אין קצה חוט בווינה: "עברנו על כל הרשימות והמצלמות – הן לא שם"

היעדרותן של מלי וליאל יהלומי הכניסה את הקהילה היהודית בווינה ואת הישראלים השוהים בעיר למצב של דאגה וחוסר ודאות. הרב ראובן טימסיט, בן 29, יליד אור עקיבא, חסיד חב"ד ואחד משליחי חב"ד בווינה, עוקב מקרוב אחר ההתפתחויות. בשנתיים האחרונות הוא פועל בעיר בקרב הדור הצעיר של הקהילה היהודית, ובעבר עבד כשוחט בלילות וכרב בכלא מעשיהו.

"ההפתעה הייתה גדולה", הוא מספר. "ביום ראשון החלו להתפרסם התמונות של ליאל ומלי בקבוצות הוואטסאפ המקומיות ואנשים מהקבוצות שאלו אם מישהו ראה אותן. מהר מאוד זה עבר להודעה רשמית של הרשויות ומשרד החוץ שהן נעדרות. בהתחלה ציינו רק את שמה של מלי, ואחר כך פרסמו גם את תמונתה של ליאל. זה היה מאוד מוזר. מקרה של נעדרים מבוגרים ללא בעיות כלשהן הוא דבר יוצא דופן כאן. היה כאן לפני כחודש וחצי מקרה של אדם מבוגר עם דמנציה שהגיע בטעות למקום אחר, אבל שאנשים בריאים פשוט נעלמים בווינה – זה לא משהו שרואים. זה מדאיג".

צנעת הפרט מעכבת את המידע

אחד הדברים שמקשים במיוחד על מי שמנסים להבין מה עלה בגורלן, הוא המחסור בפרטים. "מה שהכי קשה זה שאין פרטים. שעוד לא הגענו או מצאנו היכן הן, ועוד לא הבנו את המניע להיעלמות. אחד הדברים שגורמים להיעדר מידע קשור גם לנהלים הפנימיים של אוסטריה, שנותנים כאן דגש על צנעת הפרט, והמידע משוחרר בצורה מבוקרת ומדורגת", מסביר הרב טימסית.

בתחילה, היעדר המידע הותיר מקום לדמיון, ובמצב שכזה המחשבות הולכות לכל הכיוונים. "ככל שהזמן עובר הדמיון עובד שעות נוספות והמחשבות הולכות לכיוונים לא טובים. יש גם מחשבה שאולי הן בכלל כבר לא כאן. סלובקיה והונגריה נמצאות במרחק של פחות משעה מווינה, סלובניה גם לא מאוד רחוקה, אי אפשר לדעת איפה הן".

החשש מאירוע ביטחוני

גם האפשרות שמדובר באירוע ביטחוני עולה בשיחות, כאשר החשש של ישראלים מפגיעה בהם בגלל זהותם לא נעלם גם במקרה הזה. "יש חשש שחטפו אותן וזה אירוע ביטחוני – הרי כל האופציות עולות. אבל זה לא מסתדר בראש. וינה היא עיר עם ביטחון אישי גבוה ופרטני. אצלנו עוברת ניידת כל הזמן, יש ביטחון.

"ההיעדרות הזאת נוגעת במרכז העצבים הרגיש של הישראלים. החשש מחטיפה או מפיגוע הוא חלק מההוויה של ישראלים, גם כשהם נמצאים במקום אחר בעולם. אבל בגלל שזה באוסטריה, ולאור הנסיבות, החשש עדיין קטן יותר ואנשים פחות מחברים את זה לביטחון הלאומי, ומבינים שאולי יש כאן במקרה הזה משהו שהוא מעבר לנושא הביטחוני. הדאגה היא דאגה, אבל אנחנו לא מזהים תופעה רחבה של פגיעה בתחושת הביטחון האישי של הישראלים שמגיעים לכאן".

בודקים מצלמות אבטחה

בקהילה היהודית ניסו בינתיים לבדוק כל קצה חוט אפשרי. בבית חב"ד, שמוכר היטב לתיירים יהודים וישראלים המגיעים לעיר, עברו על הרשימות ועל מצלמות האבטחה. "יש מי שאחראי על הארוחות והרישום. הן לא היו ברשימות. עברנו על מצלמות האבטחה ולא ראינו אותן. הן לא הזמינו אוכל ולא לקחו אוכל – למעשה לא ידוע על שום קשר איתן. לתייר יש כאן שתי אופציות עיקריות להשיג אוכל כשר: בית חב"ד או מסעדה כשרה ברובע הראשון. רוב האנשים בוחרים בחב"ד, אבל לפי מה שידוע לנו הן לא הזמינו אוכל גם מהמסעדה הכשרה. אנחנו מנסים לעזור ככל האפשר ומה שבית חב"ד יכול לעשות, הוא עושה. אבל בסוף מדובר במקרה מורכב שגופי משטרה וביון צריכים לטפל בו".

"ישראלים מוותרים על מוזיאונים כדי לעזור"

לצד חוסר האונים, הרב טימסית מתאר התגייסות רחבה ומרגשת. לדבריו, קבוצות וואטסאפ גדולות הופעלו, והציבור התבקש להיות עירני. "ולא רק בקבוצת הוואטסאפ הישראלית, שבה אנשים דרוכים יותר, אלא גם בקבוצות המקומיות. אנחנו רואים שיהודי אוסטריה שכלל לא מכירים את מלי וליאל ממש דואגים. הם מבצעים פעולות כדי למצוא את הנעדרות וממש לקחו את הנושא לליבם. בעלי עסקים בעיר בודקים את מצלמות האבטחה, משתפים מידע, שואלים לקוחות אם הם ראו אותן. יהודים אוסטרים רבים בודקים באופן פרטני כיצד הם יכולים לסייע באיתור ליאל ומלי.

"יש כאן ישראלים שבאו לטיול, ומרכז הטיול שלהם הפך להתגייסות למצוא אותן. הם ממש עולים מולנו ושואלים כיצד אפשר לעזור. הם מעדיפים לראות כיצד אפשר לסייע במציאתן מאשר ללכת למוזיאונים ולפעילויות אחרות. זה מאוד מרגש. בסוף, עם ישראל הוא גוף אחד – כשיד אחת הולכת לאיבוד, הגוף פועל יחד למצוא אותה. אנחנו מקווים מאוד לבשורות טובות, שימצאו אותן בהקדם ובשלום, וקוראים למי שלא נמצא כאן לחשוב עליהן בצורה טובה, אולי לקרוא פרק תהילים, ולקוות יחד שהמקרה הזה יסתיים בטוב. מחשבה יוצרת מציאות, ואנחנו מקווים שהן ימצאו בקרוב".