ראש הממשלה הצרפתי סבסטיאן לקורנו הגיש היום (שני) את התפטרותו לנשיא עמנואל מקרון, כך הודיע ארמון האליזה. ההתפטרות הגיעה 14 שעות בלבד לאחר שמינה את הממשלה שלו ו-26 ימים בלבד אחרי שקיבל את המנדט ממקרון, מה שהופך את כהונתו לקצרה בהיסטוריה של הרפובליקה החמישית.
לקורנו היה ראש הממשלה השביעי של מקרון מאז 2017 והחמישי מאז 2022 - עדות למשבר החסר התקדים שבו מצויה הפוליטיקה הצרפתית, ואולי תביא אף לסוף דרכו הפוליטית של הנשיא.
ממשלה של יום אחד
לקורנו ספג ביקורת קשה מהאופוזיציה ומתוך הקואליציה כשחשף אתמול בערב את הרכב ממשלתו. הממשלה החדשה הייתה אמורה להתכנס לישיבתה הראשונה אחר הצהריים, אך לקורנו הגיש את התפטרותו בבוקר. ״הייתי מוכן להתפשר, אך כל מפלגה רצתה שהמפלגה האחרת תאמץ את לגמרי האג'נדה שלה״, אמר כשיצא ממשרד ראש הממשלה.
מה שיותר מכל תרם לנפילתה הזריזה של ממשלת לקורנו, הייתה הביקורת של שר הפנים ברונו רטאיו ממפלגת הרפובליקנים. ״הממשלה אינה משקפת את השינוי שהובטח״, הטיח. ״ההתמקדות סביב מפלגתו של מקרון אינה מתאימה לרוח התקופה״ ואיים לפרוש מהממשלה.
דמויות במפלגה קראו למקרון ״לתכנן את התפטרותו״ וטענו כי ״הרפובליקה החמישית ועתיד המדינה עומדים על כף המאזניים״.
מנהיג מפלגת ״האיחוד הלאומי״ הימנית ז׳ורדן ברדלה קרא למקרון לפזר את האסיפה הלאומית ולקרוא לבחירות חדשות. ״אי אפשר לחזור ליציבות בלי חזרה לקלפיות ופיזור האסיפה הלאומית״, אמר ברדלה. ז׳אן-לוק מלנשון, מנהיג ״צרפת בלתי כנועה״ מהשמאל הקיצוני, דרש את הדחתו של מקרון על ידי הפרלמנט.
קודמו בתפקיד של לקורנו, פרנסואה ביירו, הודח על ידי האסיפה הלאומית בהצבעת אי-אמון שהוא עצמו יזם, לאחר שלא הצליח לקדם תוכנית לקיצוץ בתקציב הצרפתי. ביירו היה ראש הממשלה השני בתוך שנה שהודח בהצבעת אי-אמון בצרפת, לאחר מישל ברנייה שהודח בדצמבר 2024 לאחר שלושה חודשים בלבד בתפקיד, וגבריאל אטאל שעזב את תפקידו בספטמבר אותה השנה בעקבות תבוסת מפלגתו של מקרון בבחירות לפרלמנט.
התפטרות, בחירות - או המשך הפארסה
לפי סקר של מכון ״אודוקסה-בקבון״ עבור ״לה פיגארו״ שנערך סמוך לנפילת הממשלה הקודמת, 64% מהצרפתים רוצים שמקרון יתפטר, ו-77% מביעים חוסר שביעות רצון מתפקודו, שפל חסר תקדים עבור הנשיא, כך לפי סקר של מכון ״איפופ״ עבור העיתון ״אואסט פראנס״.
מקרון עומד בפני סיטואציה בלתי אפשרית: באסיפה הלאומית, לאחר שהוביל אותה לבחירות חדשות ביוזמתו, הוא חסר רוב ונאלץ לחפש תמיכה אצל גושים אחרים. האסיפה מחולקת לשלושה מוקדי כוח פוליטיים: השמאל, המאגד את מפלגת השמאל הקיצוני ״צרפת בלתי כנועה״ (LFI) בראשות ז׳אן־לוק מלנשון יחד עם המפלגה הסוציאליסטית, ומהווה את גוש הנציגים הגדול ביותר, המרכז הפוליטי בראשות מקרון שהוא הגוף השני בגודלו, והימין בראשות מפלגת ״האיחוד הלאומי״ בראשות ז׳ורדן ברדלה ותחת הנהגתה של מרין לה פן.
לכאורה, ניתן להצביע על שלוש אפשרויות שעומדות בפניו: לפזר את הפרלמנט ולקרוא לבחירות חדשות לאסיפה, למנות ראש ממשלה חדש והמשך הפארסה, או להתפטר ולהוביל להקדמת הבחירות לנשיאות - צעד שהוא עצמו שלל בעבר.
השווקים הגיבו בחדות להתפטרות: מדד ה-40-CAC צנח ב-1.5%, מניות הבנקים הגדולים ירדו עד 5%, והיורו צנח ב-0.7% ביחס לדולר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו