העיירה טולן שעל הדנובה, כ-40 ק״מ צפונית לווינה בירת אוסטריה, ידועה בשל היותה עיר הולדתו של הצייר האוסטרי אגון שילה, מאבות הציור המודרני. בשל אורח חייו המתירני והתמקדותו בציורי עירום - גם של נערות על סף בגרות, נוצרו לשילה בעיות רבות עם הסביבה השמרנית האוסטרית של תחילת המאה ה-20. השיא היה, כששילה הואשם - ככל הנראה ללא כל סיבה - בחטיפת קטינה וקיום יחסי מין עימה. הוא נעצר והועמד למשפט, שבו כל האישומים בדבר חטיפת קטינה וקיום יחסי מין עימה נעלמו. עם זאת, שילה נידון בשל ציור ציורים אירוטיים ל-28 ימי מאסר, חודש שהותיר את רישומו על חייו ויצירתו.
שמה של טולן נקשר בימים האחרונים לפרשת אונס קבוצתי נוראה, שמזעזעת את אוסטריה ומציגה את המציאות היומיומית החדשה שנוצרה באירופה עם פתיחת הגבולות להגירה המונית של ״פליטים״ ו״מבקשי מקלט״ מרחבי המזה״ת והעולם המוסלמי. יתרה מזאת: הפשע המחריד שבוצע מעיד על חוסר יכולתן של הרשויות באירופה המערבית להתמודד ביעילות עם האלימות והפשיעה, שיובאה עם הגירה המונית זו. ארבעה צעירים אפגנים, בין הגילאים 16 ו-23, שהיגרו בשנים האחרונות לאוסטריה, סיממו ואנסו באופן ברוטאלי ביותר נערה אוסטרית בת 13. במהלך האונס הקבוצתי, בגלל השפעת הסמים וההתעללות המינית שעברה, חדלה הנערה מלנשום ונפטרה. האנסים הניחו את גופתה ליד עץ ברחוב, והתקשרו לשירותי עזרה ראשונה, כשהם מעמידים פנים שמצאו את הגופה בעוברם במקום. מאוחר יותר, נעצרו שלושה מהארבעה. אחר הרביעי, שככל הנראה הצליח להימלט לאיטליה, הוצא צו מעצר אירופי. שניים מהארבעה היו בעלי תיקים פליליים ולכן הם היו אמורים להיות מגורשים ממזמן מאוסטריה. הוריה של הנערה, ליאוני, עומדים כעת לתבוע את ממשלת אוסטריה על רשלנות, שגרמה למות בתם. לדבריהם, לו השניים היו מגורשים כנדרש, ייתכן שבתם הייתה היום עוד בין החיים. משרדי הממשלה עסוקים בינתיים בהטלת האשמה זה על זה, בעוד שהציבור האוסטרי חש יותר ויותר מאויים בארצו.
לפני שבועיים, במהלך סוף השבוע, עזבה ליאוני בשעת ערב מאוחרת את ביתה ויצאה לטייל עם חברה על גדות נהר הדנובה, שבקרבתו שוכנת טולן. סמוך לחצות היא נפרדה מחברתה, וביקשה ממכר מבוגר שיסיע אותה לווינה, שם - לפי עדות המכר, היא נפגשה עם חברים. שעה וחצי לאחר מכן, כשליאוני לא יצרה עמו קשר, שב המכר לטולן. נזכיר, שמדובר בנערה בת 13. הוריה של ליאוני לא היו מודעים, ככל הנראה, למעלליה הליליים של בתם. כעת מסתבר שהמשפחה הייתה בייעוץ פסיכולוגי בגלל מתחים ששררו בין הבת להורים על רקע ״אופייה המרדני״ של ליאוני וסירובה לשמוע בקול הוריה. לפני הלילה האחרון בחייה של ליאוני, היו כבר לילות בהם היא לא חזרה הביתה.
סמוך לשתיים לפנות בוקר נראתה ליאוני ע״י ידיד בחברתם של שני גברים צעירים צועדת לכיוון תחנת רכבת תחתית. השניים, אחד מהם העצור הצעיר ביותר בפרשה - בן 16, לקחו אותה לביתו של ״פליט״ אפגני בן 18, בשיכון ברובע ה-22 של וינה. שם ערבבו הצעירים כמות גדולה של אקסטאזי במשקה שניתן לה, ייתכן שגם הירואין, וכשהסם החל בהשפעתו אנסו אותה זה אחר זה, תוך כדי שהם מעבירים אותה כחפץ ביניהם ומשתמשים בכוח ובהפעלת לחץ גופני. בנקודת זמן כלשהי נכנע גופה של ליאוני לכמות הסם הגדולה שקיבלה ולהתעללות הגופנית שעברה, וליבה חדל לפעום. האנסים קלטו לפתע שמשהו לא בסדר, ניסו להשקות אותה חלב ויוגורט, שפכו עליה מים באמבטיה, וכשהיא נותרה ללא תגובה צלצלו לספק הסמים שלהם, כדי לשאול מה עליהם לעשות. כשזה שמע כמה סם ניתן לנערה, הוא אמר לאנסים לקרוא מיד לצוות עזרה ראשונה. האנסים עטפו את הגופה בשטיח, הורידו אותה לרחוב, הוציאוה מהשטיח והשעינו אותה על עץ, ואז הצעיר שביניהם התקשר לעזרה ראשונה וטען שמצא את הגופה ברחוב.
לולא סיפר אחד האנסים לחבר, מהגר סורי-כורדי צעיר, על שהתרחש באותו לילה, ספק אם הרשויות באוסטריה היו מצליחות לעלות במהירות וביעילות על עקבותיהם של הפושעים. חלק מכלי התקשורת האוסטריים טוענים שהווידוי נעשה בגאווה וההתרברבות. אחרים שהמתוודה בכה ואמר שאינו יכול לאכול ולישון יותר. בכל מקרה, עוצמת התיאורים הביאה את שומע הווידוי, הצעיר הסורי-כורדי, לפנות למשטרה ולדווח על כל מה ששמע. שלושה מארבעת האנסים נעצרו, הרביעי - בעל תיק פלילי כבד, הכולל תקיפות מיניות, הצליח עד כה לחמוק מידי זרועות המשטרה. מתוצאות ראשונות של נתיחת הגופה עולה, שליאוני איבדה את ההכרה בשלב מוקדם של ליל האונס, כך שנראה שלא הייתה מודעת כלל למה שנעשה לה. אמה אמרה לאחר קבלת תוצאות הנתיחה: ״הידיעה שבתי האהובה לא הייתה צריכה לסבול נותנת לכל המשפחה כוח למאבק למען ליאוני״. כוונת המשפחה לתבוע את ממשלת אוסטריה על אי גירושם של שני האנסים, שאמורים היו להיות מוחזרים לאפגניסטן, עוררה ביקורת - בעיקר ברשתות חברתיות, מצדם של אנשים הטוענים שהמשפחה מנסה לנצל את הטרגדיה, כדי להרוויח כסף. הוריה של ליאוני הבטיחו, שכל סנט מהפיצויים שיקבלו ייתרם לארגוני הגנה על חיות, שכן קורבן האונס האכזרי הייתה קשורה מאוד לחיות.
כאמור, לטענת ההורים, לו שני ״מבקשי המקלט״ האנסים, שנשללה מהם הזכות למקלט בשל הרקורד הפלילי שצברו מאז שהגיעו לאוסטריה לפני כשש שנים, היו מגורשים, ייתכן שליאוני הייתה היום עוד בחיים. מדוע, אם כן, נותרו השניים באוסטריה? לא רק אוזלת היד של השלטונות גרמה לכך, אלא גם קמפיין של ״ארגוני זכויות אדם״, שמגנים על המועמדים לגירוש לאפגניסטן בטענה שאם יוחזרו לשם יהיו חייהם בסכנה - אם בגלל המצב הביטחוני המתערער במדינה זו, לאחר יציאת כוחות הברית המערבית, אם בגלל אי כיבוד זכויות האדם הבסיסיות. העצורים בפרשה טוענים, כמובן, שלא היו קשורים לאונס ולמוות. הצעיר ביותר, בן ה-16, אמר לחוקריו, שגם הוא סומם, לא השתתף באונס הקבוצתי והתעורר מהשפעת הסמים רק כשליאוני כבר לא הייתה בחיים. הוא גם טוען לכך, שהיה בינו לבין ליאוני קשר רומנטי, טענה שהורי הקורבן מכחישים מכל וכל. למרות סימני אלימות, שנמצאו על הגופה, ואשר עשויים לשמש ראיה לכך שלאנסים היה חלק פעיל בסיום חייה של ליאוני, החקירה נגדם מנוהלת בחשד לאונס וגרימת מוות, לא בחשד לרצח.
קנצלר אוסטריה השמרני, סבסטיאן קורץ, הצהיר לאחר שנודעו פרטי הפרשה: ״אני מזועזע מהמעשה האכזרי שבוצע בוינה. איש מאיתנו לא יכול לתאר את הסבל שעובר על ההורים והמשפחה. אני מודה, שהמעשה הזה לא רק מזעזע אותי, אלא גורם לי לכעס עצום, מאחר שזה בלתי נסבל בעיניי, שאנשים באים אלינו בטענה שהם מבקשים הגנה ואז מבצעים באוסטריה פשע ברברי נורא. עצם העובדה ששעות ספורות לאחר שהפרטים נחשפו יש מיד אנשים ששואלים אם גם ההורים של הנערה אינם נושאים באחריות מסויימת, מאחר שהנערה הייתה לבדה, ובה בעת מועלה הספק שאולי הפושעים היו תחת טראומה (בגלל חוויות מאפגניסטן, א.ב.), שהניעה אותם לבצע את המעשה הזה, היא עבורי לא רק הבנה מוטעית של המונח סובלנות אלא היפוך יוצרות בין קורבן לפושע שהוא בלתי נסבל ושלחלוטין אינו במקומו. אני מבטיח שנעשה הכל שהפושעים ייענשו במלוא החומרה. המשמעות הפוליטית עבורי היא גם שנמשיך במדיניות העקבית שלנו: איתי לא ייעצרו הגירושים לאפגניסטן ולא יהיו הקלות בחוקי הענקת המקלט למבקשי מקלט בעלי עבר פלילי. להיפך: יש צורך במדיניות עקבית ברורה נגד אנשים, שמבצעים פשעים אלימים בארצנו, במיוחד אם פשעים אלו מכוונים נגד נשים וילדים. לא נעבור על סדר היום וניאבק בכל סוג של היפוך יוצרות בין קורבן לפושע והפרשנות המוטעית של הסובלנות״.
קורץ הוא אחד המנהיגים האירופיים הבודדים, שאינו חושש לדבר באופן ברור על הבעיות, שיצרה ההגירה ההמונית לארצו. אולם, ממשלת אוסטריה הנוכחית היא ניסוי אירופי ראשון מסוגו של שיתוף פעולה בין מפלגה שמרנית ל״מפלגת הירוקים״, השייכת למחנה המרכז-שמאל. שתי המפלגות מייצגות קו שונה מאוד ביחס לסוגיית קליטת הגירה. משרד הפנים, שנמצא בידי השמרנים, טוען שיש להחמיר את החקיקה באופן שתאפשר גירוש מיידי של ״מבקשי מקלט״ שצוברים רקורד פלילי. משרד המשפטים, שבידי ״הירוקים״, טוען שיש כבר מספיק חוקים וצריך פשוט ליישם אותם. היישום, לטענת ״הירוקים״, הוא כמובן בידי משרד הפנים, שלא עושה את עבודתו כהלכה.
נראה שמותה המחריד של ליאוני והזעזוע אותו גרם בדעת הקהל האוסטרית יחייב את הממשלה נקיטת צעדים מעשיים, בעיקר לנוכח מימדי האלימות בשורות קהילת המהגרים ו״מבקשי המקלט״ האפגנית. כ-44,000 אלף אפגנים שוהים כיום באוסטריה. בשנת 2015, שנת ״משבר הפליטים״, ביקשו 25,000 אפגנים - רובם גברים צעירים, מקלט באוסטריה - 140 יותר מאשר מספר מבקשי המקלט מסוריה. בכל רחבי האיחוד האירופי, מספר מבקשי המקלט האפגנים הוא השני בגובהו לאחר הסורים. ל-14% מכלל מבקשי המקלט האפגנים באוסטריה נפתח תיק במשטרה, לעומת 7% ״בלבד״ בקרב מבקשי המקלט הסורים. המובילים בטבלת התיקים הפליליים הם ״מבקשי המקלט״ המרוקנים: מבין 1,433 כאלה, ל-749 - כלומר יותר ממחצית, יש תיק במשטרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו