רגע השיא של הברית בין הכורדים לעם היהודי: ״תמיד היו לצידנו״

באירופה מתרקמת בחודשים האחרונים ברית יוצאת דופן בין יהודים לכורדים. מאז הטבח של 7 באוקטובר החלו לצוץ יוזמות משותפות במספר מדינות – קונגרסים, הפגנות תמיכה ופעילויות תרבותיות. ״הכורדים היו שם בשבילנו אחרי 7 באוקטובר״, אומרת רבקה להאס קושנר, ממייסדות הברית היהודית-כורדית בשוויץ (KJA). ״אני לא צריכה להחביא את הזהות שלי בפניהם. הם אפילו מעודדים אותי לצעוק חזק יותר שאני יהודייה ותומכת בישראל״.

העובדה שיוזמות כאלה צצו במקביל במספר מדינות הובילה בספטמבר האחרון לעריכת הקונגרס היהודי-כורדי הראשון בברלין. הקונגרס משך תשומת לב מכורדים מכל רחבי העולם, כולל מסוריה ועיראק. ״בדקנו האם היה שיתוף פעולה משמעותי בין יהודים לכורדים באירופה ולא מצאנו דבר כזה בשנים האחרונות״, מספר אליו אדלר, מייסד ארגון WerteInitiative בגרמניה ומיוזמי הקונגרס.

"היו לנו שלושה מסרים: להראות לחברה הגרמנית ששני מיעוטים עם זהות חזקה נאמנים לגרמניה ולדמוקרטיה, להראות ליהודים שיש אנשים מהמזרח התיכון שעומדים לצידם, ולהראות לכורדים שיהודים רואים את הכאב שלהם ומעריכים את תמיכתם״.

הקונגרס עורר תגובות חריפות מצד מתנגדים. ״אויבנו קראו לזה הכנס הציוני השני בברלין״, מספר כהיט באסאר, המזכיר הכללי של קהילת הכורדים בגרמניה, ״אבל קיבלנו תגובות מצוינות מהקהילה הכורדית. יש לנו אמירה שהיהודים והכורדים אנחנו שותפי גורל – הזכות שלנו להגדרה עצמית נשללת, ויש לנו אויבים משותפים: איסלאם קיצוני, ימין ושמאל קיצוני, אויבי הדמוקרטיה״. בעקבות ההצלחה התקיים בלונדון כנס המשך עם נציגים מכל רחבי היבשת, במטרה לבנות רשת אירופית מתואמת. ״אם הקהילות שלנו יעבדו רק בשביל עצמן, תמיד נהיה חלשים״, מסביר באסאר. ״יש לנו את אותם אויבים – צריך לפעול ביחד״.

באסאר עצמו ביקר בישראל ב-2007 והחוויה העצימה את הקשר. ״מצאתי חברה פתוחה, דמוקרטית, סובלנית״, הוא נזכר. ״פגשתי המון כורדים יהודים – יש כ-200 עד 300 אלף בישראל. לראות אותם רוקדים, מדברים כורדית בחופשיות בלי להרגיש מאוימים, זה הרשים אותי. ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שכורדים יכולים להביע את עצמם בחופשיות ללא עינויים ומוות״. אדלר מוסיף: ״הכורדים תמיד היו שם עבור היהודים. הם מעולם לא אכזבו. היו קבוצות שתמיכתן באה והלכה, אבל הכורדים תמיד היו שם״.

אבל למרות שממשלת ישראל הצהירה על הכורדים כי ״אנחנו בעלי ברית טבעיים״, כורדים רבים התאכזבו מהיעדר עזרה ישירה בזמן הטבח בכורדים בצפון-מזרח סוריה. ״בגלל אהבתם לישראל, הם נפגעו מהממשלה הנוכחית״, אומרת להאס קושנר. ״הם שואלים מדוע ישראל לא עושה דבר למענם ולא עומדת לצידם״.

גם באסאר מאוכזב, אם כי הוא מפנה את הביקורת לעולם כולו ולא לישראל. ״אחינו ואחיותינו נשחטים ודעת הקהל העולמית לא מתעניינת״, הוא אומר. ״כשמדובר בישראל כולם יוצאים לרחובות ומדברים על זה בפרלמנט ובתקשורת, אבל כשמדובר בכורדים – התעלמות מוחלטת״. עם זאת הוא מדגיש את האינטרס הישראלי: ״חיים כורדיים בסוריה זו תעודת ביטוח לקיום ישראל. בערים הכורדיות בצפון סוריה השנאה לישראל לא קיימת. לנטוש את הדמוקרטים היחידים בסוריה לידי האיסלאמיסטים יגרום להפסד של המערב כולו״.

מעבר לפוליטיקה, הברית מציעה גם תחושת שייכות. ״כיהודי, כשאני עובר למקום חדש ורואה שם משפחה יהודי על תיבת הדואר, זה נותן לי תחושת ביטחון – שיהודים יכולים לחיות כאן״, אומר אדלר. ״מסתבר שגם הכורדים חווים את אותו הדבר – שאם כורדי גר בבניין, יש בן ברית שיכול להבין אותך. אני מתפלל שאם יהודים יראו דגל כורדי על בניין, או שכורדים יראו דגל ישראל, הם ירגישו אחווה. אני מקווה שישראל לא תשכח אותם. אנחנו מקדמים מה שאפשר כדי להקים את הברית הזאת בצורה ממוסדת ומאורגנת״.

בשוויץ הברית כבר מתבטאת בשטח – חגיגות נוורוז (השנה החדשה הכורדית) משותפות, הפגנות משותפות ופעילויות תרבותיות. התוכניות כוללות קונגרס בישראל בסוף 2026.

״מבחינתי, לא רק 300 אלף היהודים הכורדים בישראל הם 300 אלף סיבות להילחם למען ישראל״, מסכם באסאר, ״אלא גם הצורך להילחם על קיומה של המולדת היהודית והחברה הליברלית היחידה במזרח התיכון״.