ראש ממשלה ששר עם זמרת, מועמד שפונה לבוחרים בכרזות בערבית מרוקאית ועיר שלמה שהפכה לאתר זיכרון - כך נראות הבחירות בישראל ברחבי העולם.
עני כלי התקשורת הבינלאומיים נשואות ליום שלישי הקרוב ומתמקדות בקרב האישי בין בנימין נתניהו לגדי אייזנקוט, בצל טבח ה־7 באוקטובר והשסע העדתי, כמו האם אייזנקוט יהיה ראש הממשלה המזרחי הראשון של ישראל? או הביקורות על נתניהו אבל גם מנסים להסביר לקוראים למה אי אפשר לשלול את סיכוייו.
ב"ניו יורק טיימס" עלתה היום (ראשון) לעמוד הראשון של מהדורת הדפוס כתבה על נתניהו. הכתבת איזבל קרשנר פותחת בכך ש"נתניהו נראה בימים אלה רזה וחיוור יותר. הביטחון העצמי המופגן של קמפיינים קודמים נעלם". לדבריה, הוא עדיין בלתי נלאה ועובר בין קניונים לאולפני טלוויזיה, בניסיון לשכנע "מדינה עייפה ומקוטבת" להחזיר אותו לשלטון.
לפי ה"טיימס", 7 באוקטובר פגע קשות בתדמית של נתניהו כ"מר ביטחון", ולכן הוא "המציא את עצמו מחדש". במקום הדוקטרינה של מלחמות הגנה קצרות, הוא ניהל את המלחמה הארוכה בתולדות ישראל, בכמה חזיתות במקביל. "הוא הבין שאם הוא רוצה לשרוד, לא רק פוליטית אלא כדמות היסטורית, הוא חייב להשתנות", אמרה לעיתון הפרשנית מזל מועלם, שכתבה ביוגרפיה על נתניהו. "הוא הרג את ביבי הישן והביא לעולם ביבי חדש".
ה"טיימס" מתאר אירוע בחירות בקניון בחולון, שבו חיכו לנתניהו כ־200 תומכים וקראו "ביבי מלך ישראל". לפי הכתבה, נתניהו התקשה להישמע בגלל מערכת הגברה גרועה ונאם פחות מ־90 שניות. "אתם רוצים את מנסור עבאס?", שאל, והקהל ענה "לא!". נתניהו קרא להם לצאת ולהצביע ליכוד, ונלקח משם במהירות.
"אני אוהב אותו", אמר לעיתון אחד הנוכחים, שמעון קרני בן ה־48. "שיהיה ראש הממשלה שלנו עד 120". ובכל זאת, ה"טיימס" מזכיר שנתניהו הוא "פוליטיקאי מבריק" עם בסיס תומכים נאמן ובריתות פוליטיות חזקות, ולכן "אי אפשר להספיד אותו".
ב"וול סטריט ג'ורנל" בחרו לעסוק דווקא בשד העדתי. במאמר נרחב במדור סוף השבוע כותבת הסוציולוגית ד"ר מיכל ביטון, המתמחה בקהילות ספרדיות ומזרחיות, ש"המזרחים כבר אינם רק ציבור שמחזרים אחריו. הם הפכו למרכז הכובד של המדינה, ולמפתח להבנת ישראל".
היא פותחת באנקדוטה: "אייזנקוט נזכר שאיש תקשורת יעץ לו לבנות את הקמפיין סביב הפגישה של הוריו במעברה. הייתה רק בעיה אחת, אמר אייזנקוט: הוריו נפגשו בקיבוץ". התגובה של איש התקשורת, לפי המאמר: "זה סיפור עלוב".
לדברי ביטון, "פוליטיקאי אמריקני עם ביוגרפיה כזו היה בונה סביבה את הקמפיין. אייזנקוט עושה את ההפך. הוא מצניע את הרקע המרוקאי שלו ואומר שמעולם לא חווה אפליה". הפעיל החברתי אופיר טובול מעריך במאמר שיש "10 עד 12 מנדטים של מזרחים מהמעמד הבינוני העולה, שמרגישים חסרי בית פוליטי". לדבריו, הם "מסתכלים על אייזנקוט וחושבים דיאלנא", כלומר "משלנו" בערבית מרוקאית. המסקנה של ביטון: "בלי קשר למי שיהיה המנהיג הבא, המזרחים כבר ניצחו".
סוכנות הידיעות רויטרס פרסמה היום (ראשון) כתבה מדימונה, "מעוז ותיק של הליכוד". לפי הכתבה, "מצביעים מאוכזבים עוברים שם מדלת לדלת ומנהלים קמפיין למען יריבו העיקרי של נתניהו, בתקווה להפיל את ראש הממשלה הוותיק".
"אנחנו חייבים שינוי. ביבי חייב ללכת", אמר לרויטרס יוסי אסייג בן ה־74, שלדבריו תמך בליכוד רוב חייו. "ביבי הביא אסון על ישראל". חברת מועצת העיר שנבחרה מטעם הליכוד ומובילה כעת את הקמפיין של אייזנקוט בדימונה הסבירה שהיעד הוא המצביעים המתלבטים, אלה ש"מבינים שאנחנו במצב של משבר".
לפי רויטרס, זו "משימה קשה בדימונה, שבה חצי מהבוחרים הצביעו לליכוד בבחירות הקודמות". אוריה אסף בן ה־25, שהצביע בעבר לליכוד ותומך עכשיו בישר!, הסביר: "רוב האנשים כאן מצביעים לליכוד רק כי ככה חונכו. השינוי יבוא כשאנשים יתחילו לחשוב על העתיד של הילדים שלהם ולא על העבר של ההורים שלהם". אבל לא כולם השתכנעו.
"לעולם לא אבגוד בליכוד", אמרה הפנסיונרית רותי אוחנה, שמצביעה לליכוד מאז שעלתה מצפון אפריקה לפני יותר מ־60 שנה. לדבריה, נתניהו טוב בהרבה מיריביו, וההאשמות נגדו בנוגע ל־7 באוקטובר אינן הוגנות.
גם ברשת CNN התעכבו על הנושא, בפרופיל שהקדישו לאייזנקוט. לפי הרשת, אחד מנכסיו החזקים ביותר הוא העובדה ש"הוא אינו בנימין נתניהו", ועבור מצביעים רבים "זה עשוי להספיק".
הכתבה מזכירה את הסערה שפרצה אחרי שמגיש ערוץ 14 ינון מגל כינה את אייזנקוט "קוף" והתייחס למוצאו המזרחי-מרוקאי, ומציינת ש"אפילו נתניהו, שאינו ידוע בחרטה, גינה את הדברים". לפי הרשת, "מעולם לא היה לישראל ראש ממשלה מזרחי, ואם אייזנקוט ינצח, זו תהיה הפעם הראשונה".
הנושא תפס גם את הכותרות האיטלקיות: "קוריירה דלה סרה" שלח את הכתבת גרטה פריוויטרה לשכונת התקווה בתל אביב, והיא הסבירה לקוראים מי הם ה"מזרחים" ומה הקשר ההיסטורי שלהם לליכוד. "מזרחים העניקו לישראל זמרים, חיילים ואפילו שרים", היא כותבת, "אבל ראש ממשלה, אף פעם לא. אייזנקוט, שנולד בטבריה להורים ממרקש ומקזבלנקה, מציג את מועמדותו בשכונות האלה בכרזות בערבית מרוקאית". עם זאת, היא מציינת ש"קולותיו מגיעים בעיקר מהמרכז החילוני, שמבחינה היסטורית הוא אשכנזי יותר, בעוד מזרחים רבים ממשיכים להצביע ימינה".
בבריטניה מתמקדים בדומיננטיות של נתניהו. ה"גרדיאן" פותח את הכתבה בכנס בחירות של אייזנקוט, וכותב שהמערכת אינה מתחלקת לימין ולשמאל, אלא למחנה בעד נתניהו ולמחנה נגדו. "בין חברי המחנה השני נמנים נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, שביתם הטבעי בימין הלאומני ושעבדו בעבר בשיתוף פעולה הדוק עם נתניהו, עד שהסתכסכו איתו בקול רעש", נכתב בכתבה. לפי העיתון, "כמעט כל דמות פוליטית מוגדרת, או מגדירה את עצמה, ביחס לנתניהו", ואייזנקוט מציג את עצמו כ"תרופה".
ה"פייננשל טיימס" רואה בבחירות "מאבק על עתידה של ישראל, שעשוי לעצב את גורל המדינה לדור שלם". העיתון מזכיר שעוד לפני 7 באוקטובר פילג את המדינה "סכסוך מר על טבעה, בין מחנה לאומני-דתי בהנהגת נתניהו לבין מחנה חילוני יותר שהוביל את האופוזיציה".
את הקואליציה הנוכחית הוא מגדיר כימנית ביותר בתולדות ישראל, ומציין שהיא מקדמת רעיונות שנוגעים בין השאר לעתידה של עזה ולחידוש הרפורמה במערכת המשפט. לפי הכתבה, "הבחירות נוגעות ללב הזהות של ישראל כמדינה". העיתון מזהיר מהשלכות עמוקות על החברה הישראלית, על הפלסטינים ועל מעמדה הבינלאומי של ישראל, גם לנוכח איומים של בעלות ברית להטיל סנקציות בשל המדיניות ביהודה ושומרון. לדבריו, ייתכן שיידרשו עוד סבבי בחירות עד להכרעה.
בבריטניה עסקו גם בישראלים שחוזרים מחו"ל כדי להצביע. ה"טלגרף" כתב ש"עשרות אלפים טסים לישראל כדי להוריד את נתניהו מהשלטון", ולפי העיתון מדובר ב"לפחות 53 אלף ישראלים שחיים ברחבי העולם". אחד מהם, אדם פיינס בן ה־47 מלוס אנג'לס, שילם כ־2,900 דולר על טיסה ועוד כ־3,500 דולר על לינה. "אני מרגיש שישראל איבדה את המצפן המוסרי שלה", אמר לעיתון.
בגרמניה מנסים להבין מדוע נתניהו עדיין במרוץ. השבועון "די צייט" שואל בכותרת: "האם הם עדיין יצביעו עבורו?" לפי העיתון, נתניהו לא מנע את הטבח, אבל מדיניותו משקפת את התחושות של ישראלים רבים, ולכן למרות הסקרים הלא מחמיאים יש לו סיכוי לנצח. הכתבה מנסה להסביר כיצד 7 באוקטובר דווקא חיזק את אחיזתו.
"דר שפיגל" שלח כתב לשדרות, והוא שוחח שם עם ניצולי הטבח ועם אנשי כוחות הביטחון על השאלות שמפלגות את ישראל לקראת הבחירות, ובראשן "מי אחראי לכך שחמאס הצליח להסתער על אזור הגבול?" לפי הכתב, בישראל מספרים את סיפור המתקפה בשתי דרכים: כ"כישלון של מדינה שהופתעה ואיבדה שליטה לשעות ארוכות", או כ"הוכחה לעוצמתה, לנוכח מתקפת הנגד המסיבית שבאה אחריה". שדרות עצמה מתוארת כ"עיר שלמה שהפכה לאתר זיכרון".
גם בהולנד הבחירות הגיעו לשערי העיתונים. העיתון NRC הקדיש את עמוד השער של מהדורת סוף השבוע לבחירות בישראל, תחת הכותרת "האם נתניהו יורד מהבמה?". בתמונה שמעטרת את השער נראה שלט בחירות ועליו הכיתוב "הקרב צמוד!". באותו שער מופיעה גם הפניה לריאיון עם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, תחת הכותרת "המלחמה הזו לא יכולה להימשך עוד".
הביקורת החריפה ביותר מגיעה מספרד. העיתון "אל פאיס", הידוע בעמדותיו הנוקשות כלפי ישראל, מציג את נתניהו בכותרת כ"שורד פוליטי שנאחז במלחמות כדי לנצח שוב". הכתב אנטוניו פיטה פותח את הכתבה בהופעה של הזמרת עדן בן זקן מאוגוסט האחרון ומתאר את הדואט של השניים.
הוא מזכיר ש"מדובר במנהיג שהוצא נגדו צו מעצר של בית הדין הפלילי הבינלאומי בחשד לפשעים בעזה", ושנתניהו, בן 77, שולט בפוליטיקה הישראלית כבר 19 מתוך 78 שנות המדינה, יותר מכל מנהיג אחר. את הצלחתו הוא מסביר בכך ש"נתניהו הוא פופוליסט אובססיבי לכוח".
גם בעולם הערבי ובדרום אסיה עוקבים בתשומת לב. רשת "אל ג'זירה" הקטארית פרסמה ניתוח של שמונה תרחישים אפשריים לתוצאות, וגם כתבה על האזרחים הערבים בישראל.
לפי הכתבה, הם "שוקלים פחד מול אכזבה" ו"נקרעים בין הצבעה עקרונית להצבעה אסטרטגית, בידיעה שהצבעתם עשויה להשפיע על סיכויי הקואליציה של נתניהו". הרשת מדגישה שהם עושים זאת "במערכת שפועלת נגדם".
באתר ההודי "אינדיה טודיי" כינו את הבחירות "החשובות ביותר בתולדותיה הקרובות של ישראל. אלה הראשונות מאז 7 באוקטובר 2023, והן מתקיימות לאחר שהמלחמה בעזה התרחבה ללבנון ובהמשך לעימות עם איראן, בעקבות תקיפות משותפות של ארה"ב וישראל בטהרן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו