הסנקציות של האיחוד: מה משמעות ההחלטה של אורסולה פון דר לאיין לישראל?

נשיאת הנציבות של האיחוד האירופה, אורסולה פון דר לאיין, הכריזה על שורה של סנקציות כספיות נגד ישראל. בנוסף, פון דר לאיין אמרה כי בכוונתה להציע השעייה חלקית של הסכם ההיקשרות של האיחוד עם ישראל. אך מה משמעותם של צעדים אלו?

נתחיל בבשורות הטובות יחסית. הקריאה של נשיאת הנציבות, להטיל סנקציות על ישראל, תוך פגיעה בהסכם הסחר בין ישראל לאיחוד האירופי, חייבת לקבל אישור של המועצה האירופית. חלק מהסנקציות אותן היא הציעה דורשות אישור של לפחות 17 מתוך 27 מדינות האיחוד האירופי ותמיכה של מדינות המייצגות לפחות 65% מאזרחי האיחוד, חלק אחר מהסנקציות דורש אישור של כל מדינות האיחוד. המשמעות היא שלמעט הפסקת שיתוף פעולה זניח שעשוי לחול על פרויקטים קטנים וחסרי חשיבות ושהנציבות יכולה להחליט עליהן באופן עצמאי, הרי שסנקציות משמעותיות יותר יוכלו לעבור רק ברוב יחסי ואם מדינות כמו גרמניה ואיטליה יתמכו בהן, בעוד סנקציות משמעותיות ודרקוניות אשר יכולות להשפיע על כיסו של כל ישראלי לא יוכלו לעבור ללא תמיכה של 27 מדינות, דבר שלא צפוי לקרות בעת הנוכחית בעקבות התמיכה התמידית של הונגריה בישראל.

החדשות הפחות טובות הן שהלחץ על ישראל גדל ולאיחוד האירופי, כולל ידידי ישראל באיחוד, נמאס לא רק מהמלחמה, אלא גם מהכישלון של האיחוד להשפיע באופן משמעותי על ישראל. נכון, ישראל נענתה לדרישות האיחוד להגביר את אספקת הסיוע ההומניטרי ובוצעו מחוות מסוימות לבקשת האיחוד, אולם בשורה התחתונה ישראל פועלת לפי האינטרסים שלה, בעוד האיחוד טוען שלא רק שישראל פועלת בניגוד לאינטרסים שלה עצמה, היא גם פוגעת באינטרסים של האיחוד האירופי, ולכן, ולמרות שהאיחוד האירופי מעוניין לשמור על יחסיו עם ישראל, התנגשות האינטרסים הזאת מובילה את האיחוד להגביר את הלחץ כלפי ישראל בכל הכלים הזמינים שעומדים לרשותה כאשר עצם העלאת ההצעות האנטי ישראליות לדיון על ידי בכירי האיחוד הוא צעד חריג. רק להדגיש, באיחוד האירופי ישנו צוות של אנשי מקצוע שקיבלו בחודשים האחרונים משימה שבה הם אמורים לנתח את ההסכמים הבילטרליים עם ישראל ולבחון ולסווג באילו תנאים ניתן להפר הסכמים חתומים עם ישראל. כלומר, האם ישנם סעיפים שניתן לבטל בהחלטה שרירותית, או שיש צורך להצביע על כל סעיף במועצה האירופית. ואם צריך להצביע על הסעיפים, באילו מקרים מספיק רוב יחסי ובאילו מקרים חייבים הסכמה של כל המדינות החברות באיחוד.

ההצהרה של פון דר לאיין הפתיעה את המדינות החברות באיחוד ונראה שהיא נולדה ביממה האחרונה. פון דר לאיין היא ידידת ישראל ותמיכתה בישראל בשנתיים האחרונות, פעמים רבות מאחורי הקלעים, הייתה איתנה. המעבר של פון דר לאיין להצהרה פומבית שכזאת היא סימן שישראל מאבדת את תמיכתם של חבריה הקרובים ביותר. באיחוד האירופי יודעים שפון דר לאיין תומכת בישראל ואמירה שכזאת מעוררת לא מעט תהיות לגבי הכיוון אליו צועד האיחוד ביחס לישראל ומהווה סימן מעודד לציר האנטי ישראלי שהולך ומתרחב בחודשים האחרונים וכבר לא כולל רק את אירלנד, ספרד, סלובניה ומלטה, אלא גם את צרפת, בלגיה, דנמרק, הולנד ועוד.

לכולם ברור שפון דר לאיין תצליח להעביר את הסנקציות בנציבות האירופית, בדיוק כפי שלפני כחודש היא העבירה סנקציות מינוריות יותר הקשורות להשעיית רכיב מסויים בהסכם המחקר והמדע 'הורייזן' עם האיחוד האירופי, אך נכשלה בהשגת רוב יחסי במועצה האירופית שנדרש כדי להטיל אותן על ישראל. גם הפעם לאחר אישור הסנקציות על ידי הנציבות יגיעו ההצעות לשולחן המועצה האירופית ויוצגו בפני 27 מדינות האיחוד והן אלה שיחליטו האם להעביר חלק מהסנקציות, את כולן, או אף אחת מהן.

האם ההצהרה של פון דר לאיין נובעת משינוי כלשהו של אחת מהמדינות החברות המרכזיות שתמכו בישראל ושינו דעתן והיא יודעת שזו השעה שבה יש לה את הרוב שנדרש להטיל את הסנקציות? האם איטליה שתומכת בישראל באיחוד האירופי אך מקבלת ביקורת רבה מצד הציבור האיטלקי על תמיכתה בישראל תשנה את דעתה ותצטרף לסחף נגד ישראל? או שמא נשיאת הנציבות הוציאה הצהרה פומבית שכזאת כדי להוריד ממנה את הלחץ הרב של מדינות באיחוד שטוענות כי האיחוד אינו עושה מספיק לעצור את המלחמה וההנהגה הבכירה נכשלת. זאת ועוד, גם קאיה קאלאס, הנציגה העליונה למדיניות חוץ וביטחון באיחוד האירופי הביעה בימים האחרונים תסכול רב וחריג מאי היכולת של האיחוד להשפיע ולהביא לעצירת המלחמה, "אני מתוסכלת מכך שאנחנו לא יכולים לעשות יותר בעזה. זה משהו שאני עובדת עליו כל הזמן, וזו הסיבה שאנחנו מנסים לשפר את המצב... שלא כמו באוקראינה, האסון ההומניטארי בעזה בוחן את נחישותה של אירופה משום שאנחנו לא מאוחדים".

באיחוד מתמודדים גם עם ביקורת נוספת: למרות השוני המהותי בין המלחמות, יש רבים באירופה שמשווים בין מלחמת רוסיה באוקראינה לבין המלחמה של ישראל בארגון הטרור חמאס. הטענה נגד האיחוד היא כי הוא מקדם סנקציות נגד רוסיה, אך פועל ביד רכה נגד ישראל, ובכך מתערערת אמינותו. בנוסף, לאירופה אכפת מאוד שעקרונות המשפט הבינלאומי ושזכויות אדם יכובדו, אך העימות הנוכחי עם ישראל חורג מגבולות ציות או אי ציות לערכים הללו.

הקשר האוקראיני

רבים שאלו הבוקר, איך יכול להיות שבבוקר כזה שמלווה בפרובוקציה תקדימית מצד רוסיה שכללה שליחת מל"טים לפולין, חברה בברית נאט"ו, מצאה לה נשיאת הנציבות האירופית זמן להתעסק דווקא בישראל – התשובה לכך היא שיש קשר ישיר בין המאמצים של אירופה להתמודד מול האיום שנשקף מרוסיה, לבין המצב בעזה.
אירופה רוצה שהמלחמה בעזה תיפסק כי זה ישרת את האינטרס שלה. המלחמה בעזה הרחוקה והקונפליקט שהתעצם מאז טבח שבעה באוקטובר בין ישראל לפלשתינים מייצרים הדים משמעותיים בתוך היבשת. הפגנות, מעשי שנאה ונדליזם ואנטישמיות, ומעל הכל – ערעור יציבות ופיצול היבשת, וכתוצאה מכך, ערעור יציבות האיחוד האירופי שנתפס במקרה הזה כמי שאינו מצליח להשפיע על הפסקת המלחמה. למעשה, המחלוקות הפוליטיות הפנימיות בתוך המדינות החברות באיחוד מערערות ממשלות ביבשת וגם את סמכות ואחדות האיחוד – דבר שפוגע בחזית האחידה הנדרשת מבחינת האיחוד בהחלטות הקשורות לאיום הרוסי.

בעוד קאלאס וחבריה רואים ברוסיה כאיום המרכזי על האיחוד האירופי, דבר אשר מצריך מאמצים לגבש עמדה אחידה ולגייס את כל מדינות האיחוד לצעדים משמעותיים נגד רוסיה, על אף הבדלי הגישות וחילוקי הדעות בין עמדות כמה מהמדינות, בכירי האיחוד מוצאים עצמם לפתע בתוך חזית מדינית שהם לא מעוניינים לעסוק בה ותוצאות העיסוק בה מפריע להם להתאחד סביב מה שחשוב עבורם באמת. הקונפליקט בין הפלשתינים לישראל מנוצל לצרכים פוליטיים פנימיים, מערער כאמור ממשלות והופך לנושא מרכזי מדי עבור בכירי האיחוד בבריסל.

רק בחודשים האחרונים שר החוץ ההולנדי התפטר אחרי שלא הצליח להעביר סנקציות משמעותיות נגד ישראל – ולמרות שבישראל רואים את המהלך כאופורטוניזם פוליטי של פוליטיקאי ששייך למפלגה שנמחקת בבחירות הבאות שיתקיימו באוקטובר ומנסה לדאוג לעתידו הפוליטי באמצעות ביקורת על ישראל, המהלך הזה מעורר אפקט דומינו. בשבוע האחרון איימו מפלגות מרכז פוליטי בבלגיה לפרק את הממשלה אם לא יוטלו סנקציות נגד ישראל, ולבסוף ראש הממשלה שהוא חבר של ישראל החליט להטיל סנקציות מעודנות יותר כדי שהממשלה הבלגית לא תיפול. בספרד מאיימות מפלגות שמאל קיצוני להפיל את ממשלת המיעוט אם לא יופעלו סנקציות משמעותיות כלפי ישראל, ובנורבגיה – שאמנם אינה חברה באיחוד אך נחשבת למדינה הלא חברה הקרובה ביותר לאיחוד האירופי, התקיימו השבוע בחירות והמלחמה בעזה עמדה במרכז הקמפיין של מפלגות השמאל הקיצוני, אשר מאיימות מפלגות שלא להצטרף לקואליציה אם החרם נגד ישראל לא יורחב.

וכך, בבוקר שבו מרגישים בכירי הנהגת האיחוד האירופי שמלחמה עם רוסיה אינה תרחיש דמיוני, ושבה כול מדינות האיחוד צריכות להתאגד ולחבור יחד כדי להתמודד מול האתגר, מדינות האיחוד יחזרו להתקוטט על הנושא של המלחמה בעזה, כאשר מחד יהיו מדינות שיפעילו לחץ אדיר כדי לרצות את המצביעים שלהן ולהרגיע את ההפגנות הסוערות בערים הגדולות במדינות היבשת, ומצד שני יהיו מדינות שיגנו על ישראל ויטענו שאת הלחץ יש להפעיל על חמאס, כאשר המריבות הללו בין המדינות החברות באיחוד משפיעות כמובן גם על דיונים אחרים.

שת"פ קריטי לישראל

השת"פ בין ישראל לאיחוד האירופי הוא חשוב מאוד מבחינה כלכלית, ביטחונית, מדעית, תרבותית, תחבורתית ועוד. הצעדים שהאיחוד מבצע נגד ישראל פוגעים בלגיטימציה של ישראל בעולם ועלולים בטווח הזמן הלא רחוק גם להשפיע על היכולת של ישראל להישאר מעצמה רב תחומית במזרח התיכון וכן על כיסו של כל ישראלי. האיום בפגיעה בהסכמים של האיחוד וישראל אינם איום בחרם כלכלי על ישראל, אלא איום להסיר את ישראל מהמדינות אשר מקבלות תנאים מיטיבים במסגרת יחסי הסחר והקשרים עם האיחוד האירופי. הדבר כולל מכס מוסל, הסכמי שמיים פתוחים, כניסה לכל מדינות האיחוד, הסכמי מדע ומחקר ענפים ועוד. ועדיין, בסוף ישראל צריכה לדאוג בראש ובראשונה לעצמה ולאינטרסים שלה מאחר וגם האיחוד האירופי דואג לאינטרסים שלו לפני הכל.

ברקע הדברים צריך לציין שגם בישראל וגם באיחוד האירופי מבינים שעדיף לשמור על דרך ההידברות, "אני מאמינה שעלינו להמשיך במאמצים הדיפלומטיים ואת השיח עם ממשלת ישראל, כי לא נוכל להגיע לשום מקום אם לא נדבר", אמרה קאלאס אתמול, כשהיא מציינת כי תשמור על מערכת היחסים שבנתה עם שר החוץ גדעון סער, "אתם יכולים להצביע עליי באצבע מאשימה, אבל אני באמת מבטיחה לכם שאני מנסה לעשות כמיטב יכולתי כדי לשפר את המצב בשטח - ואשאר בקשר עם מקבילתי בישראל, כי גם אני מעלה את כל הסוגיות הקשות שאתם מדברים עליהן כאן", היא הסבירה לעיתונאים במסגרת הביקורת שנמתחת עליה ועל נשיאת הנציבות פון דר ליין.

באיחוד האירופי מבינים שלחץ גדול מדי על ישראל, כזה שיכלול צעדים דרקוניים חד כיווניים עלול לגדוע את ההידברות בין הצדדים, ועלול להוביל לאובדן יכולת השפעה על ישראל ולביצוע צעדים חד צדדיים של ישראל נגד הפלשתינים כתגובה על ניסיונות הבידוד של ישראל. במקביל, ומהצד הישראלי, חשוב להבין שאחרי המלחמה יהיה קשה לקדם נושאים שחיוניים לישראל באיחוד האירופי, שהוא שותף הסחר המרכזי של מדינת ישראל, ולעשות ככל האפשר, כולל הימנעות מאמירות קיצוניות מזיקות המיועדות לבייס הישראלי אבל פוגעות באינטרס הלאומי של ישראל, כך שביום שאחרי המלחמה ניתן יהיה לגשר בין ישראל והאיחוד האירופי, ולבנות מחדש את היחסים החשובים לשני הצדדים, מאחר ולפחות בשלב הזה, לשני הצדדים עדיין יש אינטרס לשמר את הקשר.