ביום ראשון האחרון אמרה שרת החינוך, בריג'ידט פיליפסון, בראיון לרשת "סקיי ניוז" כי בריטניה מילאה "תפקיד מפתח מאחורי הקלעים" בעיצוב הסכם הפסקת האש בעזה, והנוכחות של רה"מ קיר סטארמר בשארם א-שייח תהיה עדות "לתפקיד המרכזי" הזה.
השגריר האמריקני בישראל מייק האקבי שיתף את הסרטון המדובר וכתב: "אני מבטיח לכם, היא סובלת מהזיות".
נראה שההצהרה הלא-בדיוק דיפלומטית הזאת הובילה לאחר מכן לציוץ של השליח המיוחד סטיב וויטקוף. "אני רוצה להכיר בתפקיד החיוני של בריטניה בסיוע לאותם מאמצים שהובילו להסכם", כתב כשהוא מנסה להציל את כבודם של בעלי הברית מלונדון.
האירוע הדיפלומטי הזה משקף במשהו את מצבה של אירופה ומנהיגי המערב ביחס להסכם שהוביל להפסקת האש בעזה: הם היו רוצים להיות הרבה יותר מעורבים והם גם היו רוצים שידעו זאת.
למרות זאת, יש מדינות באירופה שרוצות להיות מרכזיות יותר בתהליך - הבכירה שבהן היא צרפת. אבל באירופה עצמה יש פיצול בשאלה איך לעשות את זה.
אירופה לא ויתרה על רעיון שתי המדינות לשני עמים - הרעיון הזה נשאר קונצנזוס כמעט מוחלט ביבשת.
אבל היא מפוצלת בשאלה מתי להכיר במדינה פלשתינית, ובעיקר - האם זה הגיוני לעשות זאת עכשיו, שנתיים אחרי הטבח ב-7 באוקטובר, כשדעת הקהל בישראל דוחה את הרעיון, ורגע אחרי שטראמפ הגיע לנוסחה שהישראלים והפלשתינים מסכימים לה.
מדינות כמו צרפת, ספרד, אירלנד וחלק מהסקנדינביות רוצות לקדם מהלך שיוביל למדינה פלשתינית במקביל לתכנית האמריקנית, אם כי הן חוששות לפגוע בהסכם העדין. מנגד, מדינות כמו גרמניה ואוסטריה מבינות למה ישראל לא תמהר לשם, וסוברות שהקמת מדינה פלשתינית חייבת לבוא רק בסוף תהליך שייתן לישראל מענה ביטחוני שלם.
צרפת היא הדוגמה הבולטת ביותר לשאיפה הזאת. שר החוץ ז'אן-נואל בארו כינס בפריז ביום חמישי שרי חוץ ופוליטיקאים בכירים מכל העולם - גרמניה, ספרד, איטליה, בריטניה, טורקיה, מצרים, סעודיה, איחוד האמירויות, קטאר וירדן.
זה המשך לוועידה שנשיא מקרון כינס בספטמבר באו״ם, שם הכיר במדינה פלשתינית וקרא לקדם שתי מדינות לשני עמים. אבל ארה״ב סירבה לשלוח דרג בכיר וישראל סירבה להשתתף, אז הוועידה נשארה ללא משמעות אופרטיבית.
עכשיו, אחרי ההסכם, מקרון מכריז שצרפת ״מוכנה להמשיך במטרתה של פתרון שתי המדינות״ - הצרפתים מבינים שאסור להרגיז את טראמפ, אבל רואים בהסכם הזדמנות לקדם את היוזמה הצרפתית-סעודית.
מי שליווה את אבו מאזן ללחיצת הידיים עם טראמפ בוועידה בשארם א-שייח׳ לא היה מנהיג ערבי כזה או אחר, אלא עמנואל מקרון - שנראה יותר ויותר כמעין הפטרון של המנהיג הישיש שחינו סר בעיני כל מנהיגי האזור.
בפגישה בפריז דובר על סיוע הומניטרי ושיקום הרצועה, הסדרי ביטחון עם כוחות בינלאומיים ואימון משטרה פלשתינית, וממשל עתידי בעזה.
כל המשתתפים הסכימו לשלב את הרשות הפלשתינית ולתמוך בה תקציבית - בתנאי שתקדם רפורמות. האיחוד האירופי התחייב 400 מיליון אירו בשנה עד 2027, עם בונוסים של מעל 100 מיליון נוספים: מבנה ניהולי תקין, מאבק בשחיתות, הפסקת תשלומים לטרוריסטים והפסקת הסתה במערכת החינוך. הצרפתים טוענים שהפלשתינים הפסיקו לשלם לטרוריסטים, אבל בישראל דוחים זאת בטענה כי מדובר בסך הכל במנגנון שונה - וההסתה בספרי הלימוד נמשכת.
גרמניה, לעומת זאת, זהירה הרבה יותר. שר החוץ יוהאן ואדפול התארח בסוף השבוע בביתו של שר החוץ גדעון סער - לגרמניה יש "דלת פתוחה" בישראל בזכות תמיכתה וחסימת סנקציות באיחוד האירופי. זה בניגוד לצרפת, שאותה סער תקף שוב והזהיר שלא תקדם יוזמה שתפגע בהסכם של טראמפ.
במשרד החוץ הגרמני לא מקשרים בין הפגישה בפריז ליוזמה הצרפתית-סעודית - הם מדברים רק על "יישום תוכנית השלום של ארה"ב".
גורם גרמני הבהיר ל"ישראל היום" כי "גרמניה רואה בתוכנית השלום של ארה"ב הזדמנות ייחודית לסיום המלחמה ההרסנית בעזה, להבטיח שחרור של בני הערובה, ולספק סיוע הומניטרי דחוף. גרמניה תתמוך ביישום תוכנית השלום של ארה"ב בפעולות קונקרטיות".
גם באיחוד האירופי רוצים למלא תפקיד יותר משמעותי מחתימה על צ'קים. קאיה קאלאס, הנציגה העליונה למדיניות חוץ וביטחון באיחוד, אמרה שהאיחוד מוכן לפרוס מחדש את כוחות המשימה שלו במעבר רפיח (EUBAM ) ששומרים על המעבר ומאמנים שוטרים פלשתינים (EUPOL COPPS) - ולהרחיב את תפקידם אם יהיה צורך.
האיחוד מעביר כ-400 עד 600 מיליון אירו בשנה לרשות, וסך הכל צפוי להעביר סכום של 1.6 מיליארד יורו בשנים 2027-2024 - וזאת בתנאי כביכול שהרשות תיישם את הרפורמות הנדרשות ממנה.
נחנו התורמים הגדולים ביותר לפלשתין מבחינת סיוע הומניטרי וגם לרשות הפלשתינית", אמרה קאלאס, "אז אני חושבת שלאחר מה שאנחנו מביאים לשולחן, גם אנחנו צריכים להיות סביב השולחן הזה ולקחת חלק בדיונים".
אבל למרות כל הכסף והרצון, אירופה לא הייתה שם כשההסכם נסגר. "מבחינה דיפלומטית, מי שהיה שותף בסגירת ההסכם היו האמריקאים ושחקנים אזוריים כמו טורקיה, מצרים וקטאר, ואפילו הסעודים - אבל האירופים לא היו שם", אומר ד"ר אייל רובינסון, מומחה ליחסים בינלאומיים מהמחלקה למזרח התיכון ומדע המדינה באוניברסיטת אריאל.
"במובן הזה אלו לא חדשות טובות לאירופה שנראית פחות רלוונטית. האירופים שיחקו את היד שלהם בפוקר - כל הניסיון של קידום סנקציות נגד ישראל - ולא קיבלו מזה תמורה מדינית. הם הוליכו עצמם לפינה של חוסר רלוונטיות".
לדבריו, גם הסיכוי שאירופה תצליח לסלול נתיב להקמת מדינה פלשתינית על גבי תוכנית טראמפ נמוך.
"מי שיכול לכפות על ישראל את קידום שתי המדינות זו ארה"ב, לא אירופה - אבל זו לא המדיניות שלה. גורמים אמריקאים בכירים מצהירים שארצות הברית לא תדחוף לכיוון הזה. בסופו של דבר, היכולת של ארה"ב להניע מהלכים הוכיחה עצמה באיראן, בסוריה, עם הפלשתינים, ואפילו בלבנון - ששם לצרפתים יש באופן מסורתי דומיננטיות, אבל מי שמנהל את העניינים הוא שליח אמריקני".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו