השבוע ב-18 ביולי לפני 100 שנה יצא לאור בגרמניה הכרך הראשון של הספר "מיין קאמפף" (Mein Kampf- "המאבק שלי" ) הידוע לשמצה, שאותו כתב אדולף היטלר בעת שהיה כלוא בכלא לנדסברג. זאת לאחר הרשעתו בבגידה בעקבות ניסיון הפיכה שיזם במינכן ב-1923, אשר ידוע בכינוי: "הפוטש במרתף הבירה".
היטלר כתב את הספר על מנת להפיץ את משנתו האידאולוגית המסוכנת, אך גם קיווה שהספר יימכר ויודפס במהדורות רבות, ובכך הוא יוכל לשלם את החובות וההוצאות הכספיות שהיה שרוי בהם, בעקבות המשפט שנערך כנגדו.
כתיבת הספר ארכה כתשעה חודשים במהלך 1924 עד לשחרורו, וסייעו לו בעריכתו שותפיו בכלא רודולף הס ואמיל מוריס. השם המקורי שהיטלר נתן לספרו היה: "ארבע שנים וחצי של מלחמה כנגד שקרים, טיפשות ופחדנות", אך מקס אמאן, המוציא לאור של המפלגה הנאצית וחברו של היטלר, שכנע אותו לשנות את השם שיהיה קליט יותר- "מיין קאמפף". (הכרך השני נקרא: "התנועה הנציונל-סוציאליסטית" ופורסם ב-1926).
הספר נחשב למסמך היסטורי חשוב, מפני שהוא שופך אור על מחשבותיו וכוונותיו של היטלר שנים לפני שביצע אותן בפועל, ותוכנו מכיל שילוב שכתב בין ביוגרפיה אישית, מצע פליטי ועקרונות אידיאולוגיים.
בהתייחסותו לסוגיה היהודית, הספר מכיל תכנים גזעניים ואנטישמיים קיצוניים כנגד היהודים והגורל הצפוי להם, ציטוט: "אם ינצח היהודי, בעזרת האני מאמין המרקסיסטי שלו, את עמי תבל, אזי יהווה ניצחונו אות לגסיסת האנושות, וכדור הארץ ישוב לנוע באתר ריק מאדם, כמו לפני אלפי שנים...... איבת היהודי מופנית נגד כל מי שאיננו דומה לו ברוחו. מאחר שהיהודי איננו הנתקף אלא התוקף........אולם הסוף יביא לא רק קץ לחירותם של העמים המשועבדים ליהודים, אלא גם לקצו של אותו פרזיט העמים עצמו".
במשנתו הפוליטית הוא מכיל את עקרונות האידיאולוגיה הנאצית הכוללים את: תורת הגזע והעליונות הארית- ציטוט:
"אילו היו מסווגים את האנושות לשלושה סוגים: למייסדי תרבות, לנושאי תרבות ולמשחיתי תרבות היה ללא ספק אך ורק הארי נציגו של הראשון. הוא המקור, מן המסד ועד הטפחות של כל יצירת אנוש... התרבות האנושית, כל תוצאות האמנות, המדע והטכנולוגיה... ועל כן, (הארי) מייצג את האב טיפוס של כל מה שאנו מבינים במילה 'אדם".
"מיין קאמפף" עוסק גם בסוגיות נוספות כמו: המרחב המחיה שגרמניה זקוקה לו, ביקורת חריפה על הדמוקרטיה והמרקסיזם ופולחן המנהיג.
עד עליית הנאצים לשלטון (באופן דמוקרטי) בינואר 1933 נמכרו כ-240,000 עותקים בלבד, והוא הפך לבסיס האידיאולוגי של המפלגה הנאצית והמשטר הגרמני עד לתבוסתו. שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס, כינה את הספר “הגוספל של העידן החדש”.
בתקופת המשטר הנאצי נמכרו כ-11 מיליון עותקים בגרמניה, והוא הפך לרב מכר ולחובת קריאה במדינה. ספרים חולקו לזוגות שהתחתנו (במקום ספרי התנ"ך הנוצריים) וכן ניתנו כמתנה לעמיתים בעבודה. בנוסף הוכנו גם תרגומים רשמיים ובלתי רשמיים ל-15 שפות.
בשנת 1935 התפרסם באוסטריה ספר בשם: "מאבקו- תשובה להיטלר" שכתבה איירן הרנד, שהייתה קתולית אדוקה (ב-1968מכון יד ושם העניק לה את התואר חסידת אומות עולם). בספר שהוציאה לאור היא הפריכה את דברי ההסתה והאשמות האנטישמיות והשקריות כנגד היהודים, שכתב היטלר בספרו.
ב-1945 לאחר התאבדותו של היטלר וכיבושה של גרמניה הנאצית על ידי בעלות הברית, הם העבירו את זכויות היוצרים של "מיין קאמפף" לידי ממשלת בוואריה למשך 70 שנה.
הממשלה סירבה לאפשר כל העתקה או הדפסה של מהדורה חדשה של הספר, ובכך מנעה את הפצתו בגרמניה, למעט מטרות מחקר היסטורי מצומצם (העותקים היחידים שנשארו היו אלה מהתקופה הנאצית). בעת התקופה הזאת, כל ניסיון לפרסם את הספר במדינה נתקל בסירוב משפטי.
המהלך נעשה מתוך מניעים של כבוד לזכרם של קורבנות המשטר הנאצי, ועל מנת למנוע מהדורות הבאים שיחשפו לתכנים האלימים, המסיתים והגזעניים שבספר.
בסוף שנת 2015 בתום 70 שנה פקעה זכות היוצרים של הספר שהחזיקה ממשלת בוואריה. בעקבות זאת יצא לאור (2016) על ידי המכון להיסטוריה בת-זמננו שבמינכן, מהדורה מדעית ביקורתית.
מהדורה זאת בת שני כרכים כללה כ-2000 עמודים ונערכה על ידי מספר אנשי אקדמיה מהמכון להיסטוריה, והוכנסו בה כמה אלפי הערות שוליים ביקורתיות (כפול מהעמודים המקוריים שהיטלר כתב) על כל טענה ורעיון שקרי ומסולף שנכתב.
למעשה מטרת המהדורה הייתה כפולה: מצד אחד לנטרל ולחשוף את השקריים והעובדות המסולפות שבספר. מצד שני להשתמש במהדורה הביקורתית הזאת, ככלי לימוד להיכרות עם אידיאולוגיה טוטליטרית רצחנית, בהבנת תהליכים של שטיפת מוח פוליטית ובמאבק בהכחשת השואה.
המהדורה זכתה להצלחה מסחרית במדינה (כ-100,000 עותקים נרכשו), במיוחד מצד מורים, חוקרים ועיתונאים, ונחשבת להצלחה אקדמית. יחד עם זאת רשויות החוק בגרמניה הבהירו כי לא יסכימו לפרסום מהדורות חדשות של הספר ללא הערות שוליים ביקורתיות.
לאחר מלחה"ע השנייה (מלבד מגרמניה), מספר מדינות אסרו לפרסם את הספר ביניהן: אוסטריה, הולנד, רוסיה, צרפת ופולין, ואחרות הגבילו את הפצתו רק למטרות מחקר ושימוש אקדמי, אך לא הטילו איסור רשמי על פרסומו בשל עקרון חופש הביטוי.
כיום רוב המוסדות האקדמיים והחינוכיים מתייחסים אליו כמסמך היסטורי שיש ללמוד ממנו על סכנות הקיצוניות, תוך הקפדה על מסגרת ביקורתית.
במהלך השנים מכיוון שלא חל איסור על תרגומו, הוא תורגם לשפות שונות והופץ במדינות מסוימות שלא מנעו זאת, כמו במדינות ערב ובקרב הפלסטינים בשטחי יהודה, שומרון ועזה. הספר שם זוכה לתפוצה נרחבת ומהווה כלי הסתה ואנטישמי נוסף בעולם הערבי כנגד ישראל והיהודים, זאת במקביל להפצת הפרוטוקולים של זקני ציון, וקריקטורות אנטישמיות.
עם כניסתו של עידן האינטרנט והפורמט הדיגיטלי לקריאה, הספר צבר פופולריות מטרידה של מאות אלפי הורדות במגוון שפות ולעיתים בגרסאות לא מצונזרות, ואף הופיע במספר רשימות ברבי המכר במקומות גבוהים, של אתרים לא מעטים.
בעקבות המגמה הזאת, פרסמו חנויות דיגיטליות שונות בארה"ב אזהרות תוכן לגבי הספר. ב-2020 רשת אמזון ספרים (מהגדולות בתחום הספרים הדיגיטליים), אף אסרה אצלה על מכירת רוב המהדורות של "מיין קאמפף".
במדינת ישראל לא קיים חוק רשמי שאוסר על תרגומו לעברית של הספר, אך הוא לא יצא לאור באופן רשמי. יחד עם זאת קטעים ממנו תורגמו במסגרות שונות, ועותקים בודדים של הספר זמינים במוסדות שונים ברחבי המדינה.
תרגום מוגבל זה נעשה לשם לימודו בשיעורי היסטוריה ובמחקר על השואה, זאת כחלק מהמאמץ להבין את עומק השנאה שהובילה לחורבן יהדות אירופה. (לאחרונה האוניברסיטה העברית חזרה בה מכוונתה לפרסם בישראל את המהדורה החדשה של "מיין קאמפף").
לפני כשנה במהלך מלחמת "חרבות ברזל" מצאו חיילי צה"ל במרתף באחד הבתים ההרוסים בחאן יונס את ספרו של היטלר "מיין קאמפף" בתרגום ערבית. האירוניה שבדבר הייתה שאת הספר מצא בין בובות של מיקי מאוס, קצין צעיר שהוא נכד לשורדי שואה.
שנשאל על כך אמר: "קלטתי איזה ערך משמעותי אני מחזיק בידי בשטח האויב. זה הכה בי בצורה כבדה, הנה, אני נלחם פה נגד אותה אידאולוגיה שרצתה לרצוח את סבא וסבתא שלי לפני 80 שנה וכמעט השמידה את העם שלי".
הספר שנמצא ברצועת עזה הוצג במצעד החיים בבודפשט שבהונגריה, מול אלפי משתתפים ובנוכחות התקשורת העולמית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו