בקיץ 2012, כשרק הגעתי להונגריה, יצאתי לרחובה של בודפשט בשבת הראשונה שלי בעיר. הייתי עטוף בטלית, בדרכי לתפילה. אחד מרבני הקהילה הוותיקים, שראה אותי צועד כך, עצר אותי בבהלה ניכרת. "שמוליק", הוא לחש לי, "ללכת ככה ברחובות בודפשט זה מעורר אנטישמיות".
הבטתי בו אז ועניתי לו את מה שהפך עבורי למצפן בשנים שלאחר מכן: "להיפך. להסתתר ולפחד – זה מה שמעודד אנטישמיות".
ההבנה הזו לא נשארה רק ברמת ההצהרה האישית. כמי שהיה בין המנהיגים היהודים בהונגריה ב-14 השנים האחרונות, ואחד מאלו שפעלו מאחורי הקלעים כדי לבנות ולחזק את הגשר שבין ממשלת ישראל לממשלת הונגריה, יצאנו למסע ארוך וסיזיפי. התפיסה האסטרטגית שלנו הייתה ברורה: עתידה, ביטחונה ופריחתה של היהדות בהונגריה יצמחו יד ביד עם ברית מדינית איתנה בין ירושלים לבודפשט.
ככל שהקשר הזה – שאותו עמלנו לתווך ולהסביר לכל גורם יהודי אפשרי – הלך והתהדק, כך חווינו את מה שאפשר לכנות "תור הזהב" של ביטחון פיזי ושגשוג קהילתי עבור יהדות הונגריה בעשור האחרון. בודפשט הפכה למקום שבו יהודי לא צריך להשפיל מבט. במקביל, הישראלים התרגלו לראות בהונגריה הרבה מעבר ליעד תיירותי; היא נתפסה כבועה של שפיות, מקום מפלט בטוח המנותק מהרוחות הפרוגרסיביות והצדקניות המנשבות במרבית מדינות האיחוד האירופי.
יזמים, משקיעים ואנשי עסקים נטעו כאן יתד והעתיקו לפה פעילויות עסקיות מגוונות, לא רק בגלל כדאיות כלכלית, אלא בזכות מצרך נדיר הרבה יותר באירופה: בעל בית איתן שאפשר לסמוך עליו.
אולם ביום ראשון האחרון, רעידת האדמה הפוליטית שטלטלה את הונגריה טרפה את הקלפים. ויקטור אורבן איבד את שלטונו, ועבור ישראל – כמו גם עבור יהדות התפוצות – המבצר שניצב בלב אירופה נפל. הבלון התפוצץ. הגיע הזמן להישיר מבט אל מציאות קרה ומורכבת: הונגריה שהכרנו, זו שהייתה אי של יציבות וביטחון, לא בהכרח תהיה עוד.
המנהיג החדש, פטר מגיאר, נכנס כעת לתוך מציאות פוליטית וכלכלית שייתכן ותכפה עליו לשנות כיוון לחלוטין. לאורבן, חשוב להזכיר, הייתה תוכנית כלכלית סדורה שנשענה, בין היתר, על ברית עמוקה עם ארצות הברית ותמיכה מובהקת מצד דונלד טראמפ. לממשלה החדשה, לעומת זאת, לא מובטחת תמיכה שכזו. הפתרון הכלכלי של מגיאר, כפי שהצהיר בגלוי לאורך מערכת הבחירות, הוא ברור: לקחת את הכסף מהאיחוד האירופי.
להחלטה זו השלכות אסטרטגיות כבירות. הונגריה זקוקה נואשות לתזרים מזומנים. פקידי האיחוד בבריסל, שניהלו מלחמת חורמה באורבן, יפתחו עכשיו את הברזים וישחררו מיליארדים שהוקפאו – אך המחיר שייגבו יהיה קטלני: סוף העצמאות ההונגרית. בריסל לא תאפשר צמיחה של מנהיג בעל מדיניות עצמאית כשל אורבן; מגיאר יוחזק על רצועה קצרה וייאלץ ליישר קו עם הליברליות הכושלת של האיחוד.
עבור ירושלים, המשמעות היא אובדן הנכס האסטרטגי החשוב ביותר שלה באירופה – אותה זכות וטו אמיצה שממשלת אורבן הטילה פעם אחר פעם כדי לבלום החלטות אנטי-ישראליות. הונגריה עתידה לחזור להיות עוד חברה אפורה וצייתנית במועדון האירופי.
אך הבעיה אינה רק חיצונית, אלא מובנית בבסיס הכוח של השלטון החדש. מפלגתו של מגיאר היא יצור כלאיים פוליטי המועד לפורענות. למעלה ממחצית מבוחריו מחזיקים בעמדות שמאליות מובהקות, בעוד היתר נוטים לשמרנות. הדבק היחיד שהחזיק את הפסיפס הזה בקלפי היה האג'נדה של "רק לא אורבן". ההיסטוריה מלמדת שביום שאחרי, ניגודים מסוג זה מתנגשים חזיתית. מנהיג שכל מרצו יוקדש לכיבוי שריפות פנימיות ולתמרון בין אגפים סותרים, יתקשה לספק את היציבות שמשקיעים משוועים לה.
וכאן אנו מגיעים לנקודה הקריטית ביותר: אובדן תחושת הביטחון האישי. בזמן שמדינת ישראל במלחמה והאנטישמיות שטפה את אירופה, בודפשט נותרה נקודת אור – ללא הפגנות פרו-פלסטיניות אלימות ועם אפס סובלנות להגירה בלתי חוקית. אורבן עמד כחומה בצורה מול הניסיונות של בריסל לכפות על הונגריה קליטת מהגרים, וסירב לקבל פליטים ממדינות ערב – מהלך שעליו שילם מחיר פוליטי כבד.
תהיה האידיאולוגיה האישית שלו אשר תהיה, אם פטר מגיאר יכפוף עצמו לצינור החמצן הכלכלי של האיחוד האירופי, הוא פשוט יהיה משולל יכולת החלטה חופשית. החשש הכבד והמיידי הוא שבריסל תכפה עליו את מכסות הפליטים המוכרות, והונגריה תיאלץ לייבא פנימה את חולייה של היבשת. פתיחות להגירה, לצד תפיסה פרוגרסיבית של "חופש ביטוי" שתתיר לארגוני חרם תומכי פלסטין לצעוד ברחובות, יחסלו את מעמדה של הונגריה כמדינת מקלט בטוחה ליהודים.
במקביל, המהפך הזה צפוי להקריס אקו-סיסטם שלם של מוקדי השפעה. בשנים האחרונות שימשה הונגריה כבסיס-אם עולמי לארגונים שמרניים ומכוני מחקר שעמדו לצד ישראל בחירוף נפש. המרחב האסטרטגי הזה, שיישאר כעת ללא גיבוי ממשלתי, עתיד להתפורר.
התבוננות מפוכחת על המציאות אינה מלאכה קלה. כמי שהקדיש שנים לביסוס הברית הזו, כואב לראות כיצד חלקים בקהילה המקומית סירבו להכיר בחשיבותה של חומת המגן שסיפקה הממשלה היוצאת, ובחרו בקלפי מתוך אשליות שניפצו את המציאות הגיאופוליטית.
נותר רק לקוות שהמחיר על הבחירה הזו לא יהיה גבוה מדי. אנו נמשיך לעשות הכל כדי לשמור על התשתיות היהודיות שבנינו בעמל כה רב, אך עבור הציבור הישראלי, המשקיעים והממסד המדיני בירושלים – מדובר באתגר עצום. החומה הבצורה בלב אירופה נפלה; הונגריה בחרה לאבד את ייחודה לטובת נוחות זמנית וכסף מבריסל. וישראל? היא תצטרך לבנות מסלול אסטרטגי חדש.
למרות שחובתנו להמשיך ולבסס חיים יהודיים בכל מקום, הטלטלה הזו משמשת תזכורת חדה לאמת נצחית: שוב דעת התורה, אותה הציג ללא פשרות כ"ק הרבי מליובאוויטש זי"ע, מתבהרת ומוכחת – ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר לעם ישראל. "אֶרֶץ אֲשֶׁר... תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו