חודש וחצי אחרי הבחירות בהן ישראל הייתה בלב הקמפיין של השמאל הקיצוני, נראה שלראשונה נאלצים הפעילים האנטי-ישראליים במדינה להתמודד עם המציאות שאחרי המלחמה. שר האוצר ינס סטולטנברג הבהיר בחמישי האחרון בפרלמנט כי קרן העושר הנורבגית, בשווי כמעט 2 טריליון דולר, לא תהפוך לכלי פוליטי למשיכת השקעות מישראל - גם אם זה מה שמפלגות השמאל הקיצוני הבטיחו לבוחריהן.
בחמישי האחרון עמד שר האוצר ינס סטולטנברג בפרלמנט והעביר מסר ברור: קרן העושר הנורבגית לא תשמש ככלי פוליטי. זו הייתה מכה קשה לתוכניות מפלגות השמאל הקיצוני, שדרשו למשוך השקעות מכל חברה ישראלית.
אחרי שבשבועות האחרונים טענו פעילים שהקרן ממשיכה להשקיע בחברות הקשורות למלחמה בעזה, סטולטנברג הסביר את המורכבות בהגדרת ההבדל בין פעילות אזרחית לצבאית. הוא אפילו הזהיר שלפי ההיגיון הזה, המועצה לאתיקה של הקרן תצטרך לחקור ענקיות טכנולוגיה כמו אלפבית ומיקרוסופט, ואז קרן העושר תפסיק להשקיע גם בהן.
מעבר למתח שזה יכול ליצור עם ארצות הברית, בעלת הברית הגדולה של נורבגיה, שכבר כועסת על ההחלטה להפסיק להשקיע בקטרפילר האמריקנית בגלל דחפורים שנשלחו לישראל, סטולטנברג הזכיר גם את המחיר הכלכלי.
״אם קרן הפנסיה לא תוכל להשקיע בחברות כאלה, החברות הגדולות בעולם, ייתכן שיהיה לה קשה להישאר קרן אינדקס עולמית. פעולה שכזאת עלולה להגדיל את הסיכון או להפחית את התשואות הצפויות״, אמר שר האוצר.
ההצהרה של סטולטנברג לא הייתה רק תגובה ללחץ הציבורי. זו הייתה קריאה למפלגות השמאל הקיצוני להתחבר למציאות ולהבין שמטרתה של הקרן היא השגת תשואות גבוהות ככל האפשר לאזרח הנורבגי, ולא לשמש כסניף של משרד החוץ ושוט מדיני.
התגובות לא איחרו להגיע. ״כספי החסכונות שלנו לא אמורים להיות מושקעים בחברות שתורמות להפרות החמורות נגד העם הפלשתיני. מפלגת ה-SV דרשה מזה זמן רב שהקרן תסיג את השקעותיה מחברות המעורבות בכיבוש הבלתי חוקי של ישראל ביהודה ושומרון ומחברות המייצרות נשק שהצבא הישראלי משתמש בו בעזה״, טענה מפלגת השמאל הסוציאליסטי (SV), שהוסיפה: ״קרן הנפט חייבת להוציא את השקעותיה מחברות המשתתפות ברצח עם וכיבוש וזה חייב לקרות במהירות״.
החרם על ישראל עמד במרכז הקמפיין של מפלגת השמאל הסוציאליסטי. במשך חודשים היא תקפה את ישראל ודרשה למשוך את כל ההשקעות של קרן העושר הנורבגית מחברות ישראליות. המפלגה אפילו הודיעה שללא חרם על ישראל, היא לא תתמוך בשום ממשלה עתידית. אבל SV לא הייתה לבד. גם המפלגה האדומה הקומוניסטית ומפלגת הירוקים ניהלו קמפיין אובססיבי נגד ישראל ותמכו בחרמות נרחבים.
הקמפיין האובססיבי לא עזר למפלגת SV. היא אמנם רשמה הצלחה יחסית באוסלו, שם מתגוררים מהגרים רבים, אבל במאזן הכללי היא איבדה כוח והתכווצה מ-13 מושבים ל-9 בלבד בפרלמנט הנורבגי. מפלגות השמאל הקיצוני הנוספות אמנם הגדילו מעט את כוחן - הירוקים עלו משלושה מושבים לשבעה, והמפלגה הקומוניסטית עלתה משבעה לשמונה - אבל בסופו של יום כוחן המשולב של שלוש המפלגות נשאר כמעט ללא שינוי. הקמפיין שהתמקד בישראל ולעיתים התעלם מבעיות הפנים של נורבגיה לא באמת פעל לטובתן.
אבל החלק המעניין באמת הגיע אחרי הבחירות. למרות כל ההצהרות, SV תתמוך בממשלה גם בלי חרם על ישראל, בעקבות הפסקת האש. גורמים מוסלמים בנורבגיה הביעו תרעומת ו״חשו נבגדים״ - הם הצביעו למפלגה בגלל הקריאה לחרם על ישראל, ועכשיו המפלגה נסוגה מהאולטימטום. המציאות הפוליטית הייתה חזקה יותר: צריך להעביר תקציב עד סוף השנה, ואף אחד בשמאל לא רוצה להפיל את הממשלה רגע אחרי הבחירות כשהימין מתחזק וצובר תאוצה.
בינתיים, מפלגות השמאל הקיצוני כבר יצאו בקמפיין חדש. הפעם הן קוראות להטיל סנקציות על ישראל עד שהפלשתינים יקבלו את זכויותיהם להגדרה עצמית - כלומר, עד להקמתה של מדינה פלשתינית -, אבל מבלי להציב אולטימטום. לפחות לעת עתה.
"כמו באירוויזיון"
בבחירות שנערכו בספטמבר התחזק הימין, אבל המפלגה הגדולה ביותר נשארה הלייבור בראשות ראש הממשלה יונאס גר סטור, עם 28.2% מהקולות. כדי להעביר החלטות משמעותיות בפרלמנט, סטור תלוי במפלגות השמאל הקיצוני ובמפלגת המרכז, שאיבדה יותר ממחצית מכוחה בבחירות - בעיקר בגלל תמיכתה בשמאל במהלך הקדנציה האחרונה.
התלות של הלייבור במפלגות השמאל הקיצוני מייצרת דאגה בשמאל הפוליטי במדינה. נכון, שלוש המפלגות מסכימות על העוינות כלפי ישראל, אבל ביניהן יש קונפליקטים פנימיים רבים. מפלגת הירוקים פרו אירופית ורוצה להעמיק את שיתוף הפעולה עם האיחוד האירופי, בעוד המפלגה הקומוניסטית מושכת לכיוון ההפוך. גם בנושאי איכות הסביבה יש פערים בתפיסת העולם. המשמעות: סטור יצטרך למצוא תמיכה מחדש על כל נושא בנפרד, מה שעלול לערער את יכולת הממשלה למשול.
״זה ידוע שמפלגת הלייבור מדברת לפני הבחירות בשפה סוציאליסטית, ואחרי הבחירות היא הופכת ליותר פרקטית״, מסביר העיתונאי הנורבגי אלכסנדר זלאטאנוס מאתר החדשות מינרבה. ״הרבה אנשים בחרו במפלגה בגלל שהם מעוניינים ביציבות, ושר האוצר ינס סטולטנברג, מזכ״ל נאט״ו לשעבר, הוא אדם שמייצר יציבות. אולם לאחרונה נפוצו שמועות שהוא יעזוב את התפקיד לטובת ועידת הביטחון של מינכן, וזה מייצר אכזבה בקרב מצביעי השמאל-מרכז״.
זלאטאנוס מוסיף: ״בכל הנוגע לישראל, הלייבור שמחים על הפסקת האש גם ברמה האנושית וההומניטרית וגם ברמה הפוליטית. זה מייצר שקט ומעניק סולם למפלגות השמאל לתמוך בממשלה גם ללא חרם מוחלט על ישראל, דבר שממשלת נורבגיה לא חפצה לעשות״.
למרות הסחף התקשורתי והציבורי נגד ישראל, לדברי זלאטאנוס, דווקא המפלגות שתומכות בישראל או לפחות לא הצטרפו לקמפיין נגדה התחזקו בבחירות. ״נראה שגם בנורבגיה מתחיל סחף לכיוון הימין״, הוא אומר. ״עוד לא ברור אם הממשלה תמלא את ארבע שנות כהונתה, אבל נראה שתמיכת הצעירים בימין יכולה להביא לשינוי בתפיסה של נורבגיה כלפי ישראל״.
זלאטאנוס מסכם: ״הקמפיין נגד ישראל גרם להרבה אנשים לשאול למה הנושא הזה כל כך מרכזי. אנשים נרתעו מלהצביע למפלגות שבמקום להתעסק בבעיות האמיתיות של נורבגיה מתעסקות בענייני חוץ".
בינתיים, השיח העוין כלפי יהודי המדינה עושה את שלו. ״כרגע יש תחושת המתנה ברחוב״, אומר און אלפלג, ישראלי המתגורר בנורבגיה כבר ארבעה עשורים "באופן מעניין, לא התקיימו חגיגות אחרי הפסקת האש, למרות שהציבור מפגין למען זה כבר שנתיים. יש בלבול בקרב הציבור הנורבגי - רבים לא מבינים מה יקרה מחר, איך ומתי תוקם מדינה פלשתינית״.
״במקביל, יש תחושת רגיעה מסוימת והכעס כלפי ישראל מצטמצם. אולי הציבור מתחיל להבין שאין כאן רצח עם בעזה, וישראל רצתה בעיקר להחזיר את החטופים. אבל יחד עם זאת, קיימת התעלמות ואדישות מדאיגה למצב היהודים כאן. ב-26 באוקטובר לא יציינו את מעצר העם היהודי בנורבגיה ב-1942, היום שבו המשטרה הנורבגית עברה מבית לבית ועצרה את כל היהודים. אבל יום למחרת, ב-27 באוקטובר, יום השנה לתחילת התמרון הקרקעי של צה״ל ברצועה, מציינים את מה שמכונה ׳רצח עם׳ בעזה - גם בארגון העובדים הגדול במדינה וגם בבתי ספר״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו