העכשוויים של ממשלת גרמניה בפינוי הכוחות מאפגניסטן לא מיוחסים לו, אלא לקנצלרית, לשרת ההגנה ממפלגתה, ולשר החוץ, הייקו מאאס מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית. בעת משבר ההצפות ידע שוֹלץ לנצל את מעמדו כשר אוצר, כדי להבטיח מיד סיוע ופיצויים לנפגעי האסון. שוֹלץ הצליח לאחד סביבו את כל חלקי מפלגתו, גם את הנהגתה הנוטה לעבר השמאל הקיצוני, בעוד ששני המועמדים האחרונים לא יצרו סביבם קונצנזוס במפלגותיהם. מבחינתה של ישראל, אם תוקם ממשלת שמאל, או ממשלה בראשות הסוציאל-דמוקרטים, שוֹלץ יבלום את ההקצנה האנטי-ישראלית הברורה במפלגתו. אם כי לאורך זמן על ישראל להיערך לסחף שלילי במעמדה בגרמניה שלאחר עידן מרקל. לא שהכל היה סוגה בשושנים בתקופת כהונתה הארוכה של הקנצלרית הפורשת: גרמניה הפכה לתורמת הגדולה ביותר לאונר״א, למרות כל הפעילות האנטי-ישראלית בסוכנות זו; גרמניה הגבירה את התערבותה בענייניה הפנימיים של ישראל; וגרמניה עדיין מצביעה נגד ישראל בגופים בינלאומיים. חלקה של ישראל ביצירת מציאות זו גדול: במשך שנים רבות מדי הזניחו ממשלות ישראל את היחסים עם גרמניה, מאחר שראו את הידידות עימה כדבר מובן מאליו ואפשרו לגורמי שמאל קיצוני לתפוס חזקה על הקשרים בין שתי המדינות. צריך להודות למרקל על תרומתה בהידוק היחסים בין המדינות, אך גם להעלות במלוא התוקף מול הגרמנים את הסוגיות הבעייתיות הרבות המעיבות על יחסים אלו. במקום חנופה, צריך לדאוג לאתחול מחדש של היחסים עם גרמניה, על בסיס בריא יותר. לפני שיהיה מאוחר מדי.