מפגינים משתוללים, בריסל בוערת: "מחאת החקלאים הגדולה ביותר שידעה העיר"

יותר מ־10,000 חקלאים מ־27 מדינות האיחוד האירופי נוהרים לרובע האירופי בבריסל, שם מרוכזים מוסדות האיחוד האירופי במחאה על משבר חריף של מגזר החקלאות. לובי החקלאים המרכזי של הגוש, Copa-Cogeca, טען כי תהיה זו "מחאת החקלאים הגדולה ביותר שידעה בריסל במאה הנוכחית". הטרקטורים בדרכם, דפי הנאומים כבר מודפסים, המחאות השתלטו על בריסל, צמיגים הובערו והמשטרה מגיבה בירי תותחי מים על המפגינים.

אבל על מה כל המהומה?

"אמרנו לכולם להתנהג בצורה נאותה", אמר פיטר מידנדורפ, ראש ארגון החקלאים הצעירים של אירופה, CEJA. "אבל אולי הקבוצה מצפון צרפת, הם קיצוניים יותר, אי אפשר לדעת מה יעשו".

יש חקלאים שמגיעים בשל סוגיות סחר. אחרים בגלל התקציב הבא של האיחוד. אחרים בשל מחלות בעלי חיים או רגולציה סביבתית ירוקה. "קשה לומר שהם מגיעים מסיבה אחת או אחרת", אמר כריסטוף הנסן, נציב החקלאות של האיחוד האירופי ל־POLITICO. "יש כמה סיבות והן אינן זהות, תלוי מהיכן מגיעים החקלאים".

הדבר אולי מצליח להסביר מדוע החקלאים שבים לבריסל גם בשעה שהנציבות האירופית מתעקשת כי עשתה מעל ומעבר כדי להיענות לדרישותיהם. החל מהגנה על תשלומי החקלאות בתקציב האיחוד הבא, דרך שינוי כללי ההדברה והאטת הסכמי סחר - בבריסל אומרים שהם מנסים. החקלאים משיבים שזה עדיין לא מספיק.

חרדת התקציב

מה העניין: חקלאים חוששים שחלקם בתקציב האיחוד יקוצץ לטובת עניינים אחרים על סדר היום.
תשובת האיחוד: שמירה על זרימה של כ־300 מיליארד אירו בתשלומי האיחוד לחקלאים אחרי 2027.

בעוד בריסל נערכת למאבק קשה על התקציב הבא, רוב מגזר החקלאות ניצל מן הקיצוץ. הנסן עיגן ערבויות ארוכות טווח לתשלומים ישירים לחקלאים והוסיף יעדים חדשים לשימור הכדאיות הכלכלית של אזורים כפריים, חודשים ספורים לאחר הצגת ההצעה. גורמים רשמיים מציינים כי אין תחום אחר הנהנה מיחס כזה. החקלאים, מנגד, טוענים כי לאחר עשורים שבהם המדיניות החקלאית המשותפת הייתה מובנת מאליה, ערבויות על הנייר אינן מבטיחות כיצד ייראה חלקם בתקציב כאשר המו״מ ייכנס לעיצומו.

המתיחות סביב מרקוסור

מה העניין: הסכמי סחר חופשי מציפים את שוק האיחוד ב"תחרות זרה בלתי הוגנת".
תשובת האיחוד: סירוב לאמץ את הסכם הסחר עם מרקוסור עד לעיגון מנגנוני הגנה בחוק - מה שעשוי לעכב את ההסכם כולו.

הנציבות נחושה לחתום עד סוף השנה על הסכם עם מדינות מרקוסור (השוק הדרומי המשותף הכולל את ארגנטינה, אורוגוואי, ברזיל ופרגוואי), ההסכם אמור להקל על כניסת כמויות מוגבלות של בשר בקר, עוף ומוצרים חקלאיים אחרים לגוש האירופי. הדבר עורר זעם בקרב חקלאים במדינות ייצור מרכזיות כגון צרפת ופולין. האיחוד מצוי בעיצומו של גיבוש מנגנון הגנה שייושמו אם מחירים או היקפי יבוא ישתנו באופן חד בעקבות ההסכם - אך החקלאים אינם משוכנעים. "מדובר באפקט מצטבר", אמר פרנסי גורמן, נשיא התאחדות החקלאים האירית, שעושה את דרכו בטרקטור מדבלין לבריסל. "בכל פעם שנחתם הסכם סחר, נדמה לנו שהחקלאות הופכת לכלי מיקוח והחקלאים נמכרים".

החקלאים דורשים כי שותפות סחר אחרות יחויבו לעמוד בתקני הייצור של האיחוד כתנאי לייצוא, וקוראים ליבוא "מאוזן" מאוקראינה כדי למנוע פגיעה ביצרנים בתוך הגוש.

אן־לור מישלס, חקלאית (בת 20), אמרה לסוכנות הידיעות "רויטרס": "הסכם מרקוסור רע מאוד לחקלאות שלנו, משום שהוא מאפשר לייבא מוצרים שאנו יכולים לייצר כאן באיכות טובה יותר, עם פחות חומרים פרמצבטיים - חומרים שאסורים כאן אך מותרים שם. זו שאלה של בריאות אזרחי אירופה, וגם שאלה של עתיד החקלאים בכל המישורים".

רגולציה סביבתית

מה העניין: תקנות האיחוד מקשות על ניהול משק החקלאים, במיוחד בהשוואה למתחרים מחו״ל.
תשובת האיחוד: קיצוץ בביורוקרטיה סביבתית וכללים חדשים המקלים על הגישה לחומרי הדברה באירופה ומקשים על השימוש בהם מחוץ לה.

בשבוע האחרון הוכרזו הצעות חוק שיאפשרו אישורים בלתי מוגבלים לחומרי הדברה רבים ויעניקו לחקלאים שנה נוספת להוצאת חומרים רעילים משימוש. "אני מעריך את זה שהם נוקטים צעדים נחוצים", אמר מידנדורפ, והודה כי בנושאים מסוימים הנציבות מתאמצת מאוד לרצות את ארגוני החקלאים. אך הוסיף: "להיות מרוצים מעניין אחד לא אומר שאין לנו בעיות אחרות".

זה עניין לאומי

מה העניין: בצרפת, למשל, מבצעים דילול עדרים כדי להילחם בהתפשטות נגיפים ומחלות.
תשובת האיחוד: פריז מתמודדת עם מחלת העור הגבשושי בבקר והקשיחה את הקו מול מדינות מרקוסור.

חקלאים צרפתים נמנים בין המתנגדים החריפים ביותר להסכם מרקוסור, אך כמו רבים בשיירת הטרקטורים, זעמם מופנה גם היושבים בפרלמנט. פריז נאבקת כעת בהתפשטות מחלת העור הגבשושית, מגפת בקר המתפשטת במהירות וגורמת לאבדני ייצור כבדים, באמצעות השמדה שיטתית של עדרים נגועים. חקלאים צרפתים אחדים, הטוענים שיש להשמיד רק בעלי חיים נגועים ולא עדרים שלמים, ובמחאה על כך חסמו כבישים בטרקטורים כדי למשוך תשומת לב ציבורית. התנועה מונעת בידי Coordination Rurale, האיגוד השני בגודלו בצרפת, המזוהה לעיתים עם הימין הקיצוני. האיגוד הגדול, FNSEA, הזהיר אף הוא כי המחאות יהפכו "משמעותיות הרבה יותר" אם ייחתם הסכם מרקוסור.

הממשלה, החוששת מעימות ממושך עם מגזר הנהנה מאהדה ציבורית רחבה, מבקשת להראות שהיא פועלת בנושא מסביב לשעון. מעבר לדחיפה לדחיית מרקוסור, ראש הממשלה סבסטיאן לקורנו מקיים פגישות יומיות להתמודדות עם ההתפרצות והפך את אספקת החיסונים המהירה לחוות ברחבי צרפת לעדיפות עליונה.

מורת רוח כללית

מה העניין: חיי החקלאים קשים, והאיחוד מחמיר אותם.
תשובת האיחוד: אמפתיה, הבטחות לפישוט ושינויים שוליים.

עבור חקלאים רבים, המחאה היום אינה באמת על תקנה אחת או הסכם אחד - אלא על כלל העניינים הנוגעים לחייו והתנהלותו של חקלאי באיחוד.

ימי עבודה נמשכים 14 שעות, שבעה ימים בשבוע. בעלי חיים שאינם מבדילים בין יום חול, סוף שבוע או חג. ביורוקרטיה שנמשכת עד השעות הקטנות של הלילה, הדרישות "לגוון" או "לחדש" בעוד הרווחיות נשחקת. בדידות. קהילות כפריות שמתרוקנות לטובת הערים הגדולות. חקלאים שפורשים ואין למי להוריש את המשק. לחצים נפשיים שלטענת חקלאים - רק מעטים מבינים.

וזה גם עניין של כסף. חקלאים הם "Price Taker", הם אינם יכולים להשפיע על השוק ועליהם לקבל כל מצב כעובדה נתונה. הם פועלים בשווקים גלובליים שאינם שולטים בהם, לכודים בין כוח הקנייה של רשתות השיווק, תנודתיות מחירי הסחורות ועלויות עולות של דלק, דשנים ומזון לבעלי חיים. כשהמחירים מזנקים, הרווחים כמעט אינם מגיעים למשק. כשהם קורסים, החקלאים הם הסופגים את המכה. הטיפול במחלות בעדרים שברשותם, החיוב לחיסול הנגיף ואי לכך חיסול העדר והתחושה שהחלטות משנות חיים מתקבלות הרחק מהם, בידי מי שמעולם לא דרכו באסם.