יוני חסם את הדלת עם הרב - ונפגע מכדור: "ידענו שזה יגיע" | העדויות ממנצ'סטר

בעיצומו של יום הכיפורים, נשענו על דלת הכניסה של בית הכנסת בצפון מנצ'סטר המתפלל יוני פינליי יחד עם הרב דניאל וולקר, בניסיון נואש למנוע מהמחבל לחדור פנימה ולבצע טבח במתפללים. כדור של השוטרים פגע ברגלו של פינליי, אך הוא המשיך לעמוד איתן על הדלת. אתמול בלילה יצא פינליי מחדר הניתוח לאחר ניתוח מוצלח לשמחת אנשי הקהילה היהודית במנצ'סטר שנמצאת בהלם לאחר פיגוע הטרור שזעזע את יהודי הממלכה.

הקהילה היהודית במנצ'סטר נמצאת בהלם לאחר פיגוע הטרור שאירע אתמול (חמישי) בעיצומו של יום הכיפורים ובו נרצחו שני יהודים: אדריאל דולבי (53) ומלווין קרביץ (66). לצד טענות נגד הממשלה על כך שאינה פועלת מספיק נגד אנטישמיות וכי ״הכתובת הייתה על הקיר״ ורק עיתוי הפיגוע היה לא ברור, נעה הקהילה היהודית בין תגובות תקיפות וחוסר כניעה מוחלט לבין שאלות האם יש ליהודי בריטניה עתיד במדינה.

הפיגוע אירע אתמול בשעה 09:30 בבוקר בשכונת קרמפסל שבצפון מנצ'סטר, אזור עם נוכחות יהודית משמעותית לצד אוכלוסייה מגוונת של מהגרים, ביניהם קהילה מוסלמית גדולה. המחבל, ג'יהאד אל-שמיע בן 35, אזרח בריטי ממוצא סורי שהגיע לבריטניה כילד צעיר וקיבל אזרחות בריטית ב-2006, נהג ברכב לעבר מתפללים מחוץ לבית הכנסת. לאחר מכן יצא מהרכב והחל לדקור אנשים. המחבל, שלבש אפוד שנראה כמכיל חומר נפץ אך התברר כמדומה, חוסל בידי שוטרים שבע דקות לאחר שהתקבלה קריאת החירום.

בפיגוע נרצחו שני יהודים, שזהויותיהם פורסמו הבוקר: אדריאן דאולבי בן 53 ומלווין קרביץ בן 66, שניהם מקרמפסל. עוד ארבעה בני אדם נפצעו, שלושה מהם במצב קשה, בהם מאבטח בית הכנסת שהתעמת עם המחבל.

״הייתי בדרכי לבית הכנסת כאשר חבר שלי אמר לי להתרחק מהמקום בגלל הפיגוע״, מספר רפי בלום (55), מתפלל בבית הכנסת ״היטון פארק״ שבקרמפסול, פרבר קטן של מנצ'סטר. ״אנחנו כבר שנתיים חושבים שזה עניין של זמן עד שיקרה פיגוע. אנחנו רואים את שנאת היהודים בכל מקום – בהפגנות באוניברסיטאות, במצעדי השנאה וההפגנות ברחובות, בבתי החולים שבהם ישנם אנשי צוות רפואי המזדהים עם הפלשתינים, ברשתות החברתיות, ברחובות עצמם בשגרת היום-יום. הם קוראים לגלובליזציה של האינתיפאדה, ואלה לא סתם אמירות שנזרקות לחלל. בסוף הן הופכות למעשי טרור בבית כנסת במנצ'סטר״.

בלום הוא קול פרו-ישראלי בולט בקהילה המונה כ-30 אלף יהודים במנצ'סטר, הקהילה היהודית הגדולה ביותר בבריטניה מחוץ ללונדון שבה מתגוררים כ-250 אלף יהודים. ״כבר שנתיים אנחנו מזהירים את הממשלה ורשויות הביטחון לפעול בתקיפות נגד קולות השנאה בהפגנות, שבהן משווים בין יהודים לנאצים ובין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו להיטלר. הזהרנו שיש לפטר רופאים שמועלים בתפקידם ולא מעניקים ליהודים את הטיפול הרפואי המיטבי - תופעה שהולכת וגדלה במדינה. דרשנו שיפעלו להפסקת השנאה במערכת החינוך והאוניברסיטאות. אבל הם התעלמו מהפניות שלנו, וחוסר הפעולה הוביל לפיגוע שאירע אתמול בבוקר יום הכיפורים בבית הכנסת שלנו״.

בלום מתאר את ההלם בקהילה. רב הקהילה, דניאל וולקר, שבלם בגופו את המחבל ולא אפשר לו להיכנס לתוך בית הכנסת ולבצע טבח במתפללים, הוא חברו. הוא מכיר היטב את 400 המשפחות המתפללות בבית הכנסת: ״בתי התחתנה בבית הכנסת. אנחנו קהילה של כ-2,000 איש, כולנו מכירים היטב זה את זה. יש הלם, יש תחושה של חשש ופחד. יהודים רבים שואלים כבר תקופה האם יש להם עתיד בבריטניה, האם לילדיהם יש עתיד כאן. אבל אנחנו לא מרימים ידיים ונילחם להישאר כאן. תכננו לערוך אירוע זיכרון לטבח 7 באוקטובר ביום ראשון, ואני בטוח שעכשיו הוא יהיה גדול יותר. אני מקווה שהממשלה תגיב לא רק בדיבורים אלא גם במעשים, ותסייע לנו לנהל חיי שגרה כאן תוך פעולה תקיפה נגד מקרי אנטישמיות״.

גם קית׳ בלאק, יו״ר ארגון ה-JLC (מועצת ההנהגה היהודית בבריטניה) ותושב מנצ'סטר, לא מתכוון לוותר לאיום הטרור הגובר. ״זה סיוט, התרחיש הגרוע ביותר שיכול לקרות. מאז 7 באוקטובר אנחנו חוששים מאוד מאירוע כזה. הזהרנו את הממשלה שהאווירה העוינת תתורגם למעשים נגד יהודים. הם הבטיחו לסייע לנו – אך לא הצליחו למנוע את הפיגוע".

לדבריו, פעמים רבות אנשים שנעצרים בגין מעשים או קריאות אנטישמיות יוצאים לחופשי ללא ענישה: ״הם ממומנים היטב, לוקחים עורכי דין מצוינים שיוצאים להגנתם, ובסוף הם יוצאים ללא הרשעה. מדובר באתגר חברתי. אבל אנחנו לא נוותר. הקהילה היהודית הבריטית חזקה. מאז 7 באוקטובר אנחנו מסתגלים למציאות ומתארגנים להתמודד איתה. לא נפסיד את הקרב מול השנאה והאלימות האנטישמית - ננצח אותו בשביל ילדינו ובשבילנו. הניצחון שלנו הוא אינטרס של בריטניה״.

גם בלונדון שואלים האם בריטניה תעשה מספיק כדי לייצר ביטחון. ״הגעתי לבית הכנסת שבו אני מתפללת בלונדון כשעה וחצי אחרי הפיגוע במנצ׳סטר, ולא ראיתי אפילו שוטר אחד, למרות שזה אחד מבתי הכנסת המרכזיים בעיר״, אומרת אמילי כהן, פעילה פרו-ישראלית. ״גם כשיצאנו בסוף התפילה לא היה שוטר אחד. אנחנו סומכים על ארגון האבטחה של בתי הכנסת, אבל איפה השוטרים ביום הכי קדוש ליהודים כשהם ממלאים את בתי הכנסת? איך יכול להיות שאחרי פיגוע אין אבטחה משמעותית בבתי הכנסת הגדולים במדינה?״.

ובחזרה למנצ'סטר - גם שם האבטחה מתבצעת בעיקר בידי ארגון CST. המדינה מסייעת במימון אמצעי הגנה, אך אין אבטחה קבועה של שוטרים חמושים מחוץ לבתי הכנסת. כך, נותר רק לקוות שאנשי האבטחה הפרטיים, או אנשים כמו הרב דניאל וולקר והמתפלל יוני פינליי, יישענו על הדלת וימנעו ממפגעים לחדור פנימה. פינליי, שנפצע מרגלו מירי השוטרים בעת שנשען על הדלת, יצא אמש מחדר הניתוח לאחר ניתוח מוצלח לשמחת אנשי הקהילה.

"בעוד שבאירופה תראה מחוץ למוסדות יהודים שוטרים חמושים שמרתיעים מפגעים, אצלנו אין אבטחה קבועה והשוטרים נושאים ווקי־טוקי. הממשלה מסייעת במימון חומות ובאמצעי אבטחה, אך בפועל הקהילה היהודית אחראית על הביטחון. אני מקווה שהממשלה תגביר את האבטחה באמצעות שוטרים חמושים מחוץ למוסדות יהודיים", אומר דניאל קסמיר (55), מתפלל בבית כנסת סמוך.

לדבריו, תחושת האיום קיימת כבר שנים: "ב־20 השנים האחרונות יהודים שהולכים לבית כנסת או מוסדות חינוך יהודיים מבינים שהם תחת איום תמידי. יש גדרות, מצלמות, סידורי אבטחה ובדיקות. הפחד תמיד קיים. מאז 7 באוקטובר הוא רק גבר". קסמיר מספר כי הקנטות נגד יהודים הפכו לשגרה: "כשאני חוזר משבת אצל חברים או מבית הכנסת, גם אם אני בלי כיפה, מבינים שאנחנו יהודים - ומקללים אותנו, צועקים 'תשוחרר פלשתין'. גם ילדים שחוזרים מבית ספר עם כיפה סופגים הקנטות. מאז 7 באוקטובר זה הפך 'אופנתי' יותר".

לדבריו של דניאל קסמיר, גם המאזן הדמוגרפי משפיע: "הכוח האלקטורלי היהודי קטן מאוד לעומת המיעוט המוסלמי המונה 4-5 מיליון. בארוחות ערב שבת ובמפגשים עם חברים עולה שוב ושוב השאלה - האם ליהודים יש עתיד בבריטניה? רבים חושבים על עלייה לישראל. בעבר חיינו כאן כיהודים בביטחון יחסי, עכשיו אנחנו חוזרים אולי לזמנים אחרים. פעם האנטישמיות לא הצריכה תירוצים, וגם כיום היא נמשכת. ההבדל היחיד הוא שכיום יש את מדינת ישראל - ויש לנו מזל גדול שהיא קיימת".

קסמיר מתאר את ההלם: "עברנו יום לא נעים בקהילה. ידענו שזה עניין של זמן, אבל כשהפיגוע הגיע הביתה - זו תחושה אחרת. עכשיו תור הפוליטיקאים לעמוד מאחורי הדיבורים. לאחרונה אשתי ואני נקלענו להפגנה פרו־פלשתינית במרכז מנצ'סטר. שוטרים עצרו מתפרע - אך ההמון צעק 'שחררו אותו', והם נכנעו ושחררו אותו. זה בלתי נתפס. הממשלה והמשטרה חייבות לעזוב את הפוליטיקלי־קורקט ולהגן על הקהילה היהודית. יש לעצור את מה שקורה ברחובות, לא לאפשר קריאות אנטישמיות ולהטיל עונשי מאסר כבדים על מי שעושה זאת. אנחנו אופטימיים, אך הממשלה חייבת כבר לפעול".