הפעם נשלים ״חובות״ מפגרת הקיץ של המדור: בסוף השבוע הקודם לפני 342 שנה הפסיד הצבא העות׳מאני לקואליציה של ממלכות נוצריות בשערי העיר וינה, בקרב שנתפש מאז בתודעה הנוצרית: "כיום שבו הצלב עצר את הסהר".
תוצאותיו של קרב וינה היווה נקודת מפנה חשובה ומכריעה בניסיון ההשתלטות של העותמנים על מרכז אירופה, וסימן את תחילת הסוף של ההתפשטות העות'מאנית על היבשת.
האימפריה העות’מאנית, שזכתה לעוצמה רבה במאות ה־16 וה־17, שאפה מזה שנים לכבוש את מרכז אירופה. העיר וינה שהייתה עיר הבירה של בית הבסבורג והאימפריה הרומית הקדושה, היוותה בעיניהם יעד אסטרטגי כמפתח לשליטה בדרכי המסחר באירופה, וקרש קפיצה להתקדמות לעומקה של היבשת.
הניסיון הראשון של העות'מנים נעשה כבר ב-1529 בהנהגתו של סולימאן המפואר שצר על העיר, אך מהלך זה כשל. כעבור כ-150 נעשה ניסיון שני בקיץ 1683, כאשר כ-150 אלף חיילים מהצבא העות’מאני בפיקוד הווזיר הגדול קרה מוסטפה פאשה, הגיעו אל שערי חומות העיר ופתחו במצור ממושך במטרה לכבוש אותה.
במשך כשלושה חדשים מיולי עד ספטמבר 1683 צר הצבא העות'מני על וינה. במהלך המצור הוא ניסה לפרוץ את החומות והבצורים סביב העיר, באמצעות הפגזה בלתי פוסקת עליה ועל חומותיה ומתקפות ישירות, ובנוסף גם ניסיונות לחפור מנהרות מתחת לחומות, אך ללא הצלחה. התושבים האמיצים לא נכנעו ולא נרתעו, ויחד עם כ-15,000 חיילים בפיקודו של הרוזן הרוזן ארנסט רודיגר פון שטארהמברג, החזיקו מעמד בגבורה תחת המצור הקשה, תוך שהם מתמודדים עם רעב ומחלות שונות.
מתחילת המצור התחנן הקיסר לאופולד הראשון לעזרה ממנהיגי מדינות אירופה לגייס קואליציה אירופאית, שתציל את העיר ווינה מכיבוש. לאופולד הדגיש שהעיר למעשה משמשת כמעוז האחרון שעומד בפני הסהר העות'מני, לנפילת אירופה בידי המוסלמים. חלק ממנהיגי אירופה בהבינם את הסכנה לשלום אירופה אם העיר וינה תיפול לידיהם של העות'מניים, גייסו צבא שמנה כ-80 אלף חיילים ממדינות שונות שכללו את: פולין, ממלכת הבסבורג, סקסוניה, בוואריה ונסיכויות גרמניות נוספות.
ישועת ה"הוסארים המכונפים"
תחת הנהגתו של מלך פולין יאזן סוביסקי הוא הוביל את הלוחמים לעיר ווינה הנצורה, שהם נחושים להתעמת עם הצבא העות'מני ולהסיר את המצור מהעיר. בבוקר ה-12 בספטמבר 1683 השתרר שקט מתוח סביב חומותיה הרעבות של וינה, אחרי חודשים של מצור. השקט הופר כאשר מעבר לגבעות שהקיפו את חומות העיר עלה אבק דרכים כבד, כאשר עשרות אלפי לוחמי הקואליציה הגיעו לעיר ופתחו במתקפה כנגד הצבא העות'מני התשוש.
הקרב האכזרי שנמשך לא מעט שעות הוכרע לאחר שעשרים אלף פרשים פולנים ( שכונו "הכנפים המכונפות"- ההוסרים) הפתיעו את החיילים העות'מניים בהסתערות חזיתית על עמדותיהם ובתוך שורותיהם בקווי החזית, וגרמו לפחד בקרבם.
המהלך המבריק הזה הכריע את הכף, ועד מהרה התפרק הצבא העות'מני וחייליו החלו במנוסה מבוהלת משדה הקרב, תוך שהם משאירים שלל רב של ציוד לחימה ואוצרות.
וינה ניצלה אך לא רק היא, אלא כאמור גם יבשת אירופה עצמה. מה שהחל כמצור טורקי על העיר הסתיים במפלה מוחצת של הכוחות העות'מאניים. המלך יאן סוביסקי זכה לכינוי "מציל הנצרות" ונחשב לגיבור של אירופה כולה. העיר שעמדה על סף נפילה, הפכה עם השנים למרכז תרבותי וכלכלי משגשג.
תוצאת הקרב לא רק שעצרה לתמיד את ניסיון ההתפשטות של האימפריה העות'מנית באירופה (יותר היא לא חזרה לאיים על מרכז אירופה), אלא סימלה את תחילת שקיעתה של האימפריה העות'מנית, שבהמשך בעקבות "המלחמה הטורקית הגדולה", היא איבדה שטחים באירופה המזרחית שכבשה.
מאידך הניצחון בווינה חיזק את מעמדו של בית הבסבורג (שממנו תצמח האימפריה האוסטרו-הונגרית החזקה) ואת האימפריה הרומית הקדושה. הקרב על וינה נזכר כאחד מהאירועים המכוננים של ההיסטוריה האירופית. הקרב מונצח במוזיאונים שונים ברחבי אירופה, ומדי שנה מתקיימים בתאריך הקרב אירועי הנצחה ותערוכות שונות בווינה ובערים נוספות.
קרב וינה לא רק השאיר חותם צבאי ופוליטי על אירופה אלא גם אנקדוטות תרבותיות: על פי התיאור המסורתי שכאשר נמלטו החיילים העות'מניים מעמדותיהם הם השאירו מספר שקי פולי של קפה שנמצאו על ידי החיילים, ובעקבות זאת נפתח בווינה בית הקפה הראשון באירופה.
סיפור נוסף (שאין לו סימוכין) טוען שהקרואסון הומצא לאחר הניצחון בקרב וינה. זאת לאחר שהאופים במדינה בעקבות הניצחון על התורכים, הם אפו מאפה חדש בצורת חצי סהר, שנגזר מהסהר שבדגל האימפריה העות'מאנית.
כיום, משמש הקרב גורמים למתנגדים להגירה מהמזרח התיכון לאירופה כסמל לבלימת מה שהם מה מכנים כ״פלישה זרה״ ליבשת הנוצרית ברובה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו