"אסור להיכנע לאנטישמיות": המיצג המצמרר נחת בברלין

בעוד קהילת הנובה מסיימת בברלין את מיצג ההנצחה "06:29", המוקדש לזכר נרצחי מסיבת הנובה ושורדי המסיבה, נפתח באותו זמן ובמרחק רחוב אחד בלבד אירוע נוסף שמוקדש לגיוס כספים ולתמיכה בעזה. שני האירועים, הנערכים כמעט במקביל, ממחישים את הקרע העמוק בין הזיכרון הישראלי לבין השיח הבינלאומי סביב המלחמה.

כך הכול התחיל

המיצג "06:29" הוצג לראשונה בישראל, נפתח במעמד נשיא המדינה וזכה להד תקשורתי רחב. עומרי סאסי, אחד ממפיקי מסיבת הנובה, דיג'יי, מספר על השליחות שנולדה מתוך הכאב:
"שבועיים אחרי השבת ההיא הרגשתי שאני לא יכול לשבת בבית. פתאום הכול נפל עליי בבום. איבדתי בנובה המון אנשים. הרגשתי שאני חייב להנציח את האנשים שלא איתנו ולספר את הסיפור של הקהילה".

המיצג מציג שחזור מלא של רחבת המסיבה: תפאורה מקורית שנאספה מהשטח, סרטוני וידאו שנלקחו ממצלמות המחבלים, חפצים שהושארו מאחור ואף שירותים כימיים מחוררים. סאסי מדגיש כי מה שמייחד את המיצג הוא העדויות של שורדי המסיבה: "בכל פעם שאנחנו עוברים עם המיצג, אנחנו מטיסים איתנו משלחת של שורדי המסיבות ומשפחות שכולות שיספרו את הסיפור שלהם, בנוסף לעדויות שכבר נמצאות במיצג. אנחנו מתרגמים את העדויות לשפה המקומית".

המרכיבים השונים עדויות של עשרות שורדים, חלל הנצחה עם תמונות הנרצחים והחטופים ושחזור מצמרר של הרחבה – הפכו אותו במהירות למוקד עלייה לרגל עבור ישראלים, מקומיים ומבקרים מכל העולם. המיצג הוקם בתוך מבנה הנחשב אתר נאצי היסטורי, מה שהוסיף לשהותו בברלין ממד טעון של זיכרון היסטורי ואחריות מוסרית.

"ההסברה הכי חזקה"

"אנחנו באים לספר סיפור שהוא לא פוליטי", אומר סאסי. "אנחנו מספרים את הסיפור על קהילה של שלום ואחווה שבה מקבלים ואוהבים את כולם, רצו לחגוג את החיים במסיבה ו-411 מבלים לא חזרו ממנה".

עוד מוסיף סאסי: "כשאני מגיע למדינה כמו גרמניה, וראש עיריית ברלין ושרת התרבות של גרמניה מגיעים זה גורם לי להרגיש משמעותי. כולם מבינים את החשיבות. אנחנו חייבים להיות אחראים שדבר כזה לא יקרה שוב באף מקום בעולם".

חוגגים את החופש

הסלוגן של הקהילה הוא We will dance again בסוף כל מיצג גדול אנחנו עושים מסיבה שחותמת את השהות שלנו במדינה, ולמעשה מחזירה את הקהל ובעיקר אותנו לרקוד. הפעם הופתענו לגלות שבמועדון מולנו מתקיימת מסיבה שכל ההכנסות שלה נתרמות לעזה.

אבל כאן, בגרמניה, להפיק מסיבה במועדון ה-"Watergate" אחד הסמלים הבולטים של ברלין לחופש ולמוזיקה, שבעבר שימש כספא לנאצים זה רק מחזק אותנו. זה מוכיח כמה אנחנו נלחמים על הזכות שלנו כיהודים לחגוג את החופש. יש פה אנטישמיות. לא מקבלים אותנו כקהילה. וכשרואים שאנחנו עושים אירוע כזה גדול – מיד מתאגד משהו נגדנו. אני מבין כמה אנחנו עושים את הדבר החשוב ביותר. אסור לנו להיכנע לטרור או לאנטישמיות".

"זה הרגע ששבר אותי"

"האנשים מהקהילה שנודדים איתנו בכל העולם הם אנשים מיוחדים", מספר סאסי. "בחודש שעבר, אחד מעמודי התווך של הקהילה, רועי שלו – שם קץ לחייו. יצא לי לבלות איתו המון בארץ ובעולם, ולהוסיף את התמונה שלו לקיר הנרצחים. שם נשברתי והתחלתי לחשוב שאולי הגיע הזמן לקחת צעד אחורה ולנשום אוויר. שנתיים אני נמצא סביב האבל והשכול. אני עושה הכול למען הקהילה שלי והאנשים שאיבדנו. אני פועל מהנשמה ומהלב להנצחת מי שכבר לא איתנו. כל עוד יש בי כוח – אני לא מפסיק".

עם הפנים קדימה

מיד אחרי ברלין, המיצג מגיע לשיקאגו. ולראשונה במיצג נחשף קיר החטופים, המכיל את תמונותיהם של כל חטופי הנובה ומשוחררי הנובה - וזוהי הפעם הראשונה שבה כולם סומנו כחוזרים. רם

עמנואל, מי שהיה ראש עיריית שיקגו ולשעבר ראש הסגל בבית הלבן, שביקר במיצג והביע הזדהות עמוקה עם הקהילה הישראלית ועם משפחות הקורבנות. "שיקגו גאה לעמוד לצד עם ישראל ולתמוך בקהילה שמצאה דרך להפוך כאב עצום לתקווה״׳