מנהיגת היהודים הצעירים באירופה: ״אין הפסקת אש באנטישמיות, השד יצא מהבקבוק״

״כלום לא הכין אותנו ל-7 באוקטובר״, אומרת חנה ויילר (27), יו״ר אגודת הסטודנטים היהודיים באירופה (EUJS), בראיון ראשון לתקשורת הישראלית מאז כניסתה לתפקיד. ״רבים מאיתנו רגילים לחיים מאחורי זכוכית חסינת כדורים ומשטרה ששומרת על כל מוסד יהודי, ועדיין - ייקחו עשרות שנים, אם בכלל, עד שנחזור למצב שהיינו בו לפני הטבח. השד האנטישמי האירופי יצא מהבקבוק והוא לא יחזור חזרה בזמן הנראה לעין״.

במשך שנתיים, היא אומרת, סטודנטים יהודים עוברים גיהינום: הטרדות, תקיפות פיזיות, איומים ברשתות החברתיות. ״קראו להם פשיסטים ציונים, לא נתנו להם להסביר את עצמם. הרבה צעירים שקלו לעזוב את אירופה ושאלו את עצמם לאן - הרי הטבח גרם לאנשים לתהות האם ישראל היא באמת המקום הבטוח שהכירו״.

״אין הפסקת אש באנטישמיות״, היא אומרת. ״האנטישמיות לא נוצרה בגלל המלחמה בעזה, היא פשוט מתפרצת על רקע המלחמה. כולנו ראינו איך פחות מיממה אחרי הפלישה, עוד בעיצומו של הטבח, אנשים חגגו בבירות אירופה. גם היום הם ממשיכים - מאורגנים, ממומנים, מקבלים עזרה מגורמים עתירי ממון. לנו אי אפשר לספר סיפורי מעשיות״.

ויילר עמדה בחזית ההסברה עוד לפני שעלתה לתפקידה הנוכחי. כיו״ר אגודת הסטודנטים היהודיים בגרמניה (JSUD) היא הפכה למרואיינת מבוקשת בתקשורת הגרמנית - רהוטה, ישירה, לא מנסה למצוא חן. ההתייצבות הנחרצת למען ישראל הובילה לביקורת ואף לאיומים על חייה, אך היא המשיכה בשלה. לפני ארבעה חודשים נבחרה להוביל את הארגון האירופי ועברה לבריסל.

״7 באוקטובר שינה את תחושת השייכות של צעירים יהודים לאירופה״, היא אומרת. ״פעם היינו נאיביים, חשבנו שבסוף הכל יסתדר. אבל הטבח שבר את התפיסה שאנחנו אזרחים שווים - באוניברסיטאות ובמקומות רבים אנחנו מזוהים קודם כל כיהודים או כתומכי ישראל. בתקופה הזאת ראינו מי באמת בני ברית שלנו ומי התנער, שתק או התרחק״.

ויילר מתארת צעירים בשנות העשרים, עדיין בלי ילדים וקריירה, ששואלים את עצמם אם הם צריכים ללמוד שפה נוספת ולהכין תכנית ב׳.

״הרבה מהצעירים שנכנסים לבית כנסת מסתכלים סביב, מחפשים יציאת חירום. זה מזכיר את הסיפורים על יהודים שבביתם היו מזוודות ארוזות למקרה שתגיע צרה. אנחנו עוד לא שם, אבל במציאות בריאה צעירים לא צריכים לחיות ככה. כל פוליטיקאי אומר ׳לעולם לא עוד׳, אבל המציאות היא שהמצב ממש לא טוב״.

כ-160 אלף צעירים יהודים בגילאי 18-35 חיים באירופה. רובם תומכים בישראל, גם אם חלקם חלוקים על מדיניות הממשלה. ״בשנתיים האחרונות גילו צעירים יהודים אקטיביזם ממשי״, אומרת ויילר. ״תמכנו אחד בשני, התראיינו לתקשורת, שוחחנו עם פוליטיקאים - כדי שלא נצטרך רק להגיב אלא ניזום ונילחם״.

״אני יודעת שיש הרבה אנשים שרוצים שלא יהיה לנו עתיד באירופה״, היא אומרת, ״אבל אנחנו לא רוצים להיכנע. בסוף זה גם הבית שלנו. אם נעזוב אי פעם, זה יהיה רק אחרי שהפסדנו את כל הקרבות״.

המפגש עם ויילר התקיים בפריז, במסגרת ועידת ראשי ערים למאבק באנטישמיות - יוזמה של התנועה למאבק באנטישמיות (CAM).

״הגנה על יהודים פירושה שמירה על הערכים הבסיסיים של החברה שבה אנחנו חיים״, אמר מנכ״ל התנועה סשה רויטמן. אך השאלה אם מדינות אירופה אכן מגנות מספיק על יהודים נותרה באוויר: שילוב של ימין ושמאל קיצוני, יחד עם הגירה של מוסלמים המחזיקים בדעות אנטישמיות, מערער את תחושת הבית של יהודי היבשת.

ויילר עצמה נולדה בבלארוס, היגרה עם הוריה לגרמניה בגיל 7, ואף התגוררה שנה בישראל. ״בבלארוס הייתי היהודייה, בגרמניה הייתי היהודייה, בישראל הייתי הגרמנייה״, היא אומרת. ״בסוף אני יהודייה אירופית. גדלתי כאן ולא אתן לאף אחד להכריח אותי לעזוב״.

ההתבגרות בגרמניה השאירה בה רושם. ״גדלתי במערכת החינוך הגרמנית ואני זוכרת שתלמידים בכיתה לא רצו לדבר על השואה - זה נראה להם אירוע רחוק. אבל כיהודים, כצאצאים לניצולי שואה, זה פרק זמן קצר מאוד. גדלנו על הסיפורים האלה, על נורות האזהרה״. ויילר עצמה נכדה לניצולת שואה: ״היה לי מאוד קשה לראות את האנטישמיות שהתפרצה בברלין. הייתה תחושה עמוקה של כבדות״.

״באיחוד האירופי יש אתגר פוליטי שונה ממה שהיה בגרמניה״, היא אומרת. ״יש לנו הרבה חברים בבריסל, אבל גם הרבה אויבים. כשזה מגיע לעתיד יהדות אירופה, יש כאלה שנלחמים נגדנו ולא רוצים שנישאר״.

״רוב הצעירים היהודיים באירופה הם ציונים, ותמיכה בציונות נמצאת בחוקה שלנו״, אומרת ויילר. ״נמשיך להילחם לטובת מדינת ישראל והזכות שלה להתקיים, ולא הפסקנו להפעיל לחץ כדי להזכיר שיש חטופים בעזה. אבל הסולידריות שלנו היא לטובת האנשים בישראל, לא לטובת ממשלות. הרבה צעירים יהודים מודאגים מהמצב הפוליטי ומקווים שישראל תישאר דמוקרטיה יהודית ליברלית״.