המהומות בלונדון, בהאג, באמסטרדם, בדיסלדורף (גרמניה) ובבריסל בעקבות הפסדה של מרוקו במונדיאל לצרפת צבעו בסופ"ש האחרון בעוד ממד את העיוורון האירופי. מה שאירע שם הרי כה רחוק מסתם תסכול של אוהדים שקבוצתם נוצחה.
כשבחוצות האג נשמעות קריאות מחרידות "חמאס, חמאס - יהודים לגז", וכאשר כמעט בכל מקום שבו התרחשו המהומות נשמעים גם ביטויים אנטישמיים קשים נגד היהודים - אין מדובר בחוליגניזם ספורטיבי או בתסכול של אוהדים שבורי לב, אלא בביטוי נוסף של התנגשות תרבויות וזהויות עמוקה; בעוד שבר בתיאוריות הסוציולוגיות הנאיביות של המערב.
רבים מהמשטרים האירופיים עדיין מתעקשים לפרש את העולם באופן כמעט בלעדי דרך משקפיים של אינדיבידואליזם, חילוניות והפרטת הדת למרחב האישי. הם מניחים שקהילות המהגרים יעברו תהליך חילון וייטמעו כפרטים בחברה, ומסרבים להפנים שהאסלאם בז לערכים הללו.
בתרבות של האסלאם הפוליטי־דתי, וברחובות המהגרים (שרבים מהם מקצינים כל העת עוד ועוד), סובלנות יתר ורפיסות ונאיביות אינן מתפרשות כנאורות, אלא כחולשה ופחד וכאובדן דרך של התרבות המארחת. המהגרים ייבאו ומוסיפים לייבא איתם את המטען הדתי והאנטישמי מארצות המוצא שלהם, והם מעבירים את המורשת הזאת גם לדור השני ולדור השלישי שלהם. אלא שבלונדון ובהאג, רבים מדי עדיין מדחיקים ועוצמים עיניים.
הם אלופים שם בלהטיח בנו ביקורת נוקבת, טהרנית ומתנשאת על הדרך שבה אנו מתמודדים כאן, ב"שכונה" שלנו, עם האסלאם הרדיקלי. שם הקוד של הביקורת הזאת הוא "זכויות אדם", אבל מאחוריה מסתתרת הרבה אטימות ובעיקר הכחשה. מי שמבקש לכפות עלינו פשרות ומורך לב וחולשה מול הטרור והאיום הקיומי שהאסלאם הרדיקלי מייצר, מקבל עכשיו טעימה מאותו הדבר ברחובות האג ובחוצות לונדון.
הפנמה איטית
בסופ"ש הזה חווה "מגדל השן" שנבנה שם, בערים האירופיות, רק שמץ מהמצוקה ומהקושי שאיתם אנו מתמודדים כאן כבר מאה שנה. ובהדרגה יתברר להם שהאנטישמיות אינה רק "הבעיה של היהודים", ושהאסלאם הרדיקלי אינו מבחין בין גבולות ודתות.
לאט־לאט, לאט מדי, רק מעט מהאירופאים מפנימים זאת. חלק מהשכונות ומהערים ברחבי היבשת הנאיבית כבר אינם שייכים לתושבים המקוריים שלהם. והם יפסידו גם את השאר, אם ימשיכו להתייחס למה שקרה בסופ"ש האחרון כ"הפרות סדר מקומיות".
עוד תקציבים ואמצעים שינסו לביית את המהגרים המוסלמים לא יועילו, כי המורשת של אסלאם קיצוני, שנאה, אנטישמית ותחושת שליחות וייעוד מוכוונות כיבוש - חזקה יותר מכסף ועתידה לנצח אותו.
זו אשליית "כור ההיתוך" המערבית, ואם מישהו עדיין מפקפק, הוא מוזמן לעיין בדוח שחיברו שני חוקרים מוערכים של האסלאם באירופה: ד"ר פלורנס ברז'ו־בלקלר וד"ר טומאסו וירג'ילי. השניים מתארים את דרך הפעולה המתוחכמת ואת הזרועות השונות שמפעילה האידיאולוגיה של האחים המוסלמים ברחבי אירופה ושלוחיה.
היא דומה מאוד לדרך הארדואנית וגם לפעילות הדעווה, ששני פלגי התנועה האסלאמית (הצפוני והדרומי) נוקטים אותה בישראל. אריאל בולשטיין תיעד זאת מעל דפים אלה לפני כחצי שנה, כשפרסם את עיקרי הדוח שכתבו שני החוקרים. מדובר בפעולה באמצעות אינספור גופים, שבמבט ראשון כלל לא קשורים זה לזה. חלקם קטנים ממש ונסתרים מן העין, שמתחזים לארגונים אותנטיים ולגיטימיים - מסגדים, מלכ"רים, קרנות רווחה, התארגנויות קהילתיות ועוד. חלק מהתוצאה היא האלימות ברחובות אירופה בסופ"ש האחרון.
המספרים והדמוגרפיה רשומים כידוע על הקיר כבר לא מעט שנים והיבשת בתנועה אל נקודת האל־חזור. כבר היום פוליטיקאים אירופאים אינם יכולים להיבחר מבלי לרצות את הרחוב המוסלמי ולקבל ממנו תכתיבים, ולא ירחק היום שבו לאירופה ייגמר הזמן לשנות את חוקי המשחק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו