החלום האמריקני ברוסיה הפך לסיוט: ברחו מ"תעמולת להט"ב" - עקבותיו של הבעל נעלמו בחזית

משפחה אמריקנית עברה לרוסיה מתוך אמונה שבה תוכל להגן על ילדיה מ"תעמולת להט"ב" – חודשיים אחרי הבעל נשלח לחזית ללא הכשרה צבאית ונעלם.

זה סיפור שבו האוטופיה של חוגי הימין בארה"ב פגשה את המציאות הרוסית, אולם כדי להבין אותו, צריך לחזור שנתיים אחורה, לפורום הכלכלי של סנט פטרבורג, שבו התבשרו האורחים על היוזמה להקים כפר או עיירה עבור מהגרים מארצות הברית, ש"מאסו בכפייה המגדרית הליברלית ורוצים לעבור לרוסיה כדי לחיות לפי ערכי המסורת".

"יש רבבות זרים שרוצים לעבור לרוסיה מסיבות אידיאולוגיות", סיפר לבאי הפורום טימור בסלנגורוב, עו"ד בחברה שסייעה משפטית למהגרים האידיאולוגיים. "יש להם שם 70 מגדרים, ומי יודע מה יהיה בהמשך". לדבריו, בין המהגרים הפוטנציאליים יש "הרבה קתולים, שמאמינים בנבואה כי רוסיה תישאר המדינה הנוצרית היחידה בעולם".

היוזמה הכושלת

מאחורי היוזמה עמדו הכומר האמריקני ג'וזף גליסון, שעקר לרוסיה ונטבל מחדש לנצרות פרבוסלבית, ובלוגר בן ארצו טים קרבי, שהיגר לרוסיה ב-2006 כי נמאס לו מ"תעמולת להט"ב" ומ"דחיקת הלבנים בידי השחורים", וכי רצה לחיות במקום שבו "יש חירות להיות נורמלי, מקום שבו יש נצרות כנה". "נאבד את אמריקה שבנו האבות המייסדים", מצטטת קרבי ה"נובאיה גזטה", ומסריו בוודאי הדהדו היטב בחוגים רחבים במדינות האדומות בארה"ב. מאז הפך קרבי לחביב התעמולה הרוסית, הוא מנהל בלוג ובעבר אף שידר ברדיו "מאייק" ובערוץ הפרבוסלבי "צארגראד" הלאומני-שמרני.

שנתיים חלפו מאז העלאת הרעיון וחגיגת הפרופגנדה הרוסית עליו, ומה קרה ליוזמה? קרבי גילה שיש פער בין ההכרזות התעמולניות לבין המציאות בשטח. "הרשויות סירבו לממן את הפרויקט ורק הסתפקו לראות אותו בעין טובה", סיפר לערוץ הטלגרם VotTak של הרשות Belsat. "איש אינו תומך בפרויקט וזו בעיה. יש אלפים שרוצים להגיע, אבל המשאבים מועטים, והכל התייקר. נתנו לנו 0.3 קמ"ר שטח, אבל זה קטן. רק החיבור לחשמל עולה 2.2 מיליון דולר. פניתי למושלי מחוזות שונים. הם אהבו את הרעיון, כולם היו רוצים לראות אותו ממומש - אבל בכסף של משקיעים פרטיים".

קרבי גילה שגם המשקיעים הפרטיים ברוסיה לא בעניין. גם הבנקים הרוסיים לא רוצים להלוות כסף לזרים. "איש לא רוצה לקבל אחריות", קבל בשיחה עם VotTak.

והתוצאה? למרות הטענות לביקוש של עשרות אלפים, לכפר האמריקני ליד מוסקבה היגרו עד כה שתי משפחות בלבד. ואחת מהן כבר למדה עוד משהו על גן העדן הנוצרי ברוסיה.

מאריזונה למוסקבה: כשהחלום הפך לסיוט

מעשה במשפחת האפמן מאריזונה. ב-2022 עזבו דרק, אישתו דה-אנה ושלוש בנותיהם את ביתם ועברו לטקסס, בתקווה למצוא חיים שמרניים ונוצריים יותר. אבל גם ב-Lone Star State לא הייתה להם מספיק חירות. לא כך יהיה ברוסיה, חשבו לעצמם, ואפילו ערכו ביקור במדינה ב-2023 כדי להתרשם מקרוב.

לפני כארבעה חודשים נחתו בני הזוג ושלוש הבנות באמא (המאמצת) רוסיה, והשתכנו באחד משני הבתים שהוקמו בכפר במחוז מוסקבה. הבית השני שייך למשפחת בארט – בני זוג מבוגרים, שלפי ה"נובאיה גזטה" מבודדים ולא מסוגלים לתקשר עם שכניהם הרוסים. הזוג האפמן פתחו ערוץ יוטיוב, סיפרו בו על החיים הטובים ברוסיה, על "דעיכת המערב" ועל כך שהם כבר מרגישים רוסים. "כמעט בכל סרטון סיפרו בני הזוג כמה האנשים ברוסיה קשובים ואמפתיים, מנסים לשכנע, ספק את הצופים ספק את עצמם, ותמיד המחישו את האמפתיה באותו הסיפור: כיצד השכנים כיבדו אותם בעוגה ב-8 במארס", נכתב ב"נובאיה גזטה".

בסרטון מ-9 במארס סיפר דרק: "אנחנו פשוט אסירי תודה שיכולנו לעזוב ועכשיו מגדלים את הילדים כראות עינינו. במדינה דגולה. פוטין – מנהיג נפלא, הוא עשה רבות למען רוסיה. כאן בטוח. נסענו לעיר וראינו איך ילדים בני שמונה נוסעים באוטובוסים לבד בכל שעה. כולם יודעים לאן הם צריכים להגיע. לא זורקים כאן בדלי סיגריות, התרבות מדהימה. האנשים טובי לב. המדינה לא מתערבת בחייך עד שלא תפר את החוק. אנחנו אוהבים את החוקים הנוקשים כאן, במיוחד ביחס לסמים, פשעים, גניבות. זה מה שהופך את החיים לבטוחים", הילל.

בסרטון אחר סיפר: "הבנות שלי יתחתנו עם גברים רוסים, והנכדים שלנו יהיו רוסים. אנו שמחים על כך".

נשלח לחזית ונעלם

קבלת אזרחות ברוסיה אינה עניין פשוט, ודרק האפמן החליט להאיץ את התהליך במסלול המקובל: חתימה על חוזה עם משרד ההגנה הרוסי. "אנחנו רוצים להיות חלק מהעם הרוסי ולתרום את חלקנו", אמרה דה-אנה. דרק ודה-אנה, שכנראה סברו לתומם שרוסיה היא ארה"ב פחות "תעמולת להט"ב", לא ידעו למה הם נכנסים. דרק, שבאחד הסרטונים קורא לאוקראינה "משטר נאצי" והצדיק את הפלישה הרוסית, ביקש לשרת בעורף כדי לנצל את כישוריו כרתך.

בקשתו נדחתה, כמו גם הצעתו לשרת ככתב צבאי. לדברי דה-אנה, הוא קיבל ציוד פגום ונשלח לקו המגע, עם הכשרה צבאית של שבוע. בסרטון האחרון ממנו, ב-17 ביוני, אמר שהוא "מקווה לחזור בריא ושלם" ואולי אף כ"גיבור".

"הוא לא מבין עדיין את השפה", קבלה מרה דה-אנה באחד הסרטונים שהעלתה אחרי גיוס בעלה. "ביקשנו שישמש במקצועו, אבל לא בטוחה שזה יקרה. אני ממשיכה להתפלל". את הסרטון עם התלונות היא בינתיים הסירה, אולי כי התחילה לגלות את מהותה של החירות ברוסיה. בעבר, סיפרה, התמודדה עם אלכוהוליזם והודתה שחזרה אל הטיפה המרה. בחלוף חודש מהגיוס, המשפחה גם לא קיבלה את השכר המובטח ממשרד ההגנה. ודרק? עקבותיו נעלמו אי שם בחזית.

פרויקטים נוספים ואשרות הומניטריות

סיפורו של האפמן אינו הראשון מסוגו. ערוצי טלגרם פרו-מלחמתיים ברוסיה כבר דיווחו על יחס קשה שבו נתקלו גם אזרחים זרים שהאמינו, מסיבותיהם, ב"חלום הרוסי".

מה שכן, פרויקט הכפר האמריקני אינו היחיד מסוגו. יש עוד יוזמות כאלה, שבחלקן השלטון כן משקיע. לאחד הפרויקטים האלה בשם "דוברגוגראד" (עיר הטוב) אמורות להגיע כ-15 משפחות מגרמניה (אפשר להניח שהן מזדהות עם "אלטרנטיבה לגרמניה", שתומכיה אינם רואים ברוסיה שום איום ולמעשה מזדהים עם המסרים הקרמליניים).

יתרה מזאת, בסתיו אשתקד השיק פוטין אשרה הומניטרית לאזרחים מ-47 מדינות במערב ש"חולקים עם רוסיה את הערכים הנוצריים המסורתיים". היא אמורה להקל על קליטתם, ולטענת משרד החוץ הרוסי, 480 אשרות כאלה חולקו בתוך חצי שנה. אפשר להניח שגם למהגרים העתידיים לא ייקח זמן רב ללמוד מקרוב מהם הערכים המסורתיים באמת ב"מדינה הנוצרית האחרונה".