"זו הייתה הפגישה הטובה ביותר עד כה", אמר נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי לאחר הפסגה בבית הלבן אתמול. ואכן, להוציא העיסוק בלבוש של זלנסקי – שהפעם היה גם משועשע – היה הבדל של שמיים וארץ בין הפסגה הנוכחית לבין מפגש הפיצוץ בפברואר, שבעקבותיו גורשו האוקראינים משדרות פנסילבניה 1600.
האוקראינים והאירופים יצאו מהפגישה מעודדים מאוד מכמה סיבות. ראשית, נמנע הלחץ על זלנסקי לוותר על 24% ממחוז דונצק שרוסיה לא כבשה – דרישה שהציב פוטין, שזכתה במשתמע לתמיכת טראמפ, אם לשפוט לפי הודעותיו ערב הפסגה בבית הלבן. "כדי להמחיש את הגודל, הדרישה לוותר על חלקי הדונבאס כמוה כדרישה מארה"ב לוותר על פלורידה", אמר לטראמפ הקנצלר הגרמני מרץ.
הנשיא הפיני סטוב התייחס לחשיבות האסטרטגית שיש לביצורים האוקראינים באזור שתובעת רוסיה ואמר כי הם "מבצר שבולם את ההונים". לפי ה"וול סטריט ג'ורנל", טראמפ התרשם מההשוואות – והשאיר את שאלת השטחים לדיונים הישירים בין זלנסקי לבין השליט הרוסי ולדימיר פוטין.
הישג נוסף נרשם כאשר ארה"ב הסכימה להשתתף במתן ערבויות ביטחוניות לקייב. כיצד הוא ייראה עוד לא ברור: טראמפ אינו מעוניין להציב חיילים אמריקנים על אדמה זרה, אולם לא מן הנמנע שארה"ב תסייע בנשק ומודיעין. את הכוח עצמו תספק מדינות "קואליציית הרצון" האירופית – מדינות שתומכות באוקראינה. אתמול נודע כי מזכיר המדינה רוביו יעמוד בראש צוות משימה של יועצי ביטחון ובכירי נאט"ו שינסח את הערבויות. הן צריכות לכלול נוכחות צבאית, הגנה אווירית, חימוש וניטור של הפסקת האש בגבולות. בזיקה לכך, הציעה אוקראינה לרכוש מארה"ב נשק בסכום של כ-100 מיליארד דולר, לרבות מערכות הגנה אווירית ומטוסים, ולחתום על חוזה לאספקת כטב"מים לאמריקה בסך 50 מיליארד דולר.
אף שעוד אין בהירות לגבי פרטי הערבויות, מדובר בהתקדמות גדולה. הצעד הבא במשא ומתן אמור להיות השגה של הסכמה רוסית הן לפגישת פוטין עם זלנסקי והן לגבי הערבויות הביטחוניות – ופה מתחילות הבעיות. ראשית, שעה שבמערב כבר מדברים על הונגריה או ז'נבה כאתרים אפשריים לפגישה בין נשיאי אוקראינה ורוסיה, ולהערכת הקנצלר מרץ היא עשויה להתרחש כבר בתוך שבועיים, כלל לא ברור שבמוסקבה משדרים על אותו התדר.
כך, למשל, כבר אתמול אמר יועצו של פוטין, יורי אושקוב, כי בשיחה בין טראמפ לפוטין סוכם רק "להעלות את דרג המשלחות". שר החוץ סרגיי לברוב גם לא התחייב לפגישה בין הבוס לבין זלנסקי ואמר כי "נדרשות הכנות מדוקדקות". במילים אחרות, לפחות נכון לכתיבת שורות אלה, בקרמלין מנסים לתמרן ולהימנע מפגישת המנהיגים – כפי שעשו עד כה כדי להרוויח זמן ולמשוך את המלחמה (הנה, אפילו בלילה החולף תקפה רוסיה את אוקראינה ב-720 כטב"מים ועשרה טילים – מתקפה הגדולה ביותר עד כה). כך או כך, במפגש הישיר בין פוטין לזלנסקי תלוי מעמד השטחים שכבשה רוסיה באוקראינה והשינויים במפה – שאלות שבלעדיהם לא ייתכן להשיג שלום או להקפיא באופן יעיל את המלחמה.
המכשול השני הוא שאלת כוח השלום המערבי. ברוסיה אמרו פעם אחר פעם כי לא יסכימו להסדר שבו יש כוחות מערביים על אדמת אוקראינה, ומסר בנושא הועבר אפילו זמן קצר לפני הפסגה האוקראינית-אירופית-אמריקנית בבית הלבן. מנגד, באוקראינה לא יהיו מוכנים לסמוך על אף התחייבות של פוטין לא לתקוף, ומתעקשים על ערבויות מוצקות, ברורות וישימות במהרה – וזאת מתוך ניסיון מר של מזכר בודפשט 1994: אז ויתרה קייב על הנשק הגרעיני הסובייטי שהיה בשטחה תמורת הבטחות חלולות לביטחונה (אגב, גם מצד רוסיה).
בשורה התחתונה, למרות המסרים המעודדים שיצאו אתמול מכל משתתפי הפסגה בוושינגטון, עדיין מוקדם להניח שסיום המלחמה הוא ממש מעבר לפינה. צריך גם לזכור כי טראמפ נוטה לאמץ ולהדהד את העמדה של הצד האחרון שעמו נפגש. ולמרות זאת, בזהירות יתרה אפשר לכתוב כאן לראשונה אחרי שלוש וחצי שנים: יש תקווה באופק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו