האיש שבלם את הסחף הדיפלומטי: ״סיכלנו סנקציות קשות - אבל הצהרות מתוך ישראל פגעו בנו״

חיים רגב, שגריר ישראל היוצא באיחוד האירופי ובנאט"ו, סיים בקיץ האחרון כהונה בת ארבע שנים שהחלה בתקווה והסתיימה בקרב בלימה דיפלומטי אינטנסיבי. ״אפשר לחלק את יחסי ישראל-האיחוד בזמן כהונתי לשלוש תקופות״, הוא אומר בראיון ל״ישראל היום״. ״לפני שבעה באוקטובר, משבעה באוקטובר ועד תחילת השנה, ומאז סיום הפסקת האש - בדגש על קמפיין ההרעבה הכוזב של חמאס, שלצערנו יצר סחף שלילי כלפינו״.

ערב השבעה באוקטובר, יחסי ישראל והאיחוד היו בסימן עלייה. ישראל היא אחת המדינות עם שיתוף הפעולה הגדול ביותר מבין כל המדינות שאינן חברות באיחוד - שיתוף פעולה שנפרש על תחומי ביטחון, טכנולוגיה, מדע, תחבורה וחקלאות. כ-30% מהייצוא הישראלי מגיע לאירופה, וכרבע מהמחקר והפיתוח בישראל נובע מהקשר עם האיחוד. ״ההשפעה של האיחוד על חיי היום-יום של כל אזרח ישראלי גדולה מאוד״, מסביר רגב. ״יש לנו הסכם מכסים, פטור כניסה לכל מדינות האיחוד, הסכם שמיים פתוחים שמאפשר טיסות זולות. אם האיחוד יחליט על העלאת מכסים - זה ישפיע בבת אחת על נתח קריטי מהסחר הישראלי״.

מיד לאחר הטבח, האיחוד הפגין סולידריות מלאה עם ישראל. נשיאת הנציבות אורסולה פון דר ליין ונשיאת הפרלמנט האירופי רוברטה מצולה היו המנהיגות הראשונות שהגיעו לביקור תמיכה בישראל - כשהאזור היה עדיין שטח לחימה. ״הצעדים האלה העניקו לנו מרחב נשימה ולגיטימציה לשלבים שאחרי״, אומר רגב. ״אני זוכר שכבר בשיחות הראשונות אמרתי לאירופאים שאני מודה להם שהם לצידנו בשעות הקשות, אך אני מקווה שיעמדו לצידנו לא רק כשאנחנו הקורבנות, אלא גם כשנגיב בעוצמה נגד ארגון הטרור - כי שם נצטרך אותם לא פחות״.

בכל הנוגע לחטופים, רגב מציין תמיכה יוצאת דופן. ״ראינו תמיכה גדולה מאוד וחוצת מפלגות מהאיחוד האירופי״, הוא אומר. ״אין בכיר אחד באיחוד שלא פגש במשפחות החטופים. מאז המלחמה נחתו באיחוד מעל מאה משלחות של משפחות, ואחר כך גם חטופים ששבו הביתה״.

אז מי בעצם בעד ישראל ומי נגד? ״אחד הדברים הראשונים שעשיתי עם הגעתי לבריסל היה לדרג את 27 מדינות האיחוד לפי צבעי רמזור״, מספר רגב. ״בירוק הבוהק יש 5-6 מדינות שבעדנו - הונגריה, צ'כיה, גרמניה, יוון, קרואטיה, רומניה. בצד האדום יש 4-5 מדינות שכמעט תמיד נגדנו - סלובניה, ספרד, אירלנד, בלגיה ומלטה״. לדבריו, התמונה הייתה מאוזנת עד אמצע 2025, אך אז חל שינוי משמעותי: ״צרפת זזה לציר שמתנגד לישראל, ולצערנו גם הולנד עברה לצד הביקורתי - וברגע שהיא זזה, עוד כמה מדינות זזו איתה״.

רגב מסביר את הפער בין הימין לשמאל באירופה: ״העמדות הבסיסיות של הימין באירופה קרובות יותר לישראל. הימין מודאג מגלי ההגירה מהמזרח התיכון וחושש מהשינוי בצביונה של אירופה. יש אצלם הבנה לאתגרים שישראל חווה, ואמונה שיש לנו ערכים משותפים. מהצד השני, היכן שיש שלטון שמאל נראה מדיניות ביקורתית יותר. בסוף, מה שמניע מנהיגים בקביעת מדיניות זה מה יגיד הציבור במדינה שלהם״.

"הפכנו למטרה קלה"

מה גרם לשינוי? רגב לא מתלבט: ״ברוב המקרים, כשיש שינוי דרמטי במדיניות החוץ של מדינה, אפשר למצוא את הקשר ללחצים פוליטיים פנימיים. בגלל העיסוק האובססיבי בישראל הפכנו למטרה קלה לקושש תמיכה ציבורית. אם אתה פוליטיקאי בבעיה, אתה יכול לנקוט בקו אנטי-ישראלי ולקבל תמיכה מציבור המפגינים וחיבוק מכלי התקשורת״. הוא מציין את חוסר הפרופורציה: ״מאז אפריל 2023 מתו בסודן מעל 150 אלף אנשים, מיליוני פליטים סובלים מרעב - ולא ראית הפגנה אחת. איפה נעלמו ההפגנות למען אוקראינה? וכשזה מגיע לישראל, כל יום יש הפגנה״.

במקביל, מספר מדינות דחפו להטיל סנקציות על השרים בן גביר וסמוטריץ׳ ועל ישראלים אחרים. רגב נלחם נגד זה בכל כוחו. ״ברגע שפותחים פתח לסנקציות על שרים ישראלים, זה יידרדר במהרה לסנקציות על ח״כים, נבחרי ציבור, גורמים צבאיים״, הוא מזהיר.

״אנחנו מדינה דמוקרטית ושרים אומרים מה שהם חושבים. שישפטו את ישראל לפי מה שהיא עושה, לא לפי הצהרות. גם במדינות אחרות פוליטיקאים אומרים דברים, אבל המדיניות נקבעת בממשלה ובקבינט. אם מתחילים לשים סנקציות כי לא אוהבים מה ששר אמר - היכן עובר הגבול?״.

רגב היה מודאג מאוד מאיום הסנקציות ומהיכולת שלהן לפגוע בכלכלה ובלגיטימציה של ישראל. מי שעמד לצד ישראל ומנע את הסנקציות הדרקוניות היו גרמניה ואיטליה, יחד עם הונגריה, צ׳כיה ומדינות נוספות.

״בלעדיהן, ישראל הייתה נכנסת לאפקט דומינו שהיה פוגע בנו קשה״, הוא מסביר. ״המלחמה שלי כדיפלומט הייתה שלא ייווצר תקדים ושקו ההגנה שלנו לא ייפרץ. הדרך להשפיע על ישראל היא לא דרך איומים אלא דרך שיח. האיומים מעולם לא השפיעו עלינו - ישראל לא תשנה את המדיניות שלה בגלל הנפת מקלות מצד האיחוד״.

האמירות מהבית

למרבה האירוניה, חלק מהקשיים שעמדו בפני רגב הן הצהרות קיצוניות שנשמעו מתוך ישראל, הודהדו באירופה ופגעו במאמץ למנוע נזקים דיפלומטיים כבירים. ״בגלל העיסוק האובססיבי בישראל, כל הצהרה יכולה להיות מנוצלת נגדנו״, הוא אומר.

״אני גאה בזה שישראל היא דמוקרטיה ואנשים אומרים מה שרוצים. אבל כשמגיעות הצהרות מתוככי ישראל - לא משנה מאיזה צד - שאומרות שישראל מבצעת פעולות בעייתיות, אז לא משנה מה אני אומר. הם לוקחים את זה כאסמכתא. המתנגדים שלנו אובססיביים לכל בדל מידע שיכול להוכיח את הטענות שלהם לרצח עם והתעללות בפלשתינים - טענות שאנחנו יודעים שרחוקות מאוד מהמציאות. ההשפעה של הצהרות כאלה יכולה להיות ארוכת טווח, ומי שעלול לשלם את המחיר אלה אזרחי ישראל״.

רגב (58), במקור מקרית מלאכי, הצטרף לשירות החוץ לפני כ-31 שנה לאחר שירות קבע כקצין ביחידה קרבית, ושירת במגוון תפקידים בכירים בארצות הברית ובעולם הערבי. מקורביו מגדירים אותו כ״איש של אנשים״ שיצר קשרים אישיים עם הבכירים ביותר באיחוד - ובזכות היכולת שלו לבנות אמון הצליח למנוע החלטות רבות נגד ישראל. ברמה האישית, התקופה הקשה ביותר עבורו הייתה מיד לאחר 7 באוקטובר: שלושת ילדיו נשארו בארץ בעוד אשתו שרון נשארה איתו בבריסל כדי לתמוך בו.

את רגב החליף בחודשים האחרונים דיפלומט מנוסה אחר, אבי ניר פלדקליין, עדות נוספת לחשיבות שישראל מעניקה לאיוש התפקיד. ״בסוף אנחנו כדיפלומטים נמצאים בחזית מול כל ההפגנות והלחצים, ולא מפסיקים לרגע לייצג בגאווה וללא מורא את מדינת ישראל״, הוא אומר. ״בהובלת שר החוץ גדעון סער, כל משרד החוץ התייצב למאבק הדיפלומטי למען המדינה, כאשר אנשים בשגרירויות ובמטה בירושלים עושים עבודה קשה ימים כלילות. הצלחנו יחד לייצר מעטפת מדינית בבריסל ובבירות אחרות לאורך זמן, וסיכלנו צעדים קשים מאוד נגד ישראל״.

ומה לגבי העתיד? ״אני חושב שאירופה לא איבדה את האמון בישראל, אבל ייקח לנו זמן לשקם את התדמית״, אומר רגב. ״כשהאיחוד מחפש שותפות, הוא רוצה יציבות ואיתנות כלכלית. אנחנו המדינה היחידה מתוך 22 המדינות השכנות לאיחוד שעונה על כל התנאים האלה״. והאם האיחוד ימשיך להיות שותף חשוב? ״חד משמעית, בין אם נרצה ובין אם לא. האיחוד לא מעוניין לשבור את הכלים מול ישראל - כי היא חשובה לו, ויש להם רצון אמיתי לחזק את הקשר איתנו״.