סולנית הפופ-מטאל שהפכה למובילת מאבק באנטישמיות בסקנדינביה

במשך עשור הייתה לואיז קאן (46) סולנית של להקת סינת'-פופ ישראלית מצליחה שהופיעה על בימות בפסטיבלים המרכזיים באירופה. התסרוקות הפרועות, המוזיקה הקצבית והתלבושות הססגוניות של הלהקה בלטו באותה התקופה, ואפילו הקדימו את זמנן.

כעת, כעשרים שנה לאחר הקמת הלהקה וכעשור לאחר שהתפרקה, לואיז ממשיכה להופיע על בימות, רק שהפעם על הבימות בכל רחבי סקנדינביה נערכים דיבייטים עם אנשי ציבור ומשפיענים על זכותה של ישראל להתקיים, על מאבק באנטישמיות, ועל שיתוף מידע שמסייע להסביר את פעילותה של ישראל סביב הקונפליקט בעזה בצורה ישירה ומעמיקה.

לדיבייטים האלה מגיעים גם אנשים שעוינים את ישראל אבל מעוניינים בשיח עם ישראלים ולא מחרימים את מדינת היהודים, ואלו מועלים לאחר מכן לאינטרנט וצוברים מאות אלפי צפיות.

לצד הדיבייטים, קאן מפעילה מגוון יוזמות מקוריות ופופולריות המעודדות שיחה המבוססת על עובדות ומסייעת להגיע לקהל רחב ומשכיל שמאס במידע החד צדדי שהוא מקבל בתקשורת, ואשר מעוניין להבין לעומק את מה שקורה בין ישראל לפלשתינים. "כנערה יהודייה בנורבגיה חוויתי לא מעט אנטישמיות ובגללה בין היתר עליתי לארץ. אני מכירה את החברה הנורבגית והנורדית בכלל, ולמרות שיש לא מעט עוינות מצד ממשלת נורבגיה, ומצד מדינות אחרות בצפון אירופה, אני רואה שיש רצון לדיאלוג, שיש אנשים שרוצים להקשיב, וזה בדיוק מה שאני עושה – מנגישה את המידע עבורם בצורות מקוריות.

"הפרויקטים של שותפי לדרך ושלי מצליחים ומגיעים לקהלים שמבינים שהאמת מורכבת יותר, שמבינים שכדי להילחם באנטישמיות צריך גם להראות את הצד הישראלי. אני יזמית בנשמה. כמו שהלהקה הייתה פרויקט יזמות שהקמתי עם חברותיי, כך נדרשת יזמות גם במאבק באנטישמיות ובלגיטימציה של מדינת ישראל להתקיים כמדינת העם היהודי".

אתאיסתית בבית כנסת

לואיז קאן גדלה בקהילה היהודית הצפונית ביותר בעולם להורים אתאיסטים שתמיד לקחו אותה לבית הכנסת שנבנה לפני כמאה שנה על ידי סבא וסבתא רבא שלה, ניצולי שואה ששרדו את התופת והקימו את קהילת טרונדהיים מחדש, לאחר שאיבדה חצי מחבריה במהלך השואה - 150 מתוך 300 יהודים סך הכל.

מאוחר יותר, כילדה, משפחתה עזבה את עיר הולדתה ועברה לאוסלו כדי לגור שמקום שבו ישנה קהילה יהודית גדולה יותר. באוסלו חוותה לואיז אנטישמיות מגיל צעיר, במיוחד במוסדות החינוך. "קיבלתי בקבוק בראש מחבורת צעירים אלימה בגלל יהדותי, הייתי היהודייה היחידה בבית הספר", היא מספרת. "הייתה תקופה של חבורת ניאו נאצים צעירה שהשתלטו על השכונה ובית הספר. הם באו אליי פעם עם מצית ואמרו שיסיימו את העבודה של היטלר. בסוף, החבורה הזאת הרגה ילד ורק אז המשטרה תפסה את הקבוצה והעמידה אותה לדין".

בהמשך גם תלמידים מוסלמים שהגיעו לבית הספר הביאו עמם אנטישמיות. "הרגשתי תמיד קצת זרה. לא מאה אחוז נורבגית, לא מאה אחוז בבית". הביקורים שלה בישראל כמתבגרת שכנעו אותה לבצע עליה לישראל לבדה בגיל 18, "בארץ הייתה לי תחושה שאני חלק מהעם, הרגשתי בבית".

ימי הטרי פויזן

בישראל למדה לואיז בבצלאל, שם הקימה יחד עם חברות את להקת 'טרי פויזן'. "אהבתי לשיר, ניגנתי, והקמתי כמה להקות. ואז הקמנו את טרי פויזן בשנת 2004 וזה תפס חזק. ב-2006 כבר התחילו להזמין אותנו לחו"ל להופיע בפסטיבלים מאוד נחשבים באירופה לצד אמנים בינלאומיים ענקיים, כמו ביורק, פרינס, Depeche Mode והרבה אחרים. הופענו בכל רחבי העולם, הוזמנו להרבה אירועי אופנה בגלל התלבושות הצבעוניות שלנו. פתחנו חשבון MySpace ב-2004-2005 והגיענו ל-300,000 עוקבים תוך חודשים ספורים - מספר מרשים לאותה התקופה. במקביל קיבלנו שערים או פרויקטי אופנה במגזינים יוקרתיים כמו Libération, Marie Claire ו-Vogue".

ההצלחה הגדולה עוררה הרבה שאלות, וכבר אז הבינה קאן כי האנטישמיות מופיעה בכל מקום שהיא תופיע, והאנטגוניזם כלפי ישראל בלט, "היו שואלים אותנו אם אנחנו פציפיסטים ועוד כל מיני שאלות ששואלים רק אותנו - היה אנטגוניזם נגד ישראל ורצון שלא להבין אותנו כבר אז. בשנים האחרונות, בדגש על מאז שבעה באוקטובר, זה פשוט התעצם".

לאחר עשר שנים של הופעות בכל רחבי העולם הלהקה דעכה והיא מצאה במקביל את בעלה הישראלי ואב שני ילדיה. לואיז החלה לעבוד בתחום ההייטק והתפתחה, עד שהשתתפות בתכנית של קרן שוסטרמן הנחשבת לאחת הפילנתרופיות הגדולות של העם היהודי שינתה את מסלול חייה.

היא השתתפה בתכנית שדנה בזהות יהודית וקשר בין ישראל ליהדות התפוצות ובמהלכה הבינה שהקרן מממנת יוזמות מקוריות למלחמה באנטישמיות ביהדות התפוצות. מרגע זה, היזמות של קאן נכנסה שוב לפעולה, "ראיתי שכל החברים בקהילה היהודית בנורבגיה - 99 אחוזים - נעלמו", היא מתארת. "הם לא באים לבית הכנסת, הילדים לא מגיעים למסגרות יהודיות, ממש התבוללו".

מדובר בקהילה קטנה של כ-2,000 יהודים, ורבים מהדור שלה התחתנו עם לא יהודים. "יש קהילה אורתודוכסית באוסלו וצריך להיות יהודי לפי ההלכה כדי להיות שם והרבה מהדור שלי התחתנו עם לא יהודים והם חצי יהודים וכך נמנע מהם להגיע למקום שבו יש שיח פתוח על ישראל והעולם היהודי, אז החלטתי לפעול". ב 2016 היא הקימה סמינר ראשון בנורבגיה שאליו היא הזמינה מובילי דעת קהל ועיתונאים, "זה היה אירוע חברתי עם אינטלקטואלים שעסק בדברים עכשוויים: ישראל, תקשורת, יזמות, חדשנות. האירוע היה מוצלח מאוד, וקרן שוסטרמן שתמכה בה החליטה להמשיך לתמול בכיוון הזה". 

בהמשך יצרה קאן סדרת אירועים לבניית רשת וחיבור בין יהודים, כולל סיורי דייג ושייט, אירועים פומביים, סמינרים ועוד המיועדים לכל מי שהתעניין בהבנת התרבות היהודית וישראל בצורה נקיה, "הקמנו קהילה תרבותית של יהודים וחברים של ישראל שאליה יכול להתקבל כל מי שמרגיש קרבה לישראל או לעם היהודי אבל לא יכול למצוא את עצמו בקהילה אורתודוכסית או רפורמית, וגילינו שיש המון אנשים בנורבגיה ובכלל בסקנדינביה, יהודים ולא יהודים, אנשים משכילים שנמאס להם לראות זווית אחת של הסכסוך וכאלה שפשוט רוצים לדעת עוד על ישראל והעם היהודי".

בהדרגה הפעילות התרחבה גם לשבדיה ולדנמרק, אך לב הפעילות עדיין הייתה בנורבגיה. רוב יהודי נורבגיה אמנם ציונים, אך חלק גדול מהם מבקר את ממשלת ישראל ואת ראש הממשלה. מדובר כמובן על ביקורת לגיטימית, אך לדברי קאן, התקשורת בנורבגיה מחפשת לתת ביטוי ליהודים המתנגדים לישראל, "הם לא קולטים שהשנאה לישראל ולציונים זו האנטישמיות החדשה. רבים מאלה שמבקרים את ממשלת ישראל אוהבים את המדינה אבל הביקורת עליה סייעה להם מול הזרם הכללי בתקשורת הנורבגית שהוא נגד ישראל. אפילו המוסדות שאמורים להילחם באנטישמיות בנורבגיה מייצרים בסוף אנטישמיות, כולל למשל המרכז נגד גזענות בנורבגיה שפשוט מסית נגד ישראל באופן אובססיבי, והמרכז לחקר השואה שאחד ממנהליו אמר שנה שעברה שישראל מבצעת 'רצח עם'. המדינה מעוניינת להפנות תקציבים למלחמה באנטישמיות אבל הם לא מבינים לפעמים עד כמה הארגונים שהם מממנים מפזרים אנטישמיות".  

שם הפרויקט שאותו הובילה קאן הוא Kos and Kaos ובשנים האחרונות, מאז 2021, הצטרפה לעזרתה של קאן, אסתר נפסטאד, ויחד השתיים החלו להגביר את פעילותן באמצעות ארגון שיזמו בשם Compass North, יוזמה צפון נורדית הפעילה בנורבגיה, שבדיה, דנמרק ופינלנד ואשר פותחה כדי לחזק את הידע, הדיאלוג ושיתוף הפעולה במאבק באנטישמיות ובקיטוב. באוגוסט 2023 הן ערכו דיבייט ערב שהפך לפעילות הדגל של הארגון. "הדיבייט היה למה ישראל כל כך מושמצת ולנרטיב הישראלי יש אפס מקום בתקשורת כבר 20 שנה. לכן לא הפתיע שדעת הקהל פנתה נגד ישראל מהר מאוד לאחר שבעה באוקטובר. פשוט לא שמעו את הצד הישראלי".

הפורמט של הדיבייטים הוא ייחודי. "אנחנו מביאים את האנשים שהכי נגד ישראל לעימות", היא מספרת. "חשוב להכניס את האנשים לדיבייט אמיתי. שישבו ויהיה מישהו שיודע לנהל את השיחה ולתת זמן לכולם ועד עכשיו אף אחד שהזמנו לא סירב להגיע.

"בדיבייטים השתתפו נציגי אמנסטי אינטרנשיונל, יהודים שנלחמים לזכויות אדם, ואישים חזקים משני הצדדים של הדיון. אנחנו מביאים אנשים חזקים משני הצדדים, והאנשים שטוענים שישראל אשמה בהכל יוצאים אחרת מהדיבייט", היא אומרת. "מעבר לזה, אנחנו מראים ששיח כזה הוא אפשרי. אנחנו מביאים לדיונים ישראלים וזה מאוד חשוב כי יש הרי אנשים שלא רוצים לראות ישראלים כי אנחנו ה'נאצים' החדשים, ואז אני מביאה אותם לכאן ומדברים עם הישראלים ורואים שהשד לא נורא.

"כמובן שהתקשורת מסקרת את הדיבייטים שלנו וכך הקול הישראלי נשמע סוף סוף גם במקומות שלא השמיעו אותו בעבר, באמצעי התקשורת המרכזיים בנורבגיה. הדיבייטים שלנו מגיעים למיליוני צפיות".

בדיבייטים השתתפו גם פוליטיקאים בכירים, בכירים במערכת המשפט והחוק במדינה, אנשי רוח ועוד, "לאנשים נמאס מהשיח החד צדדי נגד ישראל ואצלנו הם מקבלים שיח רב גווני. אנחנו מבצעים פעולות רבות מול משפיענים ומנגישים מידע מורכב לכל מי שמעניין אותו לשמוע מה באמת קורה במזרח התיכון. לאחרונה ערכנו הכשרה מיוחדת על תופעת האנטישמיות ל-70 אנשי תאגידים ותקשורת והסברנו שאם הם מדברים על המזרח התיכון, שלא יבטלו ויתעלמו מהצד הישראלי", היא מתארת.

הם גם יצרו פרויקט חינוכי "מי הם היהודים" - העוסק בעם ובדת, באתניות ובתרבות, אבל גם בהיסטוריה של האנטישמיות המשתנה, "ארגונים למאבק באנטישמיות נחטפו על ידי פרו פלשתינים שאמורים להילחם באנטישמיות, אך פועלים הפוך. הארגון שלנו לוקח את כל הדברים שעשינו בעבודה נגד אנטישמיות - דיבייטים, מאמרים לעיתונות הנורבגית. אנחנו אומרים לממשלה הנורבגית, במקום לתת את הכסף לארגונים שלא נלחמים באנטישמיות, שתעביר אלינו תקציבים ונקים מרכז שבאמת יהפוך את נורבגיה ומדינות האזור למקום בטוח יותר ליהודים". בשנתיים האחרונות הארגון החל לקבל מימון ממשלת נורבגיה, מה שמסייע להתפתחות שלו, "עכשיו יש לנו חברות בארגון ואנחנו בצמיחה מטורפת. אנחנו כאן כדי לשנות מציאות".