הקרב על ברלין: מועמדת השמאל הקיצוני מול יורשו של ראש העיר הפרו־ישראלי

ברלין, העיר שהניפה את דגל ישראל מעל בניין העירייה לאורך המלחמה, עשויה לבחור ביום ראשון בראש עיר מהשמאל הקיצוני. אליף ארלפ, מועמדת די לינקה שמשווים אותה לזוהרן ממדאני, צמודה בסקרים לשטפן אוורס מה-CDU, שצפוי להמשיך את דרכו של ראש העיר היוצא קאי וגנר.
בסקר האחרון של מכון INSA עבור ״בילד״ שתי המפלגות עומדות על 20% כל אחת.

״הבחירות האלה הן על דיור, תחבורה וביטחון״, אומר ל״היום״ העיתונאי יוליוס בטשקה, ״אבל בסופו של דבר, דווקא ישראל עלולה להפוך לאחד הנושאים שיקשו על הקמת הקואליציה הבאה״.
הבחירות בברלין ייערכו על רקע הקיטוב הפוליטי שפוקד את גרמניה כולה, ויקבעו את הכיוון שאליו תפנה הבירה בשנים הקרובות. עבור הרוב המוחלט של תושבי העיר, הן יוכרעו סביב שאלות יומיומיות: איך עוצרים את הזינוק במחירי הדיור, האם להלאים את חברות הנדל״ן הגדולות, איך מחזירים את תחושת הביטחון והניקיון לרחובות ומה יהיה עתיד התחבורה בעיר.

אך עבור חלק נכבד מכ-40 אלף היהודים וכ-20 עד 25 אלף הישראלים החיים בברלין, מתווספת שאלה נוספת: האם העיר שהפכה בשנים האחרונות לאחת הידידותיות ביותר לישראל באירופה תמשיך באותו כיוון.

פרישתו של וגנר מהמרוץ, בעקבות הביקורת הציבורית שספג לאחר ששהה בחופשה פרטית ושיחק טניס בזמן הפסקת החשמל הנרחבת בעיר, סימנה את סיומה של תקופה יוצאת דופן ביחסי ברלין, הקהילה היהודית וישראל.

תחת הנהגתו אימצה עיריית ברלין קו ברור נגד גילויי אנטישמיות והסתה, חיזקה את הקשרים עם הקהילה היהודית, השקיעה בפרויקטים משותפים עם ישראל ואף אירחה את תערוכת ההנצחה של פסטיבל נובה. וגנר גם הבטיח שדגל ישראל יתנוסס מעל בניין העירייה כל עוד חטופים ישראלים מוחזקים בידי חמאס, והבטחה זו קיים.
כעת, כשוגנר עוזב את הזירה, מתנהל קרב שונה לחלוטין - די לינקה, שהובילה ברוב הסקרים בחודשים האחרונים, מבקשת לעמוד בראש העיר לראשונה בתולדותיה, והנוצרים-דמוקרטים מנסים לשמור על השלטון באמצעות אוורס, שר האוצר של ממשלת מחוז ברלין. הסוציאל-דמוקרטים מקווים להיות לשון המאזניים, והירוקים מנסים להפוך לשחקן מרכזי.

את מרב תשומת הלב מושכת ארלפ (44), עורכת דין וחברת הפרלמנט המקומי ובת למהגרים מטורקיה. אם תצליח להרכיב קואליציה, היא תהיה הראשונה מטעם די לינקה שתעמוד בראש בירת גרמניה. גם הסיסמה שלה, ״להפוך את ברלין לברת השגה״, מזכירה את הקמפיין של ממדאני, אך ארלפ נחשבת פרגמטית יותר, ולמרות הביקורת שלה על ישראל, סירבה לקדם החלטות קיצוניות של מפלגתה נגד ישראל. ובכל זאת, רבים מטילים ספק ביכולתה לסטות מהקו האנטי-ישראלי שמכתיבים הזרמים הדומיננטיים במפלגה.

בשנים האחרונות עברה די לינקה שינוי משמעותי, עם הצטרפותם של אלפי חברים חדשים והתחזקות האגף הרדיקלי. ״זו כבר לא אותה די לינקה שהייתה שותפה לממשלות בברלין לפני כמה שנים״, אומר בטשקה, כתב השבועון ״שטרן״ ולשעבר ראש הדסק הפוליטי של ״טגסשפיגל״. ״הנהגת המפלגה נחשבה בעבר אפילו מיודדת עם ישראל, אבל רבים מהם עזבו, ובמקומם הגיעו פעילים עם תפיסות רדיקליות הרבה יותר, למשל בתחום הדיור, שבו המפלגה מתעקשת להלאים כמות עצומה של דירות מחברות נדל״ן גדולות״.
ביחס לישראל, לדבריו, השינוי חד עוד יותר. ״יש היום במפלגה אנשים שלא רק משתמשים במונח ׳רצח עם׳, אלא גם מטילים ספק בעצם קיומה של ישראל, וכוחם גדל משמעותית״.

מול ארלפ ניצב אוורס, מקורבו של וגנר, שמזוהה עם ניהול כלכלי שמרני, חיזוק הביטחון האישי והמשך הקו האוהד כלפי הקהילה היהודית וישראל.
לכאורה, ישראל לא אמורה להעסיק בחירות מקומיות, אבל מאז 7 באוקטובר היא נוכחת בכל זירה פוליטית בגרמניה. הדבר בולט במיוחד אצל די לינקה, שאימצה בשנה האחרונה ברמה הארצית שורה של החלטות חריפות: הנהגת המפלגה הגדירה את פעולות ישראל ברצועה ״רצח עם״, קראה לאמברגו נשק מלא ותמכה בסנקציות על יישובים ביהודה ושומרון, ובחלק מהסניפים אף התקבלו החלטות אנטי-ציוניות שעוררו ביקורת חריפה בגרמניה.
ההקצנה הזו, לצד הדרישה להלאים דירות, עלולה להקשות על הקמת קואליציית שמאל, שכן הסוציאל-דמוקרטים והירוקים, השותפות הטבעיות של די לינקה, מתקשים לקבל את עמדותיה בשני הנושאים. ״בתוך די לינקה פועלים כוחות חזקים שטוענים שאם שותף קואליציוני לא מכיר בכך שישראל מבצעת רצח עם, לא יהיה אפשר למשול יחד״, אומר בטשקה.

״במפלגות האחרות יש רוב מוחלט שדוחה את ההגדרה הזו על הסף. יש לכך השלכות מעשיות על השותפויות העירוניות עם ישראל, על הטיפול בהפגנות, על המימון לארגונים יהודיים, ובסופו של דבר על ביטחונם של יהודים וישראלים בברלין. אלה פערים שקשה מאוד לגשר עליהם״.

בטשקה לא סבור שממשלה בראשות די לינקה תהפוך את ברלין לעיר עוינת ליהודים. ״אני לא חושב שאם ארלפ תיבחר, יהיה מייד מסוכן להיות יהודי בברלין״, הוא אומר. ״היא עצמה נתפסת כאדם פרגמטי יחסית. השאלה היא כמה מרחב פעולה יהיה לה מול המפלגה שלה״.

עם זאת, לדבריו, דווקא בתחום ההפגנות עשוי לחול שינוי, בדמות סובלנות רבה יותר כלפי חלק מההפגנות הפרו-פלסטיניות וכלפי נאומי שנאה נגד ישראל, ובעקיפין נגד העם היהודי, מה שעלול לפגוע בתחושת הביטחון של הקהילה היהודית בעיר.

ההתנהלות של ארלפ עצמה משקפת את המתח הזה. היא גינתה את 7 באוקטובר ומצהירה על מחויבות להגנה על חיים יהודיים, אבל במקביל תומכת בקול רם בפלסטינים. לאחרונה הביעה זעזוע אחרי שבאירוע בחירות של מפלגתה בנויקלן עלה לבמה ראפר שקרא לאינתיפאדה ו״מוות לצה״ל״. בראיון ל-Die Zeit אמרה כי ״רוב מוחלט במפלגה תומך בהגנה על חיים יהודיים״, אך הודתה כי ״קיימת אנטישמיות בתוך החוגים של השמאל״.

מנגד, ארלפ קראה להקים תוכנית קליטה לפלסטינים מעזה ומלבנון שיש להם קרובים בעיר, הציעה ברית ערים תאומות עם רמאללה, ותקפה את וגנר על כך שלא נפגש עם קרובי משפחה של פלסטינים מעזה, ובכך ״מחזק נרטיבים אנטי-מוסלמיים״. לדבריה, ״זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית אינה ניתנת למשא ומתן, בדיוק כמו זכות הקיום של ישראל״.

מי שלא מגלה חשש הוא רב העיר ברלין, הרב יהודה טייכטל. ״פגשתי את כל המועמדים של המפלגות המרכזיות, למעט זה של אלטרנטיבה לגרמניה, וכולם מחויבים למאבק באנטישמיות ולקידום הקהילה היהודית״, הוא אומר.
לדבריו, וגנר היה חבר נאמן של הקהילה ושל ישראל, אך גם מחליפיו לא יזנחו את המחויבות. ״אנחנו עוד לא יודעים אם תקום ממשלת ימין עם הירוקים והסוציאל-דמוקרטים או ממשלת שמאל של די לינקה איתם, אבל אנחנו נמשיך את התנופה. נכון, אי אפשר להתעלם מהתגברות האנטישמיות, במיוחד באזורים מסוימים, אבל כל המתמודדים מבטיחים להמשיך לסייע באבטחה, במוסדות החינוך ובשמירה על אורח החיים היהודי. לא משנה מי ייבחר, אנחנו נמשיך לגדול״.
הבחירות בברלין הן גם חלק מתמונה ארצית מדאיגה עבור הקנצלר פרידריך מרץ.

בסקסוניה-אנהלט ה-CDU התרסק בבחירות שנערכו בתחילת החודש, ובמקלנבורג-מערב פומרניה, שבוחרת ביום ראשון יחד עם ברלין, AfD צפויה לסיים במקום הראשון, אם כי ללא יכולת להרכיב קואליציה, וה-CDU צפוי לקבל תמיכה חד-ספרתית. בסקרים הארציים AfD מתקרבת ל-30%, וה-CDU נמצא על 20% בלבד. על הרקע הזה כבר החל שיח על יכולתו של מרץ להמשיך להוביל את המפלגה, ובמפלגתו מקווים שניצחון בברלין ירכך מעט את המכה.

בטשקה מתקשה להעריך איזו קואליציה תקום. ״ייתכן בהחלט שנראה קואליציה של ה-CDU, הסוציאל-דמוקרטים והירוקים, גם אם די לינקה תנצח בבחירות״, הוא אומר. ״הפקעת חברות הדיור וסוגיית ישראל הן שתי הסוגיות שבהן הפער בין די לינקה לשאר המפלגות הוא הקשה ביותר לגישור״.

עבור הקהילה היהודית, השאלה אינה רק מי ינהל את תקציב התחבורה או ימצא פתרון למצוקת הדיור, אלא האם ברלין תמשיך בקו שאפיין את כהונתו של וגנר: תמיכה פומבית בישראל, מאבק באנטישמיות ושיתוף פעולה הדוק עם הקהילה. גם אם אף אחד מהמועמדים לא מציע לשנות מן היסוד את אופייה של העיר, חילופי ההנהגה ועליית השמאל עלולים להביא, כמו בניו יורק, לשינוי בטון, בסדרי העדיפויות ובאופן שבו תתמודד העירייה עם אחת הסוגיות הרגישות ביותר בגרמניה של השנים האחרונות.