תחקיר של ה-JEWISH CHRONICLE חושף כי נשים חרדיות ישראליות מפותות להגיע לבריטניה ומשודכות לבעלים אלימים, בעלי רקע של התמודדות נפשית משמעותית וסובלות מהתעללות מינית. לפי התחקיר של הכתבת ג'יין פרינסלי ישנן עשרות נשים ישראליות, חלק מהן צעירות, אשר לכודות במעגל של התעללות מצד בעלן הבריטי היהודי ללא יכולת לצאת מהמעגל המרושע שבו הן נמצאות.
לאותן נשים, רובן צעירות שאינן יודעות אנגלית ברמה גבוהה ואשר מגיעות לרוב ממשפחות ישראליות שלא הצליחו למצוא להן שידוך בישראל, מוצגת הצעה ל"שידוך חלומי". ברוב המוחלט של המקרים אותם גברים מתעללים מגיעים ממשפחות חרדיות יהודיות מכובדות ועשירות בבריטניה.
הנשים נולדות בדרך כלל למשפחות עניות יותר שנפגעו ממחלות רקע, נכות או גירושין במשפחה - גורמים שיכולים לפגוע לרעה באפשרות שלהם למצוא שידוך טוב במגזר החרדי, בעוד הגברים, כאמור, שייכים למשפחות עשירות יותר - אך מתקשים למצוא זוגיות משום שאנשים בקהילה שלהם מכירים את ההיסטוריה שלהם של התעללות, אלימות, מצבים נפשיים מאתגרים או שאלות בנוגע למיניות שלהם. שדכנים מציגים את הנישואין כהזדמנויות נדיבות עבור הכלות הישראליות; הזדמנות לנשים להתחתן בנוחות וביציבות בחו"ל.
לאחר פגישות מעטות השידוך יוצא לדרך והבעיות מתחילות להיערם מייד אחרי החתונה, כאשר הנשים מוצאות את עצמן במדינה זרה, ללא מעגלי תמיכה של חברים ומשפחה, עם קשיי שפה, לעיתים אף ללא דרכון ואפשרות לנוע בחופשיות, ועם קהילה שמתנגדת לגירושין או הגשת תלונה לבתי משפט בריטים אזרחיים.
במקרים מסוימים, הנשים מגיעות לבריטניה במחשבה שמדובר בביקור קצר, מבלי לדעת שבעליהן מתכוונים להישאר בבריטניה לצמיתות. ברגע שהן מגיעות, כשהן לא יכולות לדבר אנגלית ומנותקות מרשתות התמיכה שלהן, הנשים הופכות לבודדות. ואז מתחילה ההתעללות הפיזית.
"לראות אותי בכאביי נתן לו אוויר לנשימה"
בתחקיר מצוין כי בחצי השנה האחרונה נחשפו שישה מקרים כאלה, אך גורמים בקהילות החרדיות בבריטניה טוענים כי בשנה האחרונה טופלו 12 נשים בנסיבות דומות, כאשר המספר רב יותר וישנן נשים שלא מתלוננות וחיות עם המציאות הכואבת בהשלמה ובסבל, "נפגשנו והתארסנו תוך שבועות", מספרת חיה, נשואה טרייה שהגיעה לבריטניה למה שחשבה שהוא ירח הדבש שלה.
התוכנית הייתה לצאת לטיול קצר כדי לפגוש את משפחתו של בעלה, דוד, ולאחר מכן לחזור לישראל כדי להמשיך את לימודיה ולהתחיל את חיי הנישואין, "דוד הגיע ממשפחה עשירה ומכובדת בלונדון - זה מה שאמרו לי וזה היה חשוב לאבי", היא מספרת.
אבל ברגע שהזוג נחת בלונדון, הכל השתנה. חיה נלקחה לדירה מטונפת ונאמר לה שלא תחזור לישראל. דרכונה נגנב; לא היה טלפון בדירה; ונאסר עליה לנהוג. חיה נלכדה. ואז החלה האלימות, "הוא אמר לי שבריטניה היא הבית החדש שלנו ושאני צריכה להודות לו על שנתן לי קורת גג", אמרה חיה, "כל כך פחדתי ממנו. בכל פעם שהזכרתי את ישראל, הוא היה מתעצבן ותוקף אותי פיזית, אז למדתי שאם אני רוצה להישאר בטוחה, אסור לי להעלות את הנושא".
אולם בעלה החדש לא הסתפק בתקיפות פיזיות, והאלימות הפיזית לוותה באלימות מינית כאשר דוד נהג לאנוס אותה באופן קבוע. יום אחד, לאחר שספגה אגרוף, ניסתה חיה לברוח מהדירה. היא פתחה את הדלת בבכי ודוד חסם את יציאתה. שכנה ששמעה את הרעש פתחה את דלת ביתה וחיה הנואשת ביקשה עזרה בעברית, אך השכנה לא הבינה אותה, "אל תדאגי" אמר דוד לשכנה. "היא פשוט משוגעת. תתעלמי ממנה" והשכנה סגרה את דלתה.
דוד היה נחוש להביא ילד עם חיה וזרק את אמצעי המניעה שלה. הוא קנה בדיקות הריון ואילץ אותה לעשות אותן מולו כל בוקר: "ניסיתי לא להטיל את צרכי או לפספס את הבדיקה בכוונה, אבל הוא עמד מעליי ודאג שאעשה אותה. הוא רצה שיהיה לי ילד איתו כדי שלעולם לא אוכל לברוח ממנו בחיים האלה".
ואכן חיה הרתה וילדה ילד כאשר ההתעללות נמשכה ללא הפסקה. לפעמים חיה נשאה את התינוק בזרועותיה בעוד דוד הכה אותה וזורק לעברה חפצים. כשהיא סוף סוף אזרה אומץ להראות לנשים אחרות בקהילה החרדית את החבורות שלה, הן דחו את תחנוניה לעזרה ואמרו לה שזה לא "צנוע" להראות את גופה.
אולם הצניעות לא נשמרה כאשר דוד החל להכריח אותה לקיים יחסי מין עם גברים אחרים תמורת כסף, "הוא היה אומר לי שאני לא תורמת כלכלית לנישואין, וזה המעט שיכולתי לעשות. הוא הכריח אותי לצפות בו מקיים יחסי מין עם אשתו של חבר ואמר לי שזו התנהגות נורמלית. הוא היה כל כך אלים מינית, שלראות אותי בכאביי נתן לו אוויר לנשימה. זה גרם לו לסיפוק".
חיה הצליחה בעור שיניה לברוח מדוד ומרגע ששיתפה את הסיפור שלה היא הבינה שהיא אינה לבד וכי מדובר בשיטה, "ברגע ששיתפתי את הסיפור שלי, שמעתי על נשים אחרות שעברו חוויות דומות. רבות מהן אמרו לי שאני צריכה לוותר על החלום שלי לחזור הביתה לישראל, לקבל את חיי בבריטניה. אבל אף פעם לא ויתרתי על החלום שלי, לא נתתי למציאות של אנשים אחרים להפוך לשלי".
לבסוף, הצליחה חיה לחזור לישראל - ועכשיו היא מחליטה לדבר כדי לעזור לנשים אחרות. "המסר שלי לנערות הצעירות כמוני, הנערות מישראל שצריכות לחזור הביתה, הוא אל תפחדו. אל תתנו למחסום השפה להפריע לכם, אל תתנו לבידוד למנוע מכם למצוא מישהו לבקש ממנו עזרה. אם תמשיכו הלאה, בסוף החושך יהיה קצת אור. אולי לא תראו אותו מייד, אבל אחרי השלב הקשה ביותר יגיע האור".
"הרב ידע מה עברתי ולא שאל שאלות"
רבקה, צעירה ישראלית חרדית אחרת, החלה להבין שהיא עוברת התעללות רק בשנות הנישואים האחרונות שלה, "לא ידעתי הרבה על גברים או על נישואים. עכשיו אני מבינה שהייתי מאוד תמימה בהתחלה. הוא הסתיר ממני דברים, והיו בהחלט דגלים אדומים שהתחלתי לשים לב אליהם".
כשבעלה התחיל להתעלל בה, היא חשבה שזה "נורמלי". בנוסף למעשי אונס שביצע כלפיה, הוא היה מכה אותה, זורק עליה חפצים, ובסופו של דבר סירב לדבר איתה. כאשר החלה לחשוב לעזוב אותו היא קיבלה כתף קרה מנשים אחרות בקהילה וגם מהרב שלה, "עברתי הרבה דברים שהוא ידע עליהם, אבל הוא מעולם לא שאל שאלות נוספות".
הבושה הכללית סביב הגירושין והחשש מתגובת הוריה גרמו לרבקה להישאר בנישואיה. אולם לבסוף היא שיתפה אותם ולמרבה המזל הם אכן תמכו בה וחשו אשמה עצומה על מה שקרה. כעת, רבקה קוראת לקהילה היהודית החרדית לקחת אחריות גדולה יותר על הגנה על נשים.
"תפקידם של חברי הקהילה הוא למצוא סימני אזהרה, לא להתעלם מהם. אם אפילו אדם אחד לוקח דבר אחד מהניסיון שלי, זו סיבה מספקת לשתף את מה שעברתי. חשוב שאישה תשמע שזו לא אשמתה. אם הרב שלי היה שולח אליי מישהו או מציע לי לפנות למישהו שיתמוך בי, הייתי מרגישה יותר נתמכת. אני מציעה לכל אישה שחווה התעללות לפנות לעזרה, אם היא לא מאושרת או מרגישה שמשהו לא בסדר. עזרה רגשית היא הצעד הראשון, תמיכה מעשית יכולה להגיע מאוחר יותר ברגע שתדעו מה לא בסדר".
"ההורים אמרו שחיי הנישואין קשים ושעלי לנסות שוב"
גם צעירה ישראלית חרדית בשם סורי עברה גיהנום מצד בעלה הבריטי היהודי. ימים ספורים לאחר חתונתה היא הרגישה שמשהו "לא ממש בסדר" עם בעלה. נאמר לה שהוא ביישן ושקט - אך עד מהרה התברר שהוא טופל בתרופות כה חזקות עד שכמעט ולא הצליח לדבר. מצב רוחו התנדנד בין שתיקה ארוכה לזעם פתאומי ומתפרץ כאשר האלימות החלה כמעט מיד לאחר הנישואין.
היא הייתה נשואה לו מספר שנים והם הביאו יחד לעולם חמישה ילדים. כאשר סורי ניסתה לשתף את הוריה בחוויות הקשות שהיא עוברת הם נמנעו מלתמוך בה, מחשש שאם היא תתגרש יפגעו השידוכים העתידיים של אחיה הקטן ושל ילדיה, "ההורים שלי הזכירו לי שהחיים כגרושה בקהילה שלנו יהיו קשים, שסיכויי השידוך של אחי הצעיר ייהרסו וכך גם סיכויי ילדיי. הם הבטיחו לי שאף נישואין אינם פשוטים, ושאני חייבת לאחי לנסות שוב".
אונס בזמן "ימי הנידה"
לדברי הרבנית רמי סמית' אשר מקדישה את חמש השנים האחרונות לתמיכה בנשים כמו חיה ואחרות, הנאבקות כעת לקבל את גטיהן, נשים ישראליות המובאות לבריטניה לנישואים בשידוך הינן פגיעות במיוחד.
"מכיוון שלבנות האלה אין משפחה או חברים שיתמכו בהן כאן, התרבות שונה בתכלית, יש מחסום שפה ולרובן אפילו אין גישה לכספים שלהן, הן הופכות לפגיעות מאוד ולקורבנות מושלמים לשליטה כפייתית", היא אומרת בראיון לעיתון היהודי הבריטי JEWISH CHRONICLE, ומציינת שאחת התופעות הקשות המלוות את מערכת היחסים המתעללת היא אונס של נשים בזמן שהן ב"ימי הנידה" שלהן, בזמן שלנשים אסור מבחינה דתית לקיים יחסי מין או לנהל קרבה גופנית עם בעליהן בזמן המחזור החודשי.
"נשים גדלות לכך שהאופן שבו הן מקיימות את טהרת המשפחה משפיע על קדושת ביתן וילדיהן. כשזה נלקח מהן, זו כבר לא רק התקיפה המינית - שהיא כבר סובלת באופן קבוע - אלא התחושה שהיא פגעה בילדיה ובקדושת ביתה. ברגע שזה קורה, והווסת שימשה כחלק מההתעללות, תחושת הבושה של האישה יכולה להפוך למכריעה והיא יכולה להתחיל להתפרק מבפנים ולהגיע למצב של ערעור יציבות קיומית".
שורה של מומחים מסבירים את חומת השתיקה החברתית ואת הקשיים מהן סובלות נשים שמובאות למדינה לטובת שידוך עם אדם מעורער בעל שוני תרבותי המלווים פעמים רבות בפערי שפה. גם הפערים הכלכליים משחקים תפקיד, כאשר לרוב מדובר על צעירים המגיעים ממשפחות מבוססות ומוכרות בקהילה, בעלות השפעה משמעותית בקרב מקבלי ההחלטות בקהילות החרדיות הסגורות. מה שמקשה עוד יותר על הכלה שמוצאת עצמה כלואה במערכת יחסים פוגענית.
במקרים מסוימים שהובאו לידיעת עיתון ה-JC, נשים נרדפו, אויימו ונלקחו מהן כספים. במקרים אחרים, ילדים סולקו מבתי ספר יהודיים. רוב הנשים במקרים אלה נישאו כדת, לא על פי חוקי בריטניה, וחייבות להשיג גט מבתי המשפט היהודיים, מה שאומר המשך מעורבות עם הקהילה ותלות מתמשכת בה.
ירידה בגילאי המתלוננות
ארגונים המסייעים לנשים שעברו התעללות מדווחים כי לקוחותיהן נעשות צעירות יותר. לדבריהם, הסיבה לכך היא ככל הנראה שנשים מבינות טוב יותר כעת כיצד נראית התעללות. ישנם מומחים שסוברים שהתופעה קשורה לכך שהנשים המגיעות הן צעירות יותר משום שהן רוצות להימלט מנישואים מתעללים לפני שיהיו להן ילדים; חלקן נשואות רק כמה חודשים לפני שהן מבקשות עזרה.
בתגובה לסיפורי ההתעללות, אמרה סם קליפורד, מנכ"לית Jewish Women's Aid, השירות המיוחד בבריטניה לנשים וילדים יהודים שנפגעו מאלימות במשפחה ואלימות מינית - כי ארגון הצדקה חווה "דפוס מטריד" של מקרים שכאלה בשנים האחרונות.
היא קראה לקהילה הרחבה לנקוט פעולה כדי לטפל בבעיה ולהבטיח שקיימות מערכות לזיהוי והגנה על נשים פגיעות לפני שייגרם נזק נוסף. קליפורד הדגישה גם את התמיכה ש-JWA יכולה להציע, כולל יועצות דוברות עברית לנשים ישראליות, "נשים ישראליות צעירות ופגיעות מובאות לבריטניה תחת הבטחה שקרית לביטחון ויציבות, אך במקום זאת לכודות בנישואים שבהם הן מתמודדות עם התעללות, שליטה וכפייה. JWA כאן כדי לעזור לנשים האלה, אבל אנחנו לא יכולות לעשות את זה לבד. אנחנו קוראות לקהילה להתאחד, לזהות את הסימנים, לשאול את השאלות הקשות, ולהבטיח שהנשים האלה לא יישארו לסבול בשקט".
בתגובה לחקירה, אמרה נציבת הקורבנות, קלייר וקסמן: "לעתים קרובות מדי אני שומעת על נשים ממדינות אחרות שמובלות לטובת נישואים פוגעניים כשהן אינן דוברות את השפה, אין להן מערכת תמיכה לפנות אליה ולכודות באלימות. מבצעי העבירות משתמשים באופן קבוע במעמד ההגירה הלא בטוח של קורבנותיהם, תוך שימוש באיום מעצר או גירוש כאמצעי שליטה. עבור הקהילה היהודית, הגט מנוצל כצורה נוספת של שליטה כפייתית, המשמשת להנצחת התעללות".
הוסיפה: "נשים רבות סובלות מפגיעה נוספת ומהסיכוי המפחיד לאבד את ילדיהן. זו הסיבה שאני קוראת זה מכבר ליצירת שת"פ בין המשטרה לרשויות ההגירה, כדי שקורבנות יוכלו לדווח על התעללות ללא חשש מנקמה. קראתי גם לרפורמה בבתי המשפט לענייני משפחה, כך שהתעללות תזוהה כראוי ונשים וילדיהן יהיו מוגנים. לרבנים ולקהילה יש תפקיד מכריע בפתיחת נתיבים לבטיחות עבור נשים אלו. אני מפצירה בכל מי שחווה התעללות לפנות לתמיכה. ניתן לקבל סיוע דרך ארגונים כמו Jewish Women's Aid ו-Lighthouse."
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו