עבור יהודי בלגיה, מטען החבלה שהתפוצץ השבוע לפנות בוקר מול שערי בית הכנסת בליאז', מבנה היסטורי מ־1899 שמשמש גם כמוזיאון לתולדות הקהילה היהודית בעיר, לא היה הפתעה.
האנטישמיות במדינה החריפה מאז ה־7 באוקטובר והמלחמה בעזה, והיהודים כבר הורגלו לתקיפות, גרפיטי, הכחשת שואה, חילול קברים, קריאות נאצה והדרה מעולם התרבות.
אבל הפיגוע בליאז', שקבוצה איסלאמיסטית בשם ״אסחאב אל-יאמין״ לקחה עליו אחריות, הציתה באותו שבוע גם בית כנסת ברוטרדם והייתה אחראית לפיצוץ ליד בית ספר יהודי באמסטרדם,
העלה משמעותית את החשש בקרב הקהילה היהודית: הפעם נגרם רק נזק לרכוש, אבל בפעם הבאה עלול אירוע כזה לגבות קורבנות, כפי שקרה ב־2014 כשמחבל רצח ארבעה אנשים במוזיאון היהודי בבריסל.
התחושות של כ־50 אלף יהודי המדינה, המרוכזים בעיקר באנטוורפן ובריסל, מתיישבות עם הנתונים: סקר שנערך בשנה שעברה על ידי איגוד הארגונים היהודים באירופה (EJA) וחברת הסקרים IPSOS מצא שבלגיה היא המדינה העוינת ביותר ליהודים מבין שש מדינות מרכזיות באירופה שנבדקו, ומדורגת אחרונה ברמת התמיכה והביטחון שהיא מעניקה לקהילות היהודיות.
ראש ממשלת בלגיה בארט דה וובר ופוליטיקאים נוספים גינו את הפיגוע, ושר הפנים ברנרד קווינטין הבטיח להגביר את האבטחה סביב מוסדות יהודיים. אבל הקהילה היהודית רוצה מעשים ולא הצהרות.
ברקע ניטש גם מאבק על זהותה של הקהילה: על יהודי בלגיה כבר נאסר לשחוט שחיטה כשרה בשניים מתוך שלושת האזורים שמרכיבים את המדינה, ובקיץ הקרוב צפוי להיפתח משפט נגד שלושה מוהלים שנעצרו בחשד לביצוע ברית מילה בניגוד לחוק הבלגי. מי שיצא להגנת הקהילה היה שגריר ארצות הברית בבלגיה, ביל וויט, שהגדיר את המשפט כרדיפה אנטישמית ואף יצר תקרית דיפלומטית עם בריסל.
״כבר תקופה ארוכה שיש שיח על העלייה באנטישמיות בבלגיה, ומה שאנחנו רואים עכשיו זו התממשות של התחזית שלנו״, אומר הרב מנחם מרגולין, יו״ר איגוד הארגונים היהודים באירופה (EJA), שמתגורר בבריסל ובעצמו היה מושא להתקפות של ארגונים פרו-פלסטיניים שהפיצו את תמונתו ברחבי העיר תחת הכותרת ״מבוקש״.
״כשיש הסתה שלא מטפלים בה, זה יגיע לפגיעות פיזיות. יש הפגנות מלאות שנאה, פוליטיקאים שמלבים את השנאה, ודמם של היהודים מותר״.
לדבריו, הפתרון צריך לבוא מלמעלה: ״כשאין לפשעי שנאה מחיר מספק, אנשים נותנים דרור לשנאה שלהם. עצוב שזה המצב, אבל שיש טאבו שמגנים שריפת בית כנסת, זה לא מובן מאליו בבלגיה. אנחנו רוצים שיהודי אירופה יוכרו כמיעוט מוגן, שהביטחון יהיה על חשבון המדינה, ושקהילות לא יצטרכו לקושש כספים על אבטחה ולצמצם פעילויות בגלל העלויות הכבדות. בדרך הזאת, לא נראה המשך לחיים יהודיים בבלגיה״.
מיכאל פרייליך, חבר הפרלמנט הבלגי היהודי היחיד, מתאר את הבעיה כמערכתית: ״אולי לפוליטיקאים יש אפס סובלנות לאנטישמיות, אבל לפרקליטות יש הרבה סובלנות והכלה לפשעים אנטישמיים, ולכן זה ימשיך״.
פרייליך מצביע על תקדימים: ״היה אדם שזרק כוס יין על יהודי ברחוב והאשים אותו ברצח עם, היה אימאם שקרא לשרוף יהודים, היו מקרים רבים של תקיפות ואלימות מילולית, ורשויות החוק לא גרמו לעבריינים לשלם מחיר״.
לדבריו, הבעיה מתחילה במדיניות התביעה: ״נראה שהפרקליטות החליטה שאם אין תקיפה פיזית, המערכת לא מתעדפת טיפול. אם אדם ירגיש שהוא יכול לעשות כמעט כל מה שהוא רוצה ליהודי ברחוב, המצב ימשיך״.
״הפיגוע בליאז' לא מגיע כהפתעה, אני כבר זמן רב אומר שאנחנו מרגישים שמבשלים נגדנו פעולות שיפגעו בקהילה היהודית״, אומר ראלף פייס, סגן נשיא המרכז היהודי למידע ותיעוד בבלגיה (JID). פייס מסביר שהדרישה המרכזית של מנהיגי הקהילה היא הקמת גוף פדרלי ממלכתי שיוביל את המאבק באנטישמיות: ״מדברים על זה שנים אבל זה לא קורה. יש תפקידים כאלה בגרמניה, הולנד וצרפת, אבל כאן אין״.
לדבריו, ההשלכות כבר מורגשות: ״יש אנשים שלא רוצים לבוא לשבת לבית הכנסת כי הם חוששים ממתקפה נוספת. אנשים שולחים את הילדים שלהם למוסדות חינוך במדינות אחרות, ורבים מהם לא חוזרים. יש אנטישמיות מושרשת ויש אנטישמיות מאיסלאמיסטים ומהשמאל הקיצוני, וכשהכל מתחבר, יהודים מרגישים יותר ויותר מאוימים. בלגיה חייבת לעבור מדיבורים למעשים. כבר למדנו מההיסטוריה, מדינה שרואה את היהודים עוזבים ולא עושה דבר, זה סימן רע לבאות גם לתושבי המדינה עצמה״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו