״פוטין לא אנטישמי, אבל העתיד של יהדות רוסיה הוא עוני, בדידות והצטמקות״

הרב פנחס גולדשמידט הגיע למוסקבה ב-1989, עוד בימי גורבצ'וב, והקדיש יותר משלושה עשורים לבניית החיים היהודיים ברוסיה. ב-2022 הוא סירב לדרישת הקרמלין לתמוך בפומבי במלחמה באוקראינה - ושילם על כך ביוקר. הוא נאלץ לעזוב את המדינה מחשש לחייו, ולאחר מכן הוכרז כ״סוכן זר״. עכשיו, 35 שנה אחרי התפרקות ברית המועצות, הוא מפרסם את ספרו ״זיכרונות ממוסקבה״ - ומצייר תמונה קודרת לגבי עתיד היהודים שנשארו שם.

״רוסיה נמצאת היום בשלבי בידוד״, אומר גולדשמידט. ״פוטין חשב שינצח באוקראינה תוך שלושה ימים, ובחודש הבא נציין ארבע שנים למלחמה - יותר מהמלחמה בין רוסיה לגרמניה הנאצית. הוא בידד את עצמו מהמערב״. הבידוד הזה, לדבריו, משפיע ישירות על היהודים. ״בברית המועצות היהודים היו מבודדים, אסור היה להם להיות בקשר עם קרובים בארץ או במערב. עכשיו זה חוזר. כשכל דבר מחוץ לרוסיה נתפס כפסול, השיח כלפי יהודים הפך לכזה שמטיל ספק בנאמנותם למדינה. יש יותר אנטישמיות, יותר קשה להיות יהודי באופן רשמי״.

העצה שלו ליהודי רוסיה ברורה: ״מי שיכול - עדיף שיבנה את עתידו במקום אחר״. לדבריו, כ-100 אלף יהודים כבר עזבו את רוסיה מאז תחילת המלחמה, ורובם לא יחזרו. ״העתיד שאני רואה ליהדות רוסיה הוא עתיד של עוני, בדידות והצטמקות. קהילה עם הרבה פחות כוח וכסף. כבר עכשיו יהודים תורמים פחות לבתי כנסת ומרכזים קהילתיים - הם מבינים שאין להם עתיד שם״.

לגולדשמידט היכרות ארוכה עם פוטין, והוא מדגיש: ״פוטין עצמו לא אנטישמי, אבל יש אנשים סביבו שכן - ואיום האנטישמיות תחת משטרו רק הולך וגדל. הפחד הוא שכאשר השלטון ברוסיה תחת איום, הוא משתמש באנטישמיות כדי להגן על עצמו. ראינו את זה בעבר - בסוף תקופת הצארים השלטון אמר ׳אל תתרגזו על הצאר, תכעסו על היהודים׳, וזה הוביל לפוגרומים. זה קרה גם בסוף תקופת סטלין״.

בספרו מתאר גולדשמידט תקופת פריחה שהגיעה לשיא, ואז הגיעה הנפילה. ״בשנים הראשונות אחרי פירוק ברית המועצות, כמעט כל המנהיגים היהודיים עזבו. היו יהודים במדינה אבל לא הייתה קהילה - סטלין החריב אותה. היו שני בתי כנסת במוסקבה ואף אחד לא ידע מה זו קהילה. היה גם שוני עצום בין היהודים: חלקם עדיין החביאו את יהדותם, בעוד אחרים שאתמול נסעו ברכבת התחתית בצניעות - הפכו למחרת לאוליגרכים עם שומרי ראש וטיסות פרטיות״.

ב-1996 הוקם הקונגרס היהודי ברוסיה, שאיחד את האליטה היהודית שנותרה והקים בתי ספר, ישיבות ומוסדות קהילתיים.

״עם עליית פוטין לשלטון ב-2000, המצב השתנה בהדרגה״, מספר גולדשמידט. ״הוא קבע שאנשי העסקים הגדולים לא יתערבו בפוליטיקה, וככל שעבר הזמן ראינו שרוסיה הופכת לדיקטטורה. ההתערבות בחיים היהודיים הפכה לשגרה - הממשל קבע מי יכול להיות רב ראשי ומי לא, וגירש עשרות רבנים מהמדינה. מה שמגיע עם פוטין זה החזרת הכוח ליורשי הקג״ב, ושנאת הזר והמערב שהיא חלק אינטגרלי מהאנשים שצומחים בגוף הזה״.

השימוש הפוליטי בקהילה היהודית, לדברי גולדשמידט, הפך בעייתי במיוחד במלחמה באוקראינה. ״הממשלה משתמשת בקהילה היהודית לצרכים פוליטיים. בשנים האחרונות קידמו ברוסיה את התיאוריה שהניאו-נאציזם חזר לאוקראינה ולמדינות הבלטיות, כך שהמלחמה בנרטיב הרוסי היא כאילו המשך המלחמה נגד גרמניה הנאצית. לצערי, ראשי הקהילה היהודית ברוסיה תומכים בסאגה הזאת - זה שימוש בקהילה לצרכי תעמולה״.

גולדשמידט, שמכהן מאז 2011 כנשיא ועידת רבני אירופה - ארגון המאגד יותר מ-700 רבנים - עבר לגור בישראל בשנים האחרונות, אבל נשאר בקשר צמוד עם הקהילות ביבשת. ״התמונה באירופה מורכבת״, הוא אומר. ״מקרי רצח נגד יהודים, כמו מסע הרצח בבית הכנסת במנצ׳סטר ביום כיפור האחרון, עדיין נדירים - כי ממשלות עושות הרבה כדי להגן והקהילות משקיעות סכומים אדירים באבטחה. אבל האנטישמיות הפכה מקובלת באופן מדאיג, חלק מהשיח הלגיטימי ביותר מדי מקומות״.

אחד הנושאים שמדאיגים את גולדשמידט במיוחד הוא הפער הגדל בין אירופה לארה״ב - וישראל שנותרת באמצע. ״יש היום התנגשות בין אירופה לארה״ב בשישה מוקדים: סדר עולמי, תמיכה בימין הקיצוני, הגבלת הרשתות החברתיות, נאט״ו, אוקראינה וגרינלנד. בכולם ישראל בצד האמריקני, והריחוק הזה לא טוב ליהודים״.

הוא נותן דוגמאות: ״נשיא פולין פעם היה מקיים הדלקת נרות חנוכה בלשכתו - עכשיו הוא לא עושה את זה. לטביה שוב מנסה לשקם את שמו של הרברטס צוקורס, ׳הקצב מריגה׳, שרצח עשרות אלפי יהודים בשואה וחוסל בידי המוסד. בעבר, עם ההשפעה האמריקנית, זה לא היה קורה. עשרות שנים יהודים ידעו שאפשר לסמוך על ארה״ב, אבל ההתבדלות שלה מהעולם מפחיתה את יכולת ההשפעה שלה - וזה פוגע ביהודים ובישראל״.

תהליך נוסף שמשפיע על יהודי אירופה קשור לעליית הימין הקיצוני. בעוד השמאל הקיצוני מוגדר כאויב ישראל, בימין הקיצוני יש לא מעט תומכי ישראל - ועם חלקם ישראל מנהלת שיח פוליטי דרך המשרד לענייני תפוצות. ״הקהילות היהודיות לא רוצות להיות מזוהות במחלוקות הפוליטיות האלה״, מסביר גולדשמידט. ״הקהילות האלה חשובות לימין הקיצוני ככתב הכשר - כי אם היהודים נמצאים איתם בקשר, אי אפשר להאשים אותם באנטישמיות. אבל מרגע שהקהילה היהודית מכשירה את המפלגות האלה, היא מקימה על עצמה את הימין המתון - וזה עוד לפני השמאל המתון״.

הבעיה, לדברי גולדשמידט, מחריפה בגלל שינוי בנוף הפוליטי. ״פעם השמאל המתון, הסוציאל-דמוקרטים, תמכו בישראל - אבל היום חלק גדול מהמפלגות האלה עברו לצד האנטי-ישראלי. השמאל בישראל נעלם עם היעלמות החלום להשגת שלום, והיחידים שהמשיכו את היחסים עם השמאל האירופי הם הפלסטינים, מדינות ערב ואיראן. בהדרגה הם אימצו את הדעות של אלה שהמשיכו את הדיאלוג איתם - וכאן ישראל נעדרת״.

השבוע תיפתח בירושלים ועידת רבני אירופה ה-33, בהשתתפות כ-300 רבנים. הוועידה הייתה אמורה להתקיים בשנה שעברה בבאקו, אזרבייג׳ן, אך התרעות ביטחוניות סיכלו אותה ימים ספורים לפני הפתיחה. ״אנחנו רוצים לחזק את הקשר בין ישראלים לתפוצות״, אומר גולדשמידט.

״אנחנו גם מתכנסים לדון באתגרים שעומדים בפני יהודי אירופה. בהרבה מדינות יש התקפה על מנהגים יהודיים - איסורי ברית מילה ושחיטה שהתחילו כתגובה להגירה המוסלמית, אבל מאתגרים גם את החיים היהודיים ביבשת״.