"ואיך אתה מרגיש, פסיכולוגית?", שאל לפתע אחד העיתונאים את נשיא אוקראינה. "אני? אני בסדר", השיב וולודימיר זלנסקי המופתע, שעד לאותו רגע השיב על נושאים פוליטיים ומדיניים. "ואיך אני נראה לך?", שאל את העיתונאי. "אתה נראה עייף", השיב לו.
"אז אל תסתכל עלי", צחק זלנסקי והוסיף בנימה רצינית: "אבל תודה לך. כולנו באוקראינה עייפים, אבל חייבים לעשות את עבודתנו כדי להציל את המדינה ולהגן על אנשינו ועל זכויותינו. כולנו באותה הסירה. אנחנו עייפים, אך חזקים".
חילופי הדברים הקצרים, שקרו בשולי ועידת מינכן לביטחון לפני ימים אחדים, לימדו הרבה מעבר למצב רוחו של זלנסקי. ב־24 בפברואר, אוקראינה תציין את פתיחת השנה החמישית לפלישה הרוסית והנשיא ואזרחי המדינה יוכלו להסתכל לאחור על ארבע שנים של מלחמה ולהבין שלמרות הדם והאובדן, ההפצצות וקור האימים, שתי המטרות של רוסיה לשנה החולפת לא הושגו: צבא קייב לא קרס, וארה"ב לא הפסיקה את הסיוע לאוקראינה, אלא רק שינתה את הפורמט ממענקים למכירה.
למעשה, להערכת מייקל קופמן האמריקני, מהמומחים הגדולים בעולם בתחום, אוקראינה מסיימת את השנה הרביעית למלחמה במצב טוב יותר מזה שהייתה בו בפברואר 2025. "המצב היום רחוק מלהיות מייאש, אף שקייב נכנסה ל־2026 במצב מורכב", כתב לפני שבוע בסקירה נרחבת למגזין "Foreign Affairs".
המטרה: לשכנע את דונלד
ההישגים הללו - ככל שהם אולי נשמעים צנועים - הם כמעט דמיוניים, בוודאי אם בוחנים אותם מנקודה קריטית בתולדות המלחמה: פגישת טראמפ וזלנסקי בחדר הסגלגל ביום האחרון של פברואר אשתקד. הפגישה בין השניים התדרדרה במהירות לעימות מילולי בין זלנסקי למארחיו: סגן הנשיא ג'יי.די ואנס האשים את הנשיא האוקראיני בכפיות טובה כלפי טראמפ, והנשיא עצמו הטיח באורח האירופי "שאין לו קלפים". בתום אותו עימות שנקלט במצלמות, ארוחת הערב המשותפת בוטלה, ובאופן חסר תקדים - המשלחת האוקראינית גורשה מהבית הלבן בבושת פנים.
במקום קריסה של היחסים, נקודת השפל הזו סיפקה לזלנסקי הזדמנות לשיעור קריטי: איך להפעיל את טראמפ ובעיקר - איך לתמרן בנפתולי המבנה הפסיכולוגי שלו. הנוסחה התבררה כלא מורכבת במיוחד: להודות לטראמפ בכל הזדמנות (וגם ביניהן), לעולם לא להגיד לו "לא" בפנים, ותמיד להראות כי אוקראינה מוכנה לוויתורים כואבים. בה בעת, אין לוותר על עמוד שדרה, שכן טראמפ לא רק אוהב לשדר כוח, אלא גם מעריך אותו מצד בני שיחו, ויש להפגין עקשנות סביב סוגיות קריטיות.
הנוסחה הוכיחה את עצמה - ברמה הטקטית, זלנסקי למד לצלוח את ההפכפכות של טראמפ, שפעם משתלח בו ופעם משבח אותו; וברמה האסטרטגית, שכן היא אפשרה להתקדם במשא ומתן ולהגיע להסכמות בכל הנקודות האפשריות, אף שנותרו סוגיות בהן קייב לא מוכנה להתפשר - מעמדה של תחנת הכוח האטומית בזפוריז'יה, שאלת השליטה בדונבאס וערבויות ביטחוניות יצוקות מברזל.
"ארה"ב ואירופה חייבות לספק ערבויות שיגנו על אוקראינה מפני מתקפות עתידיות של רוסיה, אחרת ההסכם לא יחזיק מים", אמר זלנסקי לפני ימים אחדים בראיון למגזין "אטלנטיק". "נעדיף להילחם מאשר לחתום על הסכם בתנאים שלא ייטיבו עם ארצנו".
סופו של הפקיד הכל יכול
בתוך הבליל הפוליטי מול טראמפ, נוצרו גם סערות פנימיות שהפכו את השנה האחרונה לקשה ביותר פוליטית שחווה מאז תחילת המלחמה. ביולי האחרון הוא קידם חקיקה שהייתה אמורה לצמצם את העצמאות של שתי הסוכנויות למלחמה בשחיתות, NABU ו־SAP, ועורר מחאה נרחבת. לחץ ההמון עשו את שלו וגם מורת הרוח בקרב בעלי הברית האירופאים וזלנסקי התקפל - אבל הטעם המר נשמר.
בנובמבר האחרון הגיעה המכה הגדולה: NABU ו־SAP חשפו מערכת שלמה של שוחד והלבנת הון בתאגיד האנרגיה "אנרהואטום". התברר כי טימור מינדיץ', ידידו ובעבר שותפו העסקי של זלנסקי, דרש בין 10% ל־15% על כל חוזה מקבלני משנה שעבדו עם התאגיד, וזאת כדי "לשמור על מעמדם" כספקי שירות ו"למנוע עצירת תשלומים".
מינדיץ' ושותפיו גלגלו לידיהם 100 מיליון דולר בכספי שוחד, בין השאר מפרויקטים למיגון של מתקני אנרגיה, וכל זאת בשעה שרוסיה מפציצה אותם רגע לפני בוא החורף. מינדיץ' נמלט לישראל בעקבות התפוצצות הפרשה, אך דרמה יותר גדולה התרחשה כשראש מטה הנשיא אנדריי ירמאק - האיש שבמעגלים של זלנסקי דבר לא זז בלי אישורו - הודח מתפקידו.
מהמודיעין למטה הנשיאות
לפי פרשנים באוקראינה, ההדחה אפשרה לזלנסקי לערוך שינויים נועזים. להלן שתי דוגמאות כדי לסבר את האוזן: את ירמאק החליף בתפקיד קירילו בודנוב, ראש מנהלת המודיעין הצבאי (HUR). לבודנוב, שכעת מרכז את ניהול המו"מ מטעם קייב, יש מעמד מיוחד: אף שעד לאחרונה ממש הוא השתתף אישית במבצעים מיוחדים, לאורך המלחמה הוא שמר על ערוץ פתוח עם מוסקבה בעניין חילופי שבויים ושיפר והעמיק את הקשרים עם ה־CIA. הוא מאוד מוערך בלנגלי, ומקובל על הסיעות בממשל טראמפ.
"ברמה הבכירה ביותר, הוא בין האישים הבודדים באוקראינה שמסוגלים לחשוב כמה צעדים קדימה", העיד עליו לאחרונה שר החוץ לשעבר דמיטרו קולבה. "ירמאק היה יותר אופורטוניסט". לדבריו, המינוי גם לימד משהו על זלנסקי עצמו: "הוא עבר שינוי פנימי. אי אפשר לנהל את המדינה לפי אותו המודל במשך שש שנים", אמר השר לשעבר, שהודח ב־2022, כנראה בהשפעת ירמאק.
היעד: חדשנות ויעילות
שותפו למאמץ צריך להיות שר ההגנה החדש מיכאילו פדורוב, יזם בתחום הטמעת החדשנות בסקטור הביטחוני. פדורוב אמור לקדם רפורמות בפיקוד הצבאי, לייעל את הגיוס ובכך בין השאר גם את הרוטציה בחזית (בנאומו הראשון בפני הפרלמנט סיפר פדורוב כי כ־200 אלף חיילים - כשליש מכלל הכוח הלוחם - עזבו את יחידותיהם בלי רשות), ולשדרג עוד יותר את התעשייה הביטחונית האוקראינית, שבתוך ארבע שנים הפכה לענקית ושמספקת כמעט 50% מהנשק ומהחימושים הנדרשים בחזית - בדגש עצום על כטב"מים, המיוצרים במיליונים.
לפחות בשני דברים פדורוב הוכיח את עצמו: ראשית - בפסגת רמשטיין האחרונה, שבה נפגשות בעלות הברית של אוקראינה מרחבי העולם, הוסכם על סיוע צבאי בסך 38 מיליארד דולר. שנית - הוא מצא שפה משותפת עם המיליארדר אילון מאסק, וסגר איתו במהירות על ניתוק של מסופי "סטארלינק" שהוברחו לרוסיה לאורך המלחמה - מהלך שהביא לפגיעה מוחשית, גם אם זמנית, ביעילותו של הצבא הרוסי.
שנת הכרעה?
מכל מקום, המינויים של בודנוב ופדורוב מלמדים שזלנסקי רואה את 2026 כשנה פוטנציאלית לסיום המלחמה. אם משום שתהיה הבקעה דיפלומטית, ואם (מה שסביר יותר) משום שאוקראינה תצטרך להגביר את רמת הקטלניות של המאבק ברוסים. בעוד מוסקבה בונה על כך שתצליח להתיש את אוקראינה, בקייב בונים על הפיכת המלחמה עבור השכנה-אויבת לבלתי אפשרית מבחינת המחיר האנושי והכלכלי.
במובנים האלה, זלנסקי בפרט והאוקראינים בכלל נכנסים לשנת המלחמה החמישית עם אופטימיות זהירה. הכלכלה הרוסית עדיין חזקה, אך מגלה יותר ויותר סימני מצוקה: היא צמחה ב־0.6% בלבד, הכסף בקרן הרווחה הלאומית אוזל, הייצור מצטמק בקצב המהיר ביותר מאז מארס 2022, חברות ענק במשק מבקשות סיוע כדי להימנע מפשיטת רגל, והמע"מ הועלה כדי לפצות על אובדן ההכנסות ממכירת הנפט.
כ־40% מהתקציב מוקצים לביטחון, אך בחזית רוסיה מתקדמת בקצב צב. למרות היתרון הדמוגרפי, רוסיה מתקשה לגייס בקצב שמפצה על האבידות בחזית - קל וחומר ליצור רזרבות הכרחיות. על אלה צריך להוסיף את הירידה העקבית ברמת המגויסים ואת הפשע המאורגן בתוך שורות הצבא, שפוגעים ביעילותו הנמוכה ממילא.
מנגד, אוקראינה מרחיבה והולכת את היקף היעדים הרוסיים בשטחה, ולמעשה כבר נטרלה חלקית את העומק האסטרטגי של מוסקבה (כטב"מים פוגעים במטרות במרחק של 2,000 ק"מ); מוכיחה שוב ושוב יכולת להפתיע באמצעות מבצעים מיוחדים (ע"ע מבצע "קורי עכביש" להשמדת מפציצים אסטרטגיים); ובדרך גם הופכת למעורבת יותר ויותר בביטחון אירופה - למשל, ביותר ויותר יוזמות לייצור ביטחוני משותף.
וזלנסקי עצמו? הוא כנראה גם מתכונן לאפשרות של בחירות - דרישה רוסית, שמקובלת על האמריקנים. "איש לא נאחז בשלטון, אבל הבחירות מחייבות הפסקת אש וערבויות ביטחון", אמר ל"אטלנטיק". הוא גם מוכן לערוך משאל עם על עסקה הוגנת, אם תושג בתיווך טראמפ. "איני חושב שצריך להביא למשאל עסקה רעה. אנחנו נמשיך במאבק. אוקראינה לא תפסיד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו