החשדות, טענות הגזענות והמוות: סערה סביב הפרופסור מקיימברידג'

מותו של הפרופסור לשעבר מאוניברסיטת קיימברידג' ג'ייסון ארדיי מעורר סערה בבריטניה, לאחר שבועות שבהם עמד במוקד חשיפות שהטילו ספק בחלקים מקורות חייו והאשמות בפלגיאט. ראש ממשלת בריטניה אנדי ברנהאם כינה את מותו "טרגדיה בכל כך הרבה מובנים" וקרא "לא למהר להסיק מסקנות". במקביל, גורמים בשמאל הבריטי האשימו את התקשורת ברדיפה על רקע גזעני.

ארדיי, בן 41, נמצא אתמול (שישי) אחר הצהריים ללא רוח חיים בביתו בשכונת באטרסי בדרום לונדון. משטרת לונדון מסרה כי שוטרים הוזעקו למקום בשעה 15:12, וכי מותו נקבע בזירה. "בשלב זה מותו נחשב בלתי צפוי, אך אין חשד לפלילים", נמסר.

משפחתו של ארדיי מסרה כי היא "בהלם על אובדנו של אב, בן זוג, אח, דוד ובן מדהים". לדבריה, הקמפיין שהתנהל נגדו היה "יותר מדי עבורו". עוד נמסר כי "ג'ייסון היה איש עדין שתמיד רצה לראות את הטוב באנשים", וכי מאז שמונה לתפקיד בקיימברידג' היה נתון "למסע התעללות מתמשך".

ארדיי נודע כפרופסור השחור הצעיר ביותר בתולדות קיימברידג', לאחר שמונה לתפקיד בגיל 37, בשנת 2023. הוא נולד בדרום לונדון להורים שהיגרו מגאנה. לדבריו, אובחן בגיל שלוש כאוטיסט וכסובל מעיכוב התפתחותי, לא דיבר עד גיל 11 ולא ידע לקרוא ולכתוב עד גיל 18.

למרות זאת פנה ארדיי לאקדמיה והחל לכתוב את עבודת הדוקטורט שלו בחינוך באוניברסיטת ליברפול ג'ון מורס, במקביל לעבודה במשרה מלאה. לדבריו, באותה תקופה אובחן אצלו גידול מוחי שפיר, והוא עבר ניתוח להסרתו שבועות לפני הגשת הדוקטורט. הוא סיפר כי בעקבות הניתוח איבד את זיכרונו ונאלץ ללמוד מחדש את עבודתו בתוך שבועות ספורים.

לצד הקריירה האקדמית זכה ארדיי לפרסום בזכות פעילותו בריצה וגיוס תרומות. בין היתר, בשנת 2012 נבחר לשאת את הלפיד האולימפי בלונדון.

אלא שבחודש שעבר החלו להתפרסם חשיפות שהטילו ספק בחלקים נרחבים מסיפור חייו, לצד האשמות בפלגיאט בעבודת הדוקטורט שלו - כלומר, שהעתיק לכאורה קטעים מעבודת דוקטורט מחוקרת אחרת. לפני תשעה ימים התפטר ארדיי מתפקידו בקיימברידג'.

את הספקות העלה בפומבי בחודש שעבר נייתן קופנאס, פילוסוף אמריקני שנוי במחלוקת, שכיהן כעמית מחקר בקיימברידג' עד 2025 ומגדיר את עצמו "ריאליסט גזעי". קופנאס האשים את ארדיי בהעתקת קטעים נרחבים מעבודת דוקטורט שפורסמה שש שנים קודם לכן.

בעקבות הפרסום נדרשו לסוגיה עיתונים בריטיים. ה"טיימס" הלונדוני קבע כי קטעים בעבודה היו "זהים או כמעט זהים" לעבודה המוקדמת, ואילו ה"טלגרף" דיווח כי נמצאו יותר ממאה קטעים כאלה.

ככל שהבדיקות התקדמו, התרחבו הספקות גם מעבר לעבודתו האקדמית, בין היתר לטענותיו על הישגי ריצה יוצאי דופן. ארדיי טען כי רץ 30 מרתונים בתוך 35 ימים, וכי במרתון ה-21 נפל ושבר את רגלו, אך השלים למרות זאת את תשעת המרתונים הנותרים. עוד סיפר כי רץ 965 קילומטרים בשישה ימים, מאדינבורו ללונדון.

בהמשך אמר ארדיי כי הריצה הארוכה נמשכה 12 ימים ולא שישה. באשר לטענתו כי גייס יותר מ-5.5 מיליון ליש"ט לצדקה, אמר כי הכסף גויס בסיוע קבוצה של כמאה אנשים אנונימיים.

גם טענות אחרות שהעלה הוטלו בספק. ארבע אוניברסיטאות, בהן גלזגו ואוהיו סטייט, הכחישו כי החזיק אצלן במשרות שלהן טען. ארגון הצדקה WaterAid מסר כי אינו שולח כלל מתנדבים לחו"ל, בניגוד לטענתו של ארדיי כי התנדב מטעמו בדרום אמריקה ובמערב אפריקה.

ארדיי גם סיפר כי השתתף בילדותו בסדרה התיעודית הבריטית "Seven Up!", שהחלה להיות משודרת ב-1964, אף שהוא נולד ב-1985. ה-BBC מסר כי לא היה לו כל קשר לסדרה.

בשלב הראשון יצאה קיימברידג' להגנתו של ארדיי וכינתה את ההאשמות "מסע נתעב שנועד לערער את אמינותו". האוניברסיטה הפנתה לכך שאוניברסיטת ליברפול ג'ון מורס, שהעניקה לו את הדוקטורט, בדקה את הטענות וקבעה כי לא הייתה העתקה.

אולם ככל שהתרבו החשיפות שינתה קיימברידג' את עמדתה והודיעה כי פתחה בחקירה "בעקבות מידע חדש בנוגע לכישוריו האקדמיים של פרופסור ארדיי ולתארי הכבוד שקיבל". כשעתיים לאחר מכן הודיע ארדיי על התפטרותו.

במכתב ההתפטרות כתב ארדיי כי "השנים שחלפו מאז המינוי התאפיינו בבחינה ציבורית בלתי פוסקת ובתקיפה אישית". לדבריו, "ביקורת היא חלק בלתי נמנע מהחיים האקדמיים, אבל מה שחוויתי חרג הרבה מעבר למחלוקת מדעית. ההאשמות הבלתי פוסקות, הספקולציות והתגובות הציבוריות גבו מחיר עמוק ממני ומיקיריי".

"יש נקודה שבה המחיר האישי הופך גבוה מדי", הוסיף. "יש לי משפחה צעירה ואני רוצה להיות שם בשבילה. אני רוצה להשיב לעצמי קצת שקט וקצת פרטיות. אני כבר לא רוצה להרגיש שאני חי תחת זרקור, שבו כל פרט בחיי נתון לשיפוט ציבורי".

ארדיי הדגיש כי אין לפרש את התפטרותו "כקבלה של הנרטיבים שנרקמו סביבי", אלא כ"החלטה של מי שהגיע לגבול של מה שאדם אמור לשאת".

בריאיון ל"טיימס" הלונדוני הודה כי עשה "טעויות" אקדמיות, אך טען כי הוא מוצג שלא בצדק כ"שקרן, הוזה ורמאי אקדמי". הוא טען גם כי "הקמפיין להדיח אותי מתפקידי" היה "בעל מניע גזעני".

הפרשה הפכה במהרה לזירת התגוששות פוליטית בבריטניה. בעיתונות הימנית תואר ארדיי כ"נער הפוסטר של הגיוון", והביקורת הופנתה לא רק כלפיו אלא גם כלפי המוסדות שקידמו אותו. הטענה המרכזית הייתה כי הרצון של האקדמיה בסיפור הצלחה מסוג זה, על רקע מדיניות הגיוון והשוויון (DEI) שאומצה בשנים האחרונות, מנע ממנה לבצע בדיקות בסיסיות.

מנגד טענו תומכיו כי הפרשה כולה אינה אלא מסע השמצה גזעני שנועד להפיל אקדמאי שחור מצליח. קיימברידג' עצמה אימצה בתחילה עמדה זו, בין היתר משום שמבקריו הבולטים של ארדיי החזיקו באותה עת בדעות שנויות במחלוקת בענייני גזע.

המחלוקת סביב ארדיי הפכה לשאלה פוליטית עוד קודם לכן. על מכתב פתוח שתמך בו חתמו, בין היתר, מנהיג מפלגת הירוקים זאק פולנסקי, ובו נטען כי מדובר ב"מאמץ מתוזמר ועגום לשלול לגיטימציה מאקדמאי מבריק, צעיר ובן מעמד הפועלים, על חטא ההצלחה בעודו שחור".

ראש עיריית לונדון סאדיק חאן כתב ברשת X כי ארדיי היה נתון ל"רדיפה ציבורית בלתי מתקבלת על הדעת ולמסע התעללות", וכי היה קורבן ל"ביוש ציבורי מרושע שאדם אחר בעמדתו פשוט לא היה נתקל בו".

שרת החינוך לוסי פאוול אמרה כי היא "המומה ועצובה עמוקות", וקראה לציבור "לזכור שמדובר באנשים אמיתיים עם משפחה". פול בואטנג, שהיה ב-2002 לשר השחור הראשון בממשלה הבריטית, אמר כי "גזענות באקדמיה היא עובדת חיים שיש לטפל בה".

מנגד, ג'יימס קלברלי, שר החוץ לשעבר מטעם המפלגה השמרנית, הפנה את הביקורת למוסדות האקדמיים שבהם עבד ארדיי. לדבריו, המוות "הטרגי" עורר בו כעס, ו"למספר אנשים במספר מוסדות אקדמיים יש שאלות רציניות לענות עליהן".